מרגש: ניצול שואה בן 100 קרא בספר תורה בו חגג בר מצווה ערב ליל הבדולח

היסטוריה מרגשת נרשמה בבית כנסת בצפון לונדון: קורט מרקס, ניצול שואה בן 100, עלה לתורה וקרא בהתרגשות מאותו ספר תורה בדיוק שבו קרא בבר המצווה שלו בגרמניה – כמעט 88 שנים קודם לכן, בספטמבר 1938, חודשיים בלבד לפני ליל הבדולח.

"זה היה מעבר לכל מה שדמיינתי שאפשרי", סיפר קורט בדמעות. "כשקראתי את אותם פסוקים שקראתי כילד, לפני שחיי התהפכו, הרגשתי כאילו השנים שביניהם נעלמו לרגע".

קורט מרקס נולד באוגוסט 1925 בקלן שבגרמניה, בנם היחיד של זיגמונד ואירמה מרקס. הוא זוכר ילדות מאושרת ועטופה במשפחה מורחבת וגדולה. אמו עבדה כמעצבת שמלות בחברת אופנה עילית, ואביו ניהל חנות לבגדי גברים. עם עליית המשטר הנאצי, החיים השתנו: האב אולץ לפתוח עסק סיטונאי עצמאי, והאם החלה ללמד תפירה נשים שעמדו להגר.

בספטמבר 1938 חגג קורט את בר המצווה שלו בבית הכנסת האורתודוקסי "עדת ישורון" בקלן. חודשיים לאחר מכן, ב-9 בנובמבר 1938, פרץ פוגרום ליל הבדולח, קורט ראה בעיניו את בית הכנסת שלו עולה באש. תחת אש הלהבות, מישהו הצליח לחלץ באומץ את ספרי התורה מהשריפה והביא אותם לבית הספר היהודי הסמוך שבו למד קורט.

לאחר הפוגרום, מנהל בית הספר, אריך קליבנסקי, החל לפעול במהירות כדי לארגן את העלאת התלמידים לאנגליה. בית הכנסת "ואלם ליין" בלונדון הסכים לתמוך בקבוצת ילדים ולקלוט אותם.

בינואר 1939 נפרד קורט מהוריו, מתוך אמונה תמימה שהם ייפגשו שוב באנגליה ברגע שיקבלו את מסמכי ההגירה. הילדים יצאו למסע דרך ברלין במסגרת ה"קינדרטרנספורט" המפורסם שהציל את חייהם. יחד איתם ברכבת, נשאו הילדים גם את ספר התורה שחולץ מהשריפה בקלן.

קורט בנה את חייו מחדש בבריטניה. הוא הכיר את אינגריד, ניצולת אושוויץ, והשניים נישאו בשנת 1948. בשנת 1955 עברו לטנזניה בעקבות עבודתו של קורט בתעשיית היהלומים. לאחר הולדת בנם היחיד, מייקל, חזרה המשפחה ללונדון, שם המשיך קורט לעבוד עבור ממשלת טנזניה בתחום היהלומים עד לפרישתו.

במשך שנים ניסה קורט לגלות מה עלה בגורל הוריו. המכתב האחרון שקיבל מהם היה בסתיו 1942, ובו כתבו על עזיבתם הקרבה ביולי של אותה שנה. רק שנים רבות לאחר מכן גילה את האמת המרה: הוריו גורשו למינסק ונרצחו ביערות מאלי טרוסטנץ (כיום בבלארוס). קורט נותר הניצול היחיד מכל משפחת אמו.

האיחוד המרגש עם ספר התורה נולד כמעט במקרה. קורט גילה פיסת נייר ישנה שתיעדה את הכנסת ספר התורה לבית הכנסת "ואלם ליין" (שכבר אינו קיים) בפברואר 1939. הוא החל לחקור ולשאול שאלות.

הודות לעבודת חקירה מדוקדקת של "אגודת הפליטים היהודים" (AJR) ושל "בית הכנסת המאוחד" בבריטניה, אותר הספר ההיסטורי בבית הכנסת "ברונדסברי פארק" בלונדון.

כשהוא בן 100, ניצב קורט שוב מול הספר ממנו קרא כנער, רגע לפני שהעולם שהכיר חרב. "זה היה הרבה יותר ממציאת חפץ יקר", אמר בהתרגשות, "זה היה שחזור של קשר חי למשפחה שלי, לקהילה שלי, ולעולם שהשואה ביקשה להשמיד".

כיום, קורט מביט בדאגה על עליית האנטישמיות בעולם ומאמין שהדרך היחידה להילחם בה היא באמצעות חינוך וזיכרון. הוא מקווה שאנשים ילמדו לחיות יחד בשלום ובסובלנות "כי כולנו אותו דבר, בני אדם".