״צדיקים״ שהקב"ה אינו סובל // הרב עקיבא המניק ראש ישיבת ׳חיי עולם׳

האירוע המזעזע של תקיפת הגרא"מ פייבלזון, דווקא בימים שבהם אנו מתאבלים על חורבן הבית, החזיר אותי באחת אל דבריו הנפלאים של הנצי"ב מוולוז'ין בהקדמתו לספר בראשית. בימים אלו, דבריו נראים כנבואה ממש: "נתבאר בשירת האזינו על הפסוק 'הצור תמים פעלו... צדיק וישר הוא', שהשבח של 'ישר' נאמר להצדיק דין הקב"ה בחורבן בית שני, שהיה דור עיקש ופתלתל. ופירשנו שהיו צדיקים וחסידים ועמלי תורה, אך לא היו ישרים בהליכות עולמם. על כן, מפני שנאת חינם שבלבם זה אל זה, חשדו את מי שראו שנוהג שלא כדעתם ביראת ה' שהוא צדוקי ואפיקורס. ובאו על ידי זה לידי שפיכות דמים בדרך הפלגה, ולכל הרעות שבעולם, עד שחרב הבית. ועל זה היה צידוק הדין, שהקב"ה ישר הוא ואינו סובל צדיקים כאלו, אלא באופן שהולכים בדרך הישר גם בהליכות עולם ולא בעקמימות, אע"ג שהוא לשם שמים, שזה גורם חורבן הבריאה והריסות יישוב הארץ".

הנצי"ב משרטט כאן תמונה מבהילה: דור שהיה מורכב מ"צדיקים וחסידים ועמלי תורה", אך הקב"ה בחר להחריב את ביתו על ראשם מכיוון שאינו סובל צדיקים שאינם ישרים. בשל שנאת חינם, הם חשדו בכל מי שסטה במקצת מדעתם כ"צדוקי ואפיקורס", והגיעו מכך לשפיכות דמים נוראה.

גם בפירושו לפרשת ׳האזינו׳ מאריך הנצי"ב בעניין, וקובע כי חורבן בית שני לא צמח מרשעות רגילה, אלא מ"רוב שפיכות דמים לשם שמים". התוקפים אז, בדיוק כמו התוקפים היום, היו בטוחים לחלוטין שהם מגינים על התורה. הם דנו את כל מי שלא הסכים לדעתם כצדוקי או כמוסר, ועל כך זועק הנצי"ב: הקב"ה אינו סובל צדיקים כאלו! הוא אינו מוכן לשאת עוול ואלימות, גם אם הם נעשים כביכול לכבודו.

התואר "עם נבל ולא חכם" מכוון בדיוק למי שמשתמש בתורה כדי להצדיק בריונות - אנשים שלומדים תורה אך נותרים מושחתים במידותיהם. מי שאינו ישר בהליכותיו ומשתמש בעקמימות המידות כדי לפגוע בתלמידי חכמים, ממיט חורבן על עם ישראל.

תקיפת הרב פייבלזון אינה סתם עוד אירוע אלימות פלילי, היא המשך ישיר של אותה מחלה ממארת שהחריבה את בית מקדשנו - הצדקת רשעות באצטלה של קדושה.

חז"ל אומרים (ירושלמי, יומא) שכל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו, מעלים עליו כאילו הוא החריבו. בעיצומם של הימים בהם אנו מבכים את חורבן בית המקדש ומתפללים לבניינו במהרה, כמה מצער לראות בריונים העוטים אדרת קנאות אשר במעשיהם עוסקים בפועל, בידיים ממש, בהחרבת בית המקדש. שכן עוון שנאת חינם הוא זה שמלבה ומזין את האש של אותה קנאות מזויפת.