מיקומה האמיתי של אבן השתייה? גילויים תקדימיים שמנפצים את כל המיתוסים

חשבנו שאנחנו יודעים באופן כללי על מקומו של בית המקדש, על מקומה של אבן השתייה, וממילא גם על מקומם של העזרה וקודש הקודשים. אולם, ספר חדש ומסעיר של הגאון רבי ברק שרגאי, 'נויו של עולם', מנפץ את כל המיתוסים הללו מתוך דברי חז"ל, כתבי הראשונים ומחקרי שטח מדוקדקים.

בפתח ספרו, מוכיח המחבר בצורה שאינה משתמעת לשני פנים, מתוך כל פסוקי התנ"ך, המשניות ופירושי הראשונים, כי "אבן" ו"סלע" הם שני מושגים שונים לחלוטין. על פי ממצאיו, אבן השתייה לא הייתה חלק מן הסלע הטבעי של ההר, אלא אבן מיטלטלת שהונחה בתוך בית קודש הקודשים "בימי נביאים ראשונים".

ראיה ניצחת לכך מביא המחבר מדברי הרמב"ם בהלכות בית הבחירה, שם כתב: "אבן הייתה בקודש הקודשים", לשון עבר המורה על כך שהייתה ואיננה עוד. כך גם עולה מדברי הרא"ש: "נתנה לאבן שתייה שהייתה שם", ומדברי המאירי: "אבן אחת שהייתה שם מימות הנביאים" (כלומר, שהונחה שם בימי שמואל, דוד ושלמה). עדות ברורה לכך נמצאת גם במחזור ויטרי: "אבן שמונחת תחת הארון". המחבר מוכיח בטוב טעם ודעת כי זוהי גם דעתם של רש"י, הרמב"ן, הרד"ק, המנחת חינוך וגדולי ראשונים ואחרונים נוספים.

עוד מוכיח המחבר בספרו, כי השיטה המעמידה את בית המקדש במיקומו של מבנה "כיפת הסלע" סוברת למעשה שהמקדש היה בנוי בפסגת ההר. אלא שקביעה זו סותרת קבלה תלמודית מפורשת במסכת זבחים. הגמרא מספרת שכאשר דוד המלך ושמואל הנביא ישבו למצוא את המקום הראוי לבניין בית המקדש, הם מצאו אותו דווקא במקום הנמוך מראש ההר, כלומר בשיפוע שלו, כדכתיב: "ובעין עיטם ביקשו לבנותו... אלא דכתיב ובין כתפיו שכן". הכוונה היא שכמו שהכתף נמוכה מעט מן הראש, כך נמוך מקום המקדש מפסגת ההר.

דברים אלו עולים בקנה אחד עם פירוש רבנו מיוחס: "ובין כתיפיו שכן - שלא נבנה בית המקדש בראש ההר, אלא למטה ממנו מעט". וכך כתב גם רבנו בחיי: "וטעם בין כתפיו ולא אמר על ראשו, לפי שבית המקדש אינו בגובה ההר ממש אלא למטה מעט נמוך".

הרש"ר הירש מבאר אף הוא: "לשון זו מבוארת בזבחים (נד:): המקדש לא נבנה על פסגת ההר, בעין עיטם, אלא על מורדות ההר, נמוך קצת מהפסגה". ורבי יהונתן אייבשיץ מוסיף פן מחשבתי: "דבקשו לבנות המקדש בראש ההר, אמר להם דוד שיבנו אותו בשיפוע ההר... ועוד יש ליתן טעם לפי דבמקום גדולתו שם אתה מוצא ענותנותו, ואילו היה בראש ההר היה כעין גאווה... ולכן אמר דוד שלא יבנו בראש ההר אלא בשיפוע להורות ענותנותו".

לדעת כל המפרשים, מוכח שהכוונה היא באותו ההר ממש, וכפי שסיכם בילקוט 'מעם לועז': "וביקשו לבנותו בהר הנקרא עין עיטם שהוא בגבול בנימין והמקום גבוה מכל ההרים, ואחר כך הסכימו לבנותו במורד ההר הזה, כיוון שנאמר בבנימין ובין כתפיו שכן, ולא אומר בראשו שכן, סימן שיש לבנותו במקום נמוך מראש ההר".

מתוך יסוד זה פסק הרמב"ם בהלכות בית הבחירה: "המקדש כולו לא היה במישור אלא במעלה ההר", והמפרשים הבהירו שיסודו בגמרא בזבחים. האברבנאל, בפירושו על דברי הרמב"ם הללו, מדגיש: "ואומר שבית המקדש לא היה במישור אלא במעלה משופע, והיה במחוז אחד נקרא הר הבית, לפי שהיה בתוכו בית האלקים, ואותו מחוז היה כולו מוקף חומה סביב עולה בשיפוע". הרי שכל הר הבית היה "עולה בשיפוע".

כך פירשו גם המבי"ט והכלי יקר בדעת הרמב"ם, וכך כתב המאירי בכמה מקומות, שהר הבית כולו, מקצהו המזרחי ועד קצהו המערבי: "אין שום מהלך אלא דרך מעלה ההר בשיפוע". וכן היא דעת הראב"ד בפירושו למסכת תמיד: "מפני שהעזרה משופעת כפי גובהו של הר הבית".

מכאן מוכיח בעל המחבר, כי השיטה המעמידה את המקדש בכיפת הסלע סותרת חזיתית לכל הפחות שתי מסורות הלכתיות שאין עליהן עוררין: הראשונה - שאבן השתייה היא אבן מיטלטלת, והשנייה - שהמקדש לא נבנה בראש ההר אלא נמוך מעט, בשיפועו הדרומי של ההר.

בנוסף לראיות הטקסטואליות, מציג המחבר הוכחות היסטוריות וגאוגרפיות כבדות משקל. בימי הראשונים הייתה קבלה ברורה כי 'קבר זכריה' ו'יד אבשלום', הנמצאים בעמק קדרון, מכוונים בדיוק כנגד העזרה. ממזרח למקום זה, במעלה הר הזיתים, היה מקום שריפת הפרה האדומה המקובל והנזכר בכתבי רבותינו הראשונים שביקרו בירושלים. והנה, שני נקודות הציון הללו נמצאות מכוונות בדיוק כנגד דרום הר הבית.

כמו כן, המחבר מראה כי לאורך ההיסטוריה הגיעו שלושת החוקרים הגדולים והחשובים של מקום המקדש - רבי אשתורי הפרחי בעל 'כפתור ופרח', הגאון רבי יהוסף שווארץ בעל 'תבואות הארץ', והחוקר התורני הנודע רבי אברהם משה לונץ שעסק בנושא במשך עשרות שנים - למסקנה חד-משמעית כי בית המקדש שכן בדרומו של הר הבית (הרב שווארץ, שאמנם סבר בתחילה בספרו 'תבואות הארץ' כי המקדש עמד בכיפת הסלע, התבסס על מדידות לא מדויקות, ובספרו האחרון 'פרי תבואה' חזר בו במפורש והעמיד את המקדש בדרום ההר).

הפתעה דרמטית נוספת הנחשפת בספר היא זיהויים ההיסטורי של שני המבנים הבולטים בהר הבית כיום - כיפת הסלע ומסגד אל-אקצא. המחבר מוכיח כי מבנים אלו אינם מעשה ידי המוסלמים במקורם, אלא שניהם כנסיות ביזנטיות עתיקות הנזכרות בכתבי הנוסעים הנוצרים הקדמונים שעמדו בהר הבית. המוסלמים, כפי שעשו במקומות רבים אחרים, רק הסבו את הכנסיות הללו למסגדים.

הכנסייה שעמדה במקום שבו בנויה כיום כיפת הסלע נקראה "כנסיית סופיה", ועל פי המסורת הנוצרית של אותם ימים, שם היה מקום משפטו של אותו האיש, כיוון שבאותו מקום בדיוק עמדה מצודת אנטוניה (ה'בירה' ששמרה על הר הבית מצפון-מערב). אותו האיש, כך על פי סיפוריהם, עמד על אותו הסלע המזוהה בימינו בטעות כאבן השתייה. למרבה הפלא, אותם נוסעים ביזנטיים כתבו במפורש על כנסייה זו כי היא נמצאת "ממול למקום המקדש". מכאן שבימי חז"ל, כאשר הנוצרים שלטו בהר, הייתה ידיעה ברורה כי מקום כיפת הסלע הוא מקום מצודת אנטוניה ולא מקום המקדש. ובאמת, על מצודת אנטוניה כתב יוסף בן מתתיהו במפורש שהייתה בנויה "על ראש סלע".

גולת הכותרת של הספר היא פרויקט טכנולוגי חלוצי שיזם המחבר: צילומי אינפרא-אדום ממטוסים שחגו מסביב למתחם הר הבית. באמצעות מצלמות תרמיות מתקדמות ביותר, נקלט החום הנפלט ממבנים הטמונים עמוק תחת מפלס הר הבית הנוכחי (המחבר מוכיח כי מפלס הר הבית בימינו בחלקו הדרומי גבוה אף ממפלס גג העזרה של בית המקדש בשעתו).

הממצאים פשוט מחסירים פעימה: בצילומים התגלה בבירור מבנה תת-קרקעי מלבני עצום, התואם בדיוק מוחלט לתבנית העזרה ואף למידותיה המוזכרות במשנה. יתרה מכך, במרכז המלבן נחשף מבנה תת-קרקעי נוסף, שצורתו תואמת באופן מעורר השתאות לצורת ההיכל - רחב מלפניו וצר מאחוריו.

להלן צילום האינפרא - המחסיר פעימה ממש - של אזור החצר שבדרום הר הבית, ממול למסגד אל-אקצא. הפסים הצהובים כולם משקפים תת-קרקע, וארבעת הפסים הצהובים משקפים את צורת ההיכל. וכן השוואה לצורת ההיכל הידועה ממסכת מדות.

וכך מסכם המחבר בהתרגשות בספרו שיצא לאור בהוצאת צוף בראשותו של הרב נתן פלדמן , "השוואת תבנית ההיכל המתוארת במשנה לתצורת תת-הקרקע שנתגלתה עתה במרכז החצר, מעלה התאמה יוצאת דופן. רוחב החזית, ההצרה לאחור, והזוויות המאפיינות את מבנה ההיכל - כולם נראים עולים מן הממצא שלפנינו באופן המעורר השתאות!"