1. עמוד הבית
  2. דעות
  3. אבי בלום

כלכלה ורווחה: רע לעסקנים, טוב למצביעים

בטורו השבועי מציע אבי בלום לדרעי לבחור בכיוון מקורי, ומנתח את מסכת הלחצים ההדדית בין נתניהו לשריו
אבי בלום, י' אייר תשע"ה 29/04/2015 08:00

צילום: משה גולדשטיין צילום: משה גולדשטיין


במעון דולף ומט ליפול ברחוב בלפור בירושלים ישב השבוע ראש-הממשלה, היוצא והנכנס, ונתן סימנים בדרישות האידיאולוגיות של שותפיו הטבעיים. מבחינתו של ראש-הממשלה, לא רק אריה מכלוף דרעי, אלא כל שרי ממשלת ישראל באשר הם, משויכים לקהילת ה'שקופים'.

בלקסיקון של ראש-הממשלה לכל כיסא יש תג מחיר אידיאולוגי. כאשר איווט ליברמן הצהיר, בעיקר בתקשורת, כי הוא מתנגד להסרת הסנקציות הפליליות בחוק הגיוס – הוא נשא עיניים לסוגיה אידיאולוגית סבוכה בהרבה ושמה תיק החוץ. לפי המסתמן, האידיאלים של איווט ניצחו.

איווט אולי עושה זאת בצורה המגושמת מכולם, אבל גם הצרכים של שאר החברים שנעים בגמישות חתולית, מדורגים אצל נתניהו בהתאם לרמת הדבקות שהם מגלים לפתע פתאום באידיאלים מורמים מעם.

בנט, שעדיין קבור תחת האלונקה, נזכר לפתע בחשיבות הרפורמות בגיור? זה קורה אך ורק בגלל התיק שעדיין לא נתפר למידותיו. כך גם איילת שקד שדיברה גבוהה גבוהה על האחיזה במשרד הדתות וכיוונה לקטנות מידותיו של משרד הגמלאים.

כל זה נכון גם לחברים היקרים בעלי העצבים המתוחים ממפלגת השלטון. כאשר גלעד ארדן רוצה להיות שר חינוך בשביל הנשמה, הוא מתכוון לפיצוי הולם על לקיחת תיק הפנים וקריעתו לפיסות קטנות. כשיריב לוין מעביר ביקורת סמויה על הכניעה לכחלון וגניזת הרפורמות שנועדו לנטרל את בית המשפט העליון, הוא זועם על הכוונה למסור את תיק המשפטים לשטייניץ - על פניו.

אפרופו 'אלקין ולוין' כשהם מחוברים (כמו פרשיות השבועיים האחרונים). הצמד הזה, כידוע, יכול לגרום לכל פוליטיקאי מגרנות קשות. והנה, על אף שהם בעלי פוטנציאל זעם בלתי נדלה, ולמרות שניהול המו"מ מטעמו של ביבי הופקד בידם, הם התהלכו בשבוע האחרון שפופים ובוכים.

באוזני כמה מהשותפים החרדים הם ביכו על הכניעה לכחלון כמעט בכל החזיתות בהוראה ישירה של הבוס. אם לא הייתה מתקבלת הוראה מלמעלה, הם הסבירו, התוצאות היו אחרות, בעיקר בסוגיות המשפטיות.

גם כאן מדובר בביקורת סמויה על ראש-הממשלה, הואיל והצמד-חמד מבין היטב שבעל האינטרס הגדול ביותר בשימור מערכת שלטון החוק הוא ראש הממשלה. אם יש משהו שביבי למד מהקדנציה הראשונה שלו ומהקדנציה של קודמו, אהוד אולמרט, זו הזהירות היתירה שיש לנהוג בכבודה של מלכות הבג"ץ.

