עדויות קשות: תיאור חי וקורע לב מתוך בית הקברות באיראן

העיתון ה"גרדיאן" הבריטי פרסם תיאור חי וקורע לב מתוך בית הקברות בהשת-אה זהרא, שבפאתי טהראן שישה חודשים לאחר דיכוי מחאות ינואר 2026. הדינמיקה המשפחתית, הלחצים של המשטר, והמציאות היומיומית של המשפחות השכולות.

הביקור של כתבי העיתון בבית הקברות נערך כשישה חודשים לאחר הדיכוי המדמם של המחאות ההמוניות נגד המשטר באיראן בינואר האחרון. המשפחות מתמודדות לא רק עם אבל עמוק, אלא גם עם ניסיונות של המשטר להשתיק אותן או לעוות את נסיבות המוות של יקיריהן. המשטר ניסה ללחוץ על חלק מהמשפחות להצהיר שהמתים היו "שהידים" (במובן של תומכי משטר שנהרגו כביכול בידי "מתפרעים"), למרות שבפועל הם נורו על ידי כוחות הביטחון של הרפובליקה האסלאמית.

מוחמד-רזא (בן 38) נהרג באזור טהראנסאר שבמערב טהראן. אמו הקשישה ואחותו הגיעו לקברו. האם סיפרה בכאב על חייו הקשים ואמרה בגילוי לב שהיא קיללה את עלי ח'אמנאי ושמחה כאשר הוא נהרג, אך הלב שלה נשבר מכך שבנה לא זכה לראות את היום הזה. אחותו ציינה שהן מפחדות לכתוב את המילה Javidnam (בפרסית: "שם נצחי", כינוי שהמשפחות אימצו להנצחת חללי המחאות) על המצבה, מכיוון שהמשטרה האיראנית כבר ניפצה מצבות דומות בבית הקברות.

סרא (בת 45) נהרגה גם היא במחאות ינואר. על מצבתה הלבנה והגדולה נכתבה בסוגריים המילה Darya ("ים") – סמל שמשפחות רבות משתמשות בו כדי לייצג את הנרצח.

מוחמד (בן 28) נהרג בצפון-מערב טהראן על ידי כוחות ה"בסיג'" (המיליציה האזרחית של המשטר). משפחתו, המגיעה משכונה ענייה, בכתה לצד קברו.

עלי נורה למוות בדרום טהראן ועדיין אין לו מצבה מכיוון שלמשפחתו אין כסף לממן אותה. חברו, שנעצר ושוחרר, ישב בעבר ליד הקבר בבכי וסיפר שחייו הפכו לשחורים מאז שעלי מת והוא נותר בחיים. אביו של עלי, הודה לכל מי שבא לנחם.

משפחתו של דניאל שנרצח מתארת ביקור מזעזע בחדרי המתים של קהריזאק בזמן הדיכוי. הם סיפרו שהמקום היה מלא בגופות של גברים ונשים מוטלות בערימות, ומשפחות צרחו תוך שהן פותחות שקי גופות אחת-אחת כדי למצוא את יקיריהן. אביו של דניאל אמר בכעס: "לאנשים האלה – ליחידות של הרפובליקה האסלאמית – אין דת, אין אמונה, אין רחמים ואין הגינות".

הכתב מתאר כיצד ברחבי בית הקברות, למרות הנוכחות והאיומים של כוחות הביטחון, האבל של המשפחות הפך לתרעומת ואומץ. אנשים מתאספים סביב הקברים, תומכים זה בזה (ביניהם גם אימהות של נרצחים ממחאות הנשים של 2022), ומצלמים באייפונים שלהם למרות הסכנה, מתוך תחושה שאין להם כבר מה להפסיד.

השלטונות ניסו לאלץ משפחות לחתום על מסמכים המצהירים כי יקיריהן נהרגו על ידי "מתפרעים" או "טרוריסטים הממומנים מבחוץ", ובכך להפוך אותם לשהידים מטעם המדינה. בתמורה, הוצעו להם פיצויים כספיים וקצבאות. המשפחות שהתראיינו בכתבה סירבו לכך בתוקף, מתוך תחושה שזה יהיה חילול זכרם של הילדים שנורו ישירות על ידי כוחות המשטר.

אימהות שאיבדו את ילדיהן במחאות קודמות (כמו מחאות "נשים, חיים, חופש" של 2022) מגיעות באופן קבוע כדי לתמוך, לחבק ולהדריך את ה"אימהות החדשות" של מחאות ינואר האחרון. הן מלמדות אותן איך להתמודד עם הטרדות המודיעין, איך לשמור על קור רוח, ומספקות להן רשת ביטחון נפשית. המשפחות משתמשות בטלפונים שלהן כדי לצלם ולהנציח את הקברים והמפגשים, מתוך ידיעה שהפצת התיעוד ברשתות החברתיות היא הנשק היחיד שנותר להן כדי למנוע מהעולם לשכוח את יקיריהן.