"תפילות לטילים וניתוק מישראל": כך שורדים יהודי איראן את המלחמה

כ-10,000 יהודים שנותרו באיראן נאלצים להפגין נאמנות מוחלטת למשטר, לנתק קשר עם קרוביהם בישראל ולהיזהר מכל פעולה ברשת שעלולה לעורר חשד. לדברי בני סבטי, חוקר איראן במכון למחקרי ביטחון לאומי, במהלך המלחמה אף נערכו בבתי הכנסת טקסים בשבח המשטר ותפילות להצלחת הטילים האיראניים.

בשיחה עם ירון שניידר במסגרת הפודקאסט "משדרים אקסטרה ביטחון" של המכון למחקרי ביטחון לאומי, תיאר סבטי כיצד העימות הישיר בין ישראל לאיראן הפך את חייה של הקהילה היהודית למסוכנים ורגישים מאי פעם.

לדבריו, בתקופות של עימות מול חמאס או חיזבאללה נרשמו לעיתים התנכלויות ליהודים בחנויות ובמרפאות, אולם המלחמה הישירה יצרה לחץ כבד בהרבה. "הם חייבים להוכיח את נאמנותם המוחלטת למשטר האיראני", אמר. "עשו הרבה מאוד טקסים בשבח המשטר האיראני ותפילות, לא ייאמן, לטילים האיראניים. והרבה מאוד נאצות וקללות למדינת ישראל וגם כלפי האמריקאים, כדי להינצל".

בתי הכנסת, שהפכו למקום מפלט עבור חברי הקהילה, משמשים לדבריו גם זירה להפגנת נאמנות לשלטון. סבטי הסביר כי היהודים באיראן למדו במשך דורות לעטות מסכה בעת סכנה. "הם מאוד מורגלים לחיות חיי שקר כדי להציל את עצמם", אמר.

כינוס לזכרו של חומייני בטהראןצילום: באדיבות המצלם

הזהירות ניכרת גם בקשרים עם ישראל. יהודים באיראן מפסיקים לעקוב ברשתות החברתיות אחר בני משפחותיהם, מצמצמים שיחות בוואטסאפ ומעבירים מסרים לקרוביהם שלא ליצור עמם קשר. "לא להיות בקשר הוא סימן של ביטחון", הסביר סבטי. "תשאיר אותי לבד, אני אסתדר. עדיף שלא נהיה קשורים זה לזה כדי שלא יראו את הקשר שלנו".

המשטר האיראני מקפיד להציג הפרדה בין יהדות לציונות ואף מאפשר לקהילה נציג קבוע בפרלמנט. אלא שלדברי סבטי, מאחורי ההצהרות הרשמיות מסתתרת מדיניות של החזקת הקהילה כקלף. כל קשר עם קרוב משפחה בישראל עלול להפוך בתוך זמן קצר לחשד בריגול ולחקירה בידי משרד המודיעין האיראני.

האירוע שנצרב עמוק במיוחד בתודעת הקהילה הוא מעצרם של 13 יהודים בשנת 1999 באשמת ריגול לטובת ישראל. חלקם עמדו בפני עונשים כבדים ושוחררו רק לאחר לחץ בינלאומי ממושך. הפרשה הבהירה ליהודי איראן כי מעמדם עלול להשתנות בן רגע וכי איש מהם אינו חסין.

באופן פרדוקסלי, סבטי טוען כי בתקופות שבהן המשטר חש חזק ויציב, חייהם של היהודים דווקא נוחים יותר. כאשר השלטון נחלש או מרגיש מאוים, החשדנות כלפי הקהילה גוברת והיא נדרשת להפגין נאמנות בקול רם יותר כדי שלא תסומן כ"גיס חמישי".

הקהילה היהודית באיספהאן בטקס לזכרו של חמינאיצילום: סוכנות הידיעות אירנא

רוב היהודים שנותרו באיראן מתגוררים בטהראן, באספהאן ובשיראז. רבים מהם עוסקים במסחר, ברפואה, בהנדסה ובמקצועות חופשיים. הם משתדלים שלא להתבלט ומנהלים קשרי שכנות שגרתיים עם סביבתם המוסלמית. לדברי סבטי, ההתנכלויות אינן בדרך כלל חלק משגרת החיים, כל עוד בני הקהילה מקפידים על הכללים הבלתי כתובים ונמנעים מכל זיקה גלויה לישראל.

למרות הסכנה, רבים מהם מתקשים לעזוב. חלקם מבוגרים, בעלי נכסים, חנויות, מרפאות ועסקים שלא ניתן להעביר אל מחוץ למדינה. עבורם, יציאה מאיראן פירושה ויתור על מפעל חיים שלם והתחלה מחדש בישראל או בארה"ב ללא רכוש וללא מעמד.

לצד זאת קיים גם קשר תרבותי עמוק. יהודי איראן רואים בעצמם בני המקום, ששורשיהם נטועים במדינה זה כ-2,500 שנה. הם קשורים לשפה הפרסית, למאכלים, לתרבות ולערים שבהן חיו משפחותיהם במשך דורות. מבחינתם, הם אינם אורחים באיראן אלא בני קהילה עתיקה שנקלעה תחת שלטון עוין.

בני סבטי - חוקר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS)צילום: יוסי אלוני פלאש 90

סבטי סיפר כי ערב המהפכה האסלאמית חיו באיראן, לפי ההערכות שהציג, כ-120,000 יהודים. עשרות אלפים עזבו עם עליית ח'ומייני, ואחרים נמלטו במהלך שנות השמונים עם התבססות משמרות המהפכה והחרפת הדיכוי.

עוד טען כי הנתק המתמשך מקהילות יהודיות בישראל ובארה"ב אפשר לגורמים המזוהים עם נטורי קרתא להרחיב את השפעתם בחלק מבתי הכנסת ובמוסדות החינוך. מבחינת המשטר, מדובר בכלי תעמולה יעיל שנועד להציג קולות יהודיים המתנגדים למדינת ישראל.

כך נותרה אחת הקהילות היהודיות העתיקות בעולם לכודה בין שורשים עמוקים לבין משטר שרואה בה קלף פוליטי. חבריה ממשיכים להתפלל בבתי הכנסת ולשמור על חיי הקהילה, אך בעת מלחמה הם יודעים שכל שיחה עם ישראל וכל סימן של הזדהