מתחת האף של היטלר: היסטוריון טוען "המחתרת הפולנית הבריחה טיל לבריטניה"

אחר תקופה שבה טילים בליסטיים שוגרו על ישראל מאיראן, היסטוריון בריטי טוען כי טילים דומים כבר היו קשורים בעקיפין לעם היהודי. טילים אלה היו מדגם V1 ו-V2, שפותחו על ידי גרמניה הנאצית ושוגרו על לונדון ודרום אנגליה ב-1944 וב-1945. היטלר קיווה שכלי נשק מהפכניים אלה יהפכו את גלגל המלחמה, שהייתה אז נגד גרמניה, בחזרה לטובתו. הוא טעה, אך מאז אנו חיים בצל טילים כאלה, כפי שיעידו מיליוני ישראלים שמיהרו לאחרונה למקלטים.

העיתונאי וההיסטוריון הבריטי גיא וולטרס כתב תיאור מרתק של פיתוח הטילים V1 ו-V2 בספר חדש, אך החלק העיקרי של הספר מסביר את שם הספר: כיצד המחתרת הפולנית קיבלה את המשימה על ידי המודיעין הבריטי למצוא טיל V2 ולשלוח אותו ללונדון כדי שמדעני בריטניה יוכלו להבין עד כמה מסוכן הטיל.

זהו סיפור יוצא דופן שוולטרס מספר בגאווה רבה, ומשאיר את האדם משתאה לנוכח אומץ ליבם של חברי המחתרת הפולנית שיצאו למלא את בקשתה של לונדון, תוך סיכון עצום לעצמם.

הדיווח על הפרטים והספר פורסם בעיתון היהודי הבריטי "ג'ואיש כרוניקל" בסוף השבוע. וולטרס מתאר את ה-VI כ"טיל השיוט הראשון בעולם", וכמו ה-V2, הוא פותח לראשונה באתר המרוחק פינמונדה בחוף הבלטי של גרמניה תחת ניהולו של ורנר פון בראון, שם שיהפוך למפורסם, או לשמצה, לאחר המלחמה, כאשר האמריקאים גייסו אותו לעמוד בראש תוכנית החלל שלהם.

לאחר שבעלות הברית החריבו את פינמונדה בהפצצה המונית, הגרמנים העבירו את ייצור ה-V2 לעומק יער פולני. ה-V1 הראשון שפגע באנגליה הרג שישה בני אדם ליד גרייבסנד, קנט, ב-13 ביוני 1944, שבוע לאחר יום הפלישה לנורמנדי, וגם גרם נזק נורא בלונדון. אבל ה-V2 הגדול בהרבה היה נשק קטלני לאין שיעור.

המחתרת הפולנית כבר שלחה ללונדון כמות עצומה של מידע על ה-V2, שנאסף מחבריה שדיווחו על שיגורים וסרקו את השטח בחיפוש אחר שברי טילים שנורו או, כפי שקרה לעתים קרובות, התפוצצו בעת השיגור.

בזכות הפולנים, לונדון ידעה על הדלק של ה-V2, על הטווח שלו (יותר מ-300 קילומטרים) ועל מערכת ההנחיה שלו. חשוב לציין, לא ניתן היה לעצור אותו לאחר השיגור, כך שלא היה טעם לעבוד על מערכת שיבוש. גם לא היה סוללות הגנה כמו כיפת ברזל או פטריוט.

אבל כל זה לא הספיק ללונדון: הם עדיין רצו טיל של ממש. הפולנים ראו את הדרישה כבלתי אפשרית אך ניגשו לפעולה. ההזדמנות שלהם הגיעה במאי 1944 כאשר ניסוי V2 שנורה מהבסיס החדש בבליזנה נחת במרחק 250 ק"מ משם, ולא הצליח להתפוצץ. לאחר שהוזעקו על ידי תושבי האזור המרוחק, הצליחה ההתנגדות לנסר את הרקטה ולשלוח אותה למקומות מסתור ברחבי הכפר. הנאצים מעולם לא גילו את אתר הנחיתה וגם לא את שרידי ה-V2 שלהם.

זה היה החלק הקל. המחתרת עדיין הייתה צריכה למצוא דרך להעביר את הטיל לאתר נחיתה מאולתר בצד השני של המדינה ולקיים קשר עם לונדון בזמן שהבריטים שלחו מטוס מאיטליה לאסוף את המטען היקר ולהעבירו חזרה ללונדון. כל זה התרחש על רקע כאוס הולך וגובר כאשר הרוסים התקדמו לעבר פולין, הנאצים נלחמו כדי לעצור אותם והפולנים התקוממו במרד גטו ורשה. אנטוני קוציאן, מעצב דאונים מבריק שעמד בראש פרויקט ה-V2 של המחתרת, נעצר בערך בתקופה זו וכנראה הוצא להורג בכלא, בגיל 42. גופתו מעולם לא נמצאה.

העיתונאי וההיסטוריון הבריטי גיא וולטרס פרסם הכל בספר חדש "גניבת הטיל של היטלר". כותב המאמר בעיתון "ג'ואיש כרוניקל" רוברט לואו ציין: "אני לא אחשוף את הסוף בתקווה שתרכשו את הספר בעצמכם. בזמן הקריאה נזכרתי שוב ושוב בסרטי המלחמה הבריטיים הנפלאים בשחור-לבן משנות ה-50, ואני מקווה שמישהו יעשה סרט על הסיפור המדהים הזה, ששוחזר בצורה נהדרת על ידי וולטרס. הבעיה היחידה עשויה להיות שאף אחד לא יאמין לזה".