את הביקורת של 'אלקין ולוין כשהם מחוברים' נתניהו מייחס לחשש של השניים מכך שהם יישארו כיתה ויונצח מעמדם כיושבי ראש קואליציה ויושבי ראש ועדה בכירה כלשהי ברוטציה. לא לשם התכלית הזאת הם שכבו בשוחות ונלחמו עבור ראש-הממשלה.

כזה הוא ראש-ממשלתנו. שימור השלטון הוא מבחינתו ערך עליון, וההערכה שהוא רוחש למבנה האישיות ועולם הערכים של שריו - בהתאם. בסביבתו של ראש-הממשלה השוו השבוע את אחד מראשי המפלגות (בלי שמות, בלי שמות) לאותו נאשם שרואה את האור ומתחיל לחבוש כיפה ולגדל זקן בתא המעצר: "תנו לו את מה שהוא רוצה, וכל האידיאלים הגדולים ייעלמו".

משבר תחילת הזמן
החריגים היחידים בעיני ראש הממשלה, הם החרדים וכחלון. כחלון נהנה מכל העולמות וקיבל לידיו גם תיקים וגם עקרונות שיוכללו בקווי היסוד - מה שכחלון מגדיר 'כלי עבודה'.

נתניהו מקווה שככל שיעמיס על השיפוצניק כחלון יותר ויותר 'כלי עבודה' כך יחדל שר האוצר להיות מזוהה עם הפתרון, ויהפוך ציבורית, לחלק מהבעיה. עם יאיר לפיד זה עבד לו בקדנציה שעברה בכלל לא רע. כחלון לא מתכוון להיות הפראייר הבא אבל גם כל השאר שאמרו את זה קודם, לפניו, סיימו רע.

החברים האחרים שיש להם ערכים נוספים מעבר לתיקים הם החרדים. להם הרי יש פיות של מצביעים רעבים ומנהלי מוסדות שיושבים על הוורידים אחרי קדנציה שלמה של ישימון אופוזיציוני צחיח.

כשהחרדים מדברים על חוק הגיוס איש לא חושד בהם שהם מגייסים את הטיעון האידיאולוגי לשדרוג התיק המיועד. כשהם מנסים להגמיש את היעדים ולתת את הסמכות בידי שר הביטחון, אף אחד לא חושב לרגע שהם מנסים לגלגל הלאה את תפוח האדמה. בעצם, יש מי שחושדים ומדובר באנשי הפלג הירושלמי שעורכים סבבים בבתיהם של כמה אדמו"רים מתלבטים בניסיון להתריע מפני הסכנה הטמונה בשינוי המוצע.

אחד מח"כי יהדות התורה (ולא מהסיעה הליטאית), דימה אותם השבוע למי שרצח את הוריו ומבקש מהשופט שיחוס עליו יען כי הוא יתום. "מי שאיבד ליהדות החרדית כוח יקר של מנדט והעביר אותו לצד החילוני (כתוצאה מחוק באדר-עופר – א.ב.), לא יכול להמשיך לבכות ולהתלונן", נאום הח"כ שבא להתייעץ עם רבו ומצא עצמו חשוף לתוצאות הזנת חומרי התעמולה, אם לנקוט בשפה עדינה.

נחזור לאורות הגבוהים שכל כך חביבים על הנושאים ונותנים החרדים. התובנה הזאת, של אמינות סט הערכים, נכונה גם לתחומים נוספים. כשהחרדים יושבים לדיונים במשך שעות כדי לסתום את פרצות הגיור, אי אפשר להטיל בהם דופי ולטעון שהם רק מנסים לעשות גיור לחומרא למשרד הממשלתי.

