זה - לא - אקטיביזם - שיפוטי, נקודה. סימן קריאה!

בית המשפט העליון פסק לפני זמן קצר כי הכנסת תקיים בחירות חוזרות לתפקיד מבקר המדינה, בשל הפרת חשאיות ההצבעה, לאחר שחברי כנסת תיעדו את הצבעתם. (וראה זה פלא: בהצבעה הראשונה אלרון זכה ליותר קולות מראבילו, ובסבב השני, אחרי התיעודים – ראבילו נבחר. משום מה, כמה חברי כנסת שינו את דעתם מהרגע להרגע, כשבמקרה הפעם ראש הממשלה הכל-יכול יודע כיצד הם מצביעים).

לפני שאתם קופצים, מתעצבנים ומגדפים את בג"ץ ההזוי והמנותק שמחליט מה שבא לו, משתלט על המדינה, קובע הכול, מחליף את הממשלה, כל-יכול ואין לו סמכות.

זה לא אקטיביזם שיפוטי. למעשה, זו אפילו שמרנות משפטית לכל דבר ועניין. אלא אם בעיניכם "שמרן משפטי" הוא מי שמחיל את תפיסת עולמו השמרנית (להבדיל משמרנות משפטית) על פסיקותיו גם כשהסיטואציה מנוגדת לחוק, או שופט שמשרת את הממשלה הנבחרת, את העומד בראשה ואת האינטרסים הצרים ביותר שלו, כעבד נרצע.

גם חוק יסוד: מבקר המדינה וגם חוק מבקר המדינה קובעים במפורש שההצבעה על בחירת המבקר תהיה חשאית.

מכאן, כל שנותר לשופטים היה להכריע האם אותם תיעודים הפרו את החשאיות. כלומר, תפקידם היה לפרש את החוק – משהו שנמצא בליבת תפקידם. זה לא המצאה חדשה של אהרן ברק, ואני לא מכיר מישהו שמסוגל לחלוק על כך ברצינות.

השופטים דנו, בחנו, שקלו, פירשו את החוק והגיעו למסקנה די מתבקשת, ולכל הפחות לא מופרכת בעליל, שלפיה תיעוד ההצבעה מפר את החשאיות, בוודאי בסיטואציה שבה יש רק 120 בוחרים.

וחשוב להדגיש: הם לא פסלו את מועמדותו של ראבילו, ולא מונעים מהכנסת לבחור בו מחדש אם כך תרצה. הם רק קבעו שזה צריך להיעשות לא בהליך מזוהם, אלא בהליך חשאי כפי שהחוק דורש. החוק, לא גלי בהרב מיארה ולא יצחק עמית.