תורתו של משה / פרשת השבוע מהגר"ד לייבל

חומש דברים, המכונה גם משנה תורה הוא נאום ארוך שמשה נושא, כשהוא חוזר על אירועי העבר ועל מצוות שכבר נאמרו. החזרה על הדברים נראית במבט ראשון כמיותרת, שהרי הם כבר פורטו ונאמרו. אך עיון בסיפורים המוכרים מלמד שהם מכילים חידושים גדולים, מה שמעורר פליאה רבה אף יותר, לנוכח הסתירות העצומות והשינויים הרבים בין אירועים שתוארו בחומשים הגדולים לאופן שבו הם מסופרים שנית בספר דברים. כך לגבי פרשת המרגלים, כך לגבי עצת יתרו, כך לגבי סירוב אדום לעבור בגבולם. כל סיפור מסופר כביכול מחדש.

כדי להבין זאת יש להבין את מהותו של ספר דברים. מה בכלל המקום לחומש שאינו אלא חזרה. הרי ממה נפשך: אם אין בו חידוש משלו, יכולים אנו לחזור בעצמנו על החומשים הקודמים. ואם יש בו חידוש, אין זו חזרה.

התשובה על כך היא שספר דברים הוא האופן שבו ארבעת החומשים הראשונים נמסרים מפיו של משה ומנקודת מבטו. כך אנו למדים מדברי הגמרא במגילה (לא:), המחלקת בין קללות שבתורת כהנים לקללות שבמשנה תורה בנימוק שהללו משה מפי הגבורה אמרן והללו "משה מפי עצמו אמרן". זהו אפוא הסוד לסתירות בין החומשים. ספר דברים מציג את הדברים כפי שהם ניבטים מעיניו של רבן של נביאים. אין כאן סתירה אמיתית אלא נקודת מבט שונה.

הקביעה שספר דברים נאמר 'מפי עצמו' של משה נראית מתמיהה, שהרי בסנהדרין (צט.) מבואר שכל האומר 'כל התורה כולה מן השמים חוץ מפסוק זה שלא אמרו הקדוש ברוך הוא אלא משה מפי עצמו זהו כי דבר ד' בזה'. אך הביאור בזה הוא שהקב"ה חתם על דבריו של משה וקבעם כחלק בלתי נפרד מדברי התורה. דבריו הפכו לדבר ה' ולכן יש להם מעמד של תורה מן השמים.

נמצא כי חידושו הגדול של ספר דברים הוא שהתורה מעניקה מקום גם לנקודת המבט המגיעה מן הארץ. לא רק מעניקה מקום אלא הופכת את נקודת המבט הזה לתורה שלמה. הבנתו של משה רבנו, שדיבר עם ה' פנים בפנים וזכה לגילוי באספקלריה המאירה, הופכת בעצמה לגופי תורה.

החידוש העצום של ספר דברים משמש כיסוד ושורש למושג תורה שבעל פה. בני ישראל עומדים על סף הכניסה לארץ ישראל. הם מסיימים תקופה בת ארבעים שנה במדבר, תקופה שלוותה בהנהגה ניסית ובהתגלות שמימית. לחם ירד מן השמים בכל בוקר. מים יצאו מסלע. ענני כבוד הקיפו את המחנה. גם התורה שהם למדו הייתה כזו. כל שאלה שהייתה להם זכתה למענה ישיר מפי ה'. כשלבנות צלפחד יש שאלה או כשאנשים טמאים מבקשים לחוג את חג הפסח, הם מקבלים תשובה מן השמים. אולם עם כניסתם לארץ הולכת ההנהגה הניסית להשתנות ויחד עמה גם צורת לימוד התורה. בני ישראל יידרשו לעבד את האדמה, לזרוע ולקצור. הם ייאלצו להקים צבא ולהילחם את מלחמותיהם בדרך הטבע. והם גם יצטרכו לעמוד בעצמם אל מול השאלות החדשות ולחדש בעצמם חידושי תורה. 'לא בשמים היא'. התורה אינה ממשיכה להינתן מן השמים אלא היא נמסרת לחכמים לחדש בה ומתוכה ולהוציא ממנה לקח בפלפולם.

בנקודת הזמן הזו, הקדוש ברוך הוא נותן להם ספר דברים, כהדגמה כיצד האדם יכול להתעלות ולחדש בדברי התורה ודברים אלו הופכים לדבר ה'. התורה היא תורת חיים. היא מעיין בלתי פוסק. ומי שדולה ממימיה וממשיך את הנביעה של ההתגלות האלוקית הם לומדי התורה בכל דור ודור.

המאמר נכתב בתוך עלון אחוותא המופץ ברחבי הארץ.

?️ לקבלת העלון בקובץ PDF, שלחו הודעה בווצאפ:
https://wa.me/972723714400

? לקבלת העלון למייל:
[email protected]

? להפצה בבית הכנסת שלכם:
https://achvat.fillout.com/t/4SCUrNZZ7fus