אתמול (שלישי) בשעות הצהריים, נטשו נציגי יהדות התורה את חדר המו"מ בזעם בדרישה להגדלה רטרואקטיבית של קצבאות הילדים. זה לא הפריע להם ללכת לחדר הסמוך ולתכנן ישיבת סיכום משא-ומתן פנים סיעתית לשעות הערב, כאילו לא עשו לפני רגע פרצוף של בן ישיבה שחווה את 'משבר' תחילת הזמן. שעה קלה לאחר מכן, הם חזרו לשולחן מול נציגי הליכוד. אז כן, הכל הצגה אחת גדולה. תפאורה למסיבת יום ההולדת של יו"ר דגל התורה. אך מה שיפה בסיפור, שכל זה נעשה לא רק לצרכי מיקוח תיקים, אלא גם כדי להשיג תכנים אמיתיים.

כן, כן. דווקא החברים החרדים החבוטים (בתקשורת הכללית והמגזרית כאחת), דואגים לכלל ולא רק לילדיהם הביולוגיים – כמו כמה משרי ממשלת ישראל שהתפרסמו ככאלו שתרמו את תרומתם לחברה. של בנותיהם.

אפרופו הגדלת הקצבאות, באוצר חישבו ומצאו שהנהנים הגדולים מהתוספת לא יהיו ילדי המיעוט החרדי אלא בני הפזורה הבדואית שנרשמים כילדים למשפחות חד-הוריות. לכל חתונה (נוספת) במשפחה, מדינת ישראל שולחת צ'ק שמן במתנה. כמה מהנציגים החרדים שקיבלו את הנתונים הביעו נכונות לשקול חלופות לסעיף הקצבאות, אולם בסופו של דבר התעקשותו של ליצמן סחפה את כולם והדרישה הייתה ונותרה נחלת הכלל.

מצטרפים למניין
התקשורת יכולה לכנות את החרדים בשמות גנאי, להפוך דווקא את הדרישות החרדיות (הצנועות יחסית) לסחטנות, אבל היא אינה יכולה להתעלם מכך שמדובר בשלוחי ציבור שיושבים למו"מ קואליציוני אמיתי עם דרישות ערכיות.

כל האמור לעיל לא מפחית מעוצמת הדרישה שראוי כי תונח לפתחם של הנציגים החרדים. לפני שתי קדנציות הם ישבו על סיר הבשר ויצאו אחרי כמעט ארבע שנים עם הישגים הפיכים. הגיע הזמן לעגן את ההישגים ולשדרג את המטרות. במקום לדבר רק על גיור, דברו גם על דיור. במקום להמשיך את הסחר-מכר של תמיכות, יש להפוך את התקצוב לסעיף בספר החוקים. אז כן ח"כינו היקרים, תנו כמה שהנכם רוצים למנהלי המוסדות, כי גם עליהם עברו ימים קשים, אך דאגו נא שבדרך יפלו גם עבור 'עמך ישראל' כמה פירורים.

לרשימת האישים שאין להטיל דופי בדרישותיהם הערכיות ניתן היה לצרף בנקל את נציגי הבית היהודי, רק שבנט אינו הדוגמה הכי טובה בעיר לדבקות בערכים. על מידת האופורטוניזם של האיש יעידו חבריו לבית היהודי שאילצו אותו להחזיר עטרה ליושנה ולדרוש את תיק החינוך. על תפקיד הסגן מתקוטטים נכון לכתיבת השורות (משפט מסייג שרלוונטי לטור כולו), גם ביהדות התורה וגם בש"ס. האם יישבו שני סגנים יחדיו באותו משרד?

אם בנט יקבל את התיק הוא יעשה זאת בדיעבד כמי שכלתה אליו הרעה. לחרדים לעומת זאת, נוכחותו במשרד ואחיזתו ב'ציפור הנפש' החינוכית לא אמורות להוות צרה גדולה. במשך שנים התרגלנו להתמודד עם הציבור הדתי לאומי בכללי משחק של "או אנחנו או הם", במעין עיוות של הברכה המקראית "והיה כאשר תריד ופרקת עולו מעל צווארך". בתקופת הזוהר של ש"ס היא לא הותירה למפד"ל אפילו רב שכונה לפלטה. כשהמפד"ל ההיסטורית חזרה בגלגול כמפלגת הבית היהודי, הגיעה שעת הנקמה.

