"אחינו התועים": השיעור שה'קנאים' של היום חייבים ללמוד ממרן הגר״ש אוירבך

בימים שבהם סערת הרוחות ברחובותינו גועשת, חובה עלינו לעצור לרגע, להביט פנימה אל תוך מחננו, ולשאול את עצמנו את השאלה הנוקבת ביותר: לאן מועדות פנינו?

אין מי שיכול להטיל ספק בצורך החיוני, הבלתי מתפשר, במלחמה עיקשת על משמר ההלכה, קדשי ישראל ועולם התורה. עמידה נחרצת זו היא סוד הקיום שלנו דורות על גבי דורות. הקנאות הזו, כשהיא נובעת ממניעים טהורים של קדושה, אכפתיות וכאב אמיתי על כבוד שמיים, היא אש קודש שמחממת ומגינה על כרם בית ישראל.

אך אבוי לנו כשאש הקודש הופכת, חלילה, לאש זרה ומאכלת.

'עבודת הקנאות'

לאחרונה אנו עדים לתופעות קשות של אלימות מילולית ופיזית, המרימות ראש במחוזותינו. אמירות פוגעניות על אנשים, קללות ואיחולי רע נוראיים המופנים כלפי חיילים בני ברית, 'תינוקות שנשבו' - נשמות יקרות, בני אברהם יצחק ויעקב. חמור מכך, הגענו למצב שבו רבנים ואישי ציבור מותקפים פיזית רק משום שדעתם אינה מקובלת על חלקים אחרים.

זהו אינו מאבק על קדשי ישראל, זוהי סטייה חמורה מדרך התורה.

האמת היא אחת - אותה אמת צרופה שנמסרה לנו במעמד הר סיני ועליה מושתתים חיינו. אך בעולמו של הקדוש ברוך הוא, "כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות". הירא לדבר ה' ונלחם על כבודו נדרש לאחוז בחבל משני קצוותיו:

מצד אחד: מלחמה עיקשת ללא פשרות על עקרונות היהדות והתורה.

מצד שני: חובה מוחלטת לדון כל יהודי לכף זכות - אם כ"תינוק שנשבה" ואם כמי שפועל מכוח הוראת רבותיו שלו.

"עבודת הקנאות" היא מהעבודות הקשות ביותר במקדש הנפש. כל סטייה ממנה ימינה או שמאלה, כל גלישה לאלימות שאינה על פי דין תורה צרוף - הרי היא בכלל שנאת חינם ורציחה, אותם עוונות נוראים שהחריבו את בית מקדשנו.

המערכה של הגנרל: צאו לכם בעקבי הצאן

כשמחפשים את המצפן האמיתי למאבק הגדול של דורנו, המבט נישא אל עבר מי שעמד כגנרל בראש צבאות ה', מי שקם כקול קורא במדבר להשיב מלחמה שערה ולהילחם על נפשו של כל בחור ובחור - מרן ראש הישיבה, הגאון רבי שמואל אוירבאך זצוק"ל.

אנא, קוראים יקרים, צאו לכם בעקבי הצאן. האזינו לשיחותיו שנמסרו בלהב אש, עיינו במכתביו שנכתבו בדמעות שליש על עת הצרה האופפת את יעקב, ושאלו את מקורביו שראוהו מקרוב.

תמיד, ללא יוצא מן הכלל, הקפיד מרן הגר"ש לדבר לגופם של דברים.

בכל זעקותיו ומכתביו נגד הקמים על עולם התורה, מעולם לא יצאה מפיו קללה, שמתא או ארור. הוא אף כמעט ומעולם לא נקב בשמותיהם של יריביו. הביטוי המקסימלי שבו בחר להשתמש כדי לתאר את מי שפגעו ביסודות הדת ובעיקר בנושא הגיוס, היה: "אחינו התועים".

כי המלחמה האמיתית אינה אישית, היא מלחמתה של האמת שלנו. מתוך הכרה עמוקה שהאמת היא אחת ואין בלתה, הבנו שמי שאינו מכיר בה אינו אויב שיש להשמידו, אלא אח שטעה בדרך ויש להילחם כדי להשיבו. רק בכוחה של גישה זו תצליח מלחמתנו, ורק כך תהא האמת חופפת על הכל.

קריאת חובה למחנכים

כאן מוטלת חובה אדירה, חובת שעה דחופה, על המנהיגים, ראשי הישיבות, המשגיחים וההורים - ובעיקר על אלו האחראים על חינוכם של צעירי הצאן. בני הנוער של היום לא זכו לראות עין בעין את כובד הראש, האימה והחרדה שאחזו בגדולי ישראל האמיתיים בטרם יצאו למאבק על משמר היהדות. הם לא ראו את הלילות ללא שינה ואת הדמעות שקדמו לכל חתימת מכתב.

עלינו להחדיר ולהשריש בלב התלמידים והבנים את יסוד היסודות: המלחמות של היהדות החרדית הן לגופם של דברים!, שהרי "יתמו חטאים מן הארץ כתיב, חטאים ולא חוטאים".

עלינו לחתור להידמות לפנחס בן אלעזר ואליהו הנביא. הגמרא אומרת שפנחס הוא אליהו הנביא. פנחס המקנא לדבר ה' ואליהו איש שלום מבשר טוב.

ההלכה ברורה ופסוקה, ואין בלתה. אך יחד עם זאת, דווקא בימי בין המצרים, אסור לנו לשכוח את הכלל הנוקב:

"אף על פי שחטא - ישראל הוא".

גם אם תוקף הגלות והחשיכה הטעו חלק מאחינו מן האמת, לעולם נשארים הם אחינו ובשרנו. המאבק הוא על העיקרון, לא על האדם. 

רק כשנשכיל לנהל את מערכות ה' מתוך קדושה וטהרה, מתוך הבחנה מוחלטת, לעמוד ללא חת על עקרונותינו ובד בבד להתפלל על נפשות אחינו, נדע כי מלחמתנו היא מלחמת קודש, וכי חותמו של הקדוש ברוך הוא - אמת - ילווה את פועלנו.