המטוסים שחזרו שיקרו: היהודי שראה את מה שכל הגנרלים פספסו

שנת 1943, שיאה של מלחמת העולם השנייה. בבסיסי חיל האוויר של בעלות הברית שוררת תכונה בלתי פוסקת: מפציצי הענק חוזרים בזה אחר זה מגיחות מסוכנות מעל שמי גרמניה הנאצית, גופם מחורר מאש נ"מ כבדה. המכונאים והקצינים מתרוצצים בין המטוסים הפגועים ומסמנים בגיר כל חור וכל פגיעה, בניסיון להרכיב תמונת מצב שתסביר איך מצילים את הטייסים הבאים.

הנתונים שנאספו הובילו את ראשי הצבא למסקנה שנראתה מתבקשת מאליה: המקומות שבהם ספגו המטוסים את מרב האש היו מרכז הגוף והכנפיים, ולכן אלו בדיוק המקומות שיש למגן באופן מיידי. על פניו, היגיון צרוף. בפועל, ההחלטה ה"הגיונית" הזו עמדה להסתיים באסון ובעוד אלפי הרוגים.

מי שעצר את הטעות היה מתמטיקאי יהודי צנוע, פליט שנמלט מאירופה, בשם אברהם ואלד. ואלד נולד ב-1902 בטרנסילבניה, צמח בתוך עולם אקדמי שסגר את שעריו בפני יהודים, ונאלץ לברוח מן הנאצים לארצות הברית. באוניברסיטת קולומביה הצטרף לקבוצת מחקר סטטיסטית שהפכה לאחד המוחות המבריקים מאחורי מאמץ המלחמה. בעוד בני משפחתו וחבריו נרדפים באירופה, הוא נלחם בכלי הנשק היחיד שעמד לרשותו: המתמטיקה.

ואלד הביט באותן מפות פגיעה שהכין הצבא, והבחין מיד במה שהגנרלים הגדולים החמיצו: המטוסים שחזרו לבסיס עם חורים בכנפיים הם המטוסים ששרדו. הצבא, בלי לשים לב, חקר רק את ניצולי הקרב. המסקנה האמיתית הייתה הפוכה לחלוטין: יש לחזק דווקא את המקומות שנותרו נקיים מחורים, כמו המנועים ותא הטייס. המטוסים שנפגעו שם פשוט קרסו באוויר, ומעולם לא חזרו לבסיס כדי שאפשר יהיה לבחון אותם.

המתמטיקאי היהודי אברהם ואלד במהלך מפגש אקדמי.צילום: קונרד יעקבס, MFO, ויקישיתוף, CC BY-SA 2.0

התובנה הזו, שזכתה לימים לשם "כשל ההישרדות", תורגמה במהירות לשטח. במקום לחזק את הכנפיים המחוררות, החלו המהנדסים למגן את המנועים, מערכות הדלק ותא הטייס. התוצאה לא איחרה לבוא: יכולתם של המטוסים לספוג פגיעות ולשוב הביתה זינקה, ופגיעה בודדת במנוע כבר לא גזרה אוטומטית אובדן של מטוס שלם על צוותו. הנוסחה של המתמטיקאי הפליט הפכה לפקודה מבצעית שהצילה את חייהם של אלפי טייסים.

העיקרון שחשף ואלד תקף הרבה מעבר לשדה הקרב, ודוגמה מוקדמת לו נרשמה עוד במלחמת העולם הראשונה. כשהחל הצבא הבריטי לחלק לחייליו קסדות פלדה, הראו הנתונים עלייה דרמטית במספר הפצועים שהגיעו לבתי החולים עם פגיעות ראש, והיו שקראו להסיר את הקסדות בטענה שהן מסוכנות. האמת הייתה הפוכה: הקסדות הפכו חיילים שהיו אמורים ליפול בשדה לפצועים ששרדו והגיעו לטיפול. העלייה במספר הפצועים הייתה למעשה עדות לירידה חדה במספר ההרוגים.

אברהם ואלד הוריש לעולם את היכולת לחשוב על מה שאינו נראה לעין. בעידן שבו הכול נמדד, נאסף ומנותח, הסיפור שלו מזכיר שהשאלה החשובה ביותר היא לפעמים אילו נתונים חסרים בכלל מן התמונה. הפליט היהודי שאירופה ניסתה להשתיק לימד את העולם להקשיב לשתיקתם של המטוסים שלא חזרו, ובזכותו זכו אלפי טייסים לנחות בשלום.