מי יודע? אולי דווקא כאשר ייווצרו האיזונים והבלמים הנכונים, נוכל לגלות שאפשר לחיות יחד בארץ הזאת. בנט של הקדנציה הנוכחית הוא לא מציאה גדולה אבל גם החרדים איבדו מכוחם. שני הצדדים יהיו תלויים זה בזה. מחד, בנט תלוי ברצונם הטוב של גפני בוועדת הכספים ודרעי בדתות, אם וכאשר יבשילו התנאים. מאידך החרדים כולם יצטרכו לחיות עם שר החינוך סרוג הכיפה.

בש"ס סירבו השבוע לשמוע על הקמתה מחדש של 'ועדת הארבעה' במשרד הדתות בה יהיו חברים נציגי: יהדות התורה, ש"ס, הליכוד והבית היהודי. גם בסוגיה הזאת מסתמנת בוקה ומבולקה. נתניהו הבהיר השבוע שהוא לא יכול להשליך את הבית היהודי גם מהמאחז הזה. אם בן דהן, בשר מבשרו של המשרד ובן דמותה של הפקידות הבכירה, יישב בתפקיד סגן שר הדתות, דרעי לא יוכל להעביר שום מהלך מתחת לרדאר בלי פרסום מוקדם בתקשורת, באדיבות סגן השר. בש"ס היה מי שכינה השבוע מציאות מעין זו בשם: "קבלת משרד מלוכלך".

למען האמת אין צורך בחלוקת תארים. מפת התפקידים המסתמנת תאלץ את ש"ס, יהדות התורה והבית היהודי להתחשב זו בזו. אחרי שכל כך הרבה דם רע נשפך בקדנציה האחרונה, כורח המציאות יחייב את ציבור המאמינים להיכנס לבית כנסת אחד ולהצטרף למניין. אחרת – נחווה רק 'נפילת אפיים' במשך קדנציה שלמה.

מכתש רמון
כל מה שדובר עד כה, נכון ויפה לדרישות הנוגעות לליבת הקיום החרדית. זה לא שלגפני ולליצמן אין שאיפות פוליטיות. על ועדת הכספים גפני נלחם כאריה (ולא כאריה דרעי על משרד הפנים). גפני טוען שעלה בידו לבטל את מינויה המתוכנן של ועדת רפורמות, שאמורה הייתה לגזול סמכויות מוועדת הכספים. נכון למועד כתיבת השורות, מתעקשים בכולנו כי הדרישה עומדת בעינה. אם זה מה שיקרה לבסוף, הרי שגפני יקבל ועדה מקוצצת סמכויות, כמעט כמו משרד הפנים בלי מינהל התכנון. הצעת הפשרה שעולה היא הקמת ועדה משותפת כלכלה-כספים להעברת הרפורמות. ויש גם את ליצמן שלא מצמץ לכיוונו של שום משרד אחר ואת פרוש שטרם אמר את המילה האחרונה.

אבל בצד כל זאת, יש את העקרונות, שאינם מהווים כלי להשגת תיק אלא מטרה בפני עצמה. כל זה פחות רלוונטי כשהדרישות מופנות למרחבים הפתוחים והלא חרדיים בעליל. ולכן, כשהצוות של ש"ס סיים לדבר על רשת המעיין, על הגיור והגיוס, ועבר לדבר על מע"מ אפס למוצרי היסוד כקו אדום, ביבי קפץ כנשוך נחש.

השמעת צמד המילים "מע"מ אפס", מעלה לנתניהו את הסעיף ומזכירה לו את יאיר – אתה מנותק – לפיד. בליכוד שמעו את צמד המילים יוצא מפיהם של נציגי ש"ס והבינו כי מבחינתו של דרעי, סוגיית התיקים עולה מדרגה.

את מינהל התכנון במשרד הפנים דרעי איבד ברגע שמצמץ מול נתניהו בפעם הראשונה. לדרעי הייתה סיבה טובה להתלבט. הדבר האחרון שחסר לו זה להתחיל את הקדנציה כשברקע אמירות קשות של שופטי הבג"ץ. גם מסרים שהעבירו לו ראשי רשויות חרדיות, בעיקר בערים שמעבר לקו הירוק, לא שכנעו אותו להיאבק על המשרד עד טיפת דמו האחרונה. בסביבתו הקרובה של דרעי אמרו השבוע שאם ביבי היה מציע לבסוף את משרד הפנים כולל מינהל התכנון דרעי היה מסונדל ונאלץ להשיב בחיוב. עד כדי כך גדולה הדילמה בין הרגש שדוחף לחזור למשרד המיתולוגי לבין השכל שזועק 'עצור'.

באותה פגישה לפני שבועיים, נתניהו הציע לדרעי את תיק התחבורה. על דרעי זה נפל בהפתעה והוא הבטיח לעשות חושבים ולחזור עם תשובה. דרעי נעזר ביועצים קרובים ובחברים עם עבר מיניסטריאלי (מישהו אמר חיים רמון?) והחליט ללכת על התיק, בעיקר בגלל ההשפעה שיש לתפקיד על רשויות מקומיות.

המבחן הזה, של מידת ההשפעה על השלטון המקומי, הוא מבחינתו של דרעי תנאי סף לקבלת משרד. כראש מפלגה שחולש על נציגים, ומוסדות בכל ערי ישראל, הוא לא יכול להתנהל מול ראשי הערים, כמי שבא רק לקבל ואינו יכול לתת.

חלפו פחות מארבע שעות וגם ההצעה הזאת הפכה לבלתי רלוונטית. ישראל כץ שמע שהמשרד עומד להישמט מידיו והפעיל על ביבי מכבש לחצים בעוצמה של מכבשי החברה הלאומית בדרכים. מי שמחפש את רגע המשבר הגדול בין ביבי לדרעי יכול לסמן את הרגע האמור. לא נטילת הפנים, אלא הפנצ'ר עם ההצעה שהתבררה כפלופ לקבלת משרד התחבורה.

ועל הכלכלה
דרעי שמע לעצתם של חברים טובים שהמליצו לו להעדיף את התחבורה על פני הכלכלה. כמה מהם ראו את אלי ישי יושב במשרד הכלכלה בגלגולו הקודם כמשרד התמ"ת והגיעו למסקנה שלשר חרדי אין מה לעשות במשרד. תחום תעסוקת חרדים מועד לפורענות של קנאים ושאר קיצונים, ומועדון הייבוא-ייצוא עליו חולש השר הוא מעין משרד חוץ זוטא שמחייב את השר לדעת אנגלית על בוריה. ?Do you understand

מה לך ולצרה הזאת, יעצו האחיתופלים לדרעי ששמע ופרסם את העדפותיו ברבים (בין השאר בכותרת הראשית של 'קו עיתונות' בשבוע שעבר). הולכי רכיל אומרים שאחד המייעצים בונה על ג'וב מפנק במסגרת אחת מהחברות הממשלתיות ששר התחבורה חולש עליהן ביד רמה. אבוי למאמין.

כלל לא בטוח שהשיקולים נכונים גם עבור האזרח הפשוט. אם דרעי באמת רוצה לסייע לשקופים, משרד הכלכלה הוא כתובת ראויה. בידיו להוריד את יוקר המחיה, לפתוח את השוק לייבוא, להוזיל מחירים, לשחרר חסמים, לפתוח מסלולי הכשרה ותעסוקה לחרדים, לבנות מעונות יום לאימהות חרדיות עובדות, ועוד מגוון רחב של תחומים בהם לשר הכלכלה יש השפעה ממשית.

במבחן הבכירות, המשרד לא נופל ממשרדי הפנים והתחבורה ואף עולה עליהם. המשרד הזה, הרי נתפר למידותיו הגדולות של שרון. ממשיכו בשושלת אהוד אולמרט שגם הוא לא נחשב למסתפק במועט, כיהן בתפקיד והוקפץ ממנו לראשות הממשלה. ובואו לא נקלקל עם סופו הרע של הסיפור.

לפני שבוע העריך כאן דרעי שבמאני-טיים, ביבי ייקלע למצוקה ויאלץ להתפשר כדי להרכיב ממשלה. אמש (שלישי) כינס דרעי ישיבת סיעה מתוקשרת כדי לאותת לראש-הממשלה שהרגע הזה עומד לפתחו.

לדרעי יש את כל הלגיטימציה להיאבק על עוד פיסת שליטה בנגב ובגליל ואולי ברווחה. זהו המשחק הפוליטי והמבחן היחיד בעוד שבוע פלוס, יהיה מבחן התוצאה. למבחן הזה נתניהו מתכוון להגיע עם ממשלה, גם אם ייאלץ לחלץ את השותפים התקועים על הר הדרישות, עם משלחות החילוץ מנפאל.

אבל עזבו אתכם לרגע מביבי, ואם יורשה, הבה נניח לרגע גם את השיקול המיניסטריאלי של דרעי. מותר לנו לחשוב על עצמנו, ולטובת קהל המצביעים החרדי, טוב ייעשה, אם במשרד הכלכלה, ואינשאללה גם במשרד הרווחה, יישב שר חרדי. התפקידים הללו נחשבים ובצדק למקור אכזב לג'ובים. במכון התקנים, במכון הייצוא ובשאר כל המכונים המקצועיים שמסונפים למשרד הכלכלה אין ג'ובים לחברי מרכז ולמקורבים. במשרד הרווחה, אי אפשר להעביר עו"ס ממשרה למשרה.

רק שעם כל הכבוד ליועצים, הטובה האישית שלהם אינה תכלית הכל. דרעי יכול לקבל ייעוץ מחברו הטוב ליצמן. הוא כבר הוכיח במשרד הבריאות, שניתן להשפיע לטובה ולקנות שם טוב בציבוריות הישראלית דווקא במשרד נטול ג'ובים ועמוס במשרות מקצועיות שמחייבות תואר דוקטור כתנאי סף.
זה רע לעסקנים, זה טוב למצביעים.

טורו של אבי בלום מתפרסם ברשת קו עתונות





הוסף תגובה

תגובות

אין לשלוח תגובה הכוללות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.
  1. צודק. נראה את דרעי עושה את הצעד הנכון  

    יוסי

  2. כתבה טובה ואמיתית בעיקר לגבי שס לדאוג לעניים ולא לחנפנים  

    ששון

  3. תנו גם למצביעים ולא רק למנהלים! דברי טעם!  

    יהודי חרד

  4. כל אילו ״היועצים״ ״והעוזרים״מחפשים ג׳ובים תדאג לשקופים  

    שמעוני

  5. ניתוח יפה ואמיתי בפרט לגבי דרעי  (ל”ת)

    יואל

  6. כלכלה ורווחה זה התיק שמתאים כדי לעזור לדפוקים  (ל”ת)

    יוני

  7. כל הכבוד על המאמר הנפלא והמאיר עיניים בתקווה שדרעי יעשה הדבר הנכון  

    שסניק

    • צודק במאה אחוז לדאוג רק לחלשים ולא לחנפנים יועצי אחיתופל (ל”ת)

      שני

  8. איזה שנינות. אבי. לך בכוחך זה והושעת את ישראל.  

    אחד מהמוני המעריצים

  9. מצאת למי לייעץ, דרעי חושב רק על דרעי וג'ובים בלבד!!!!!  (ל”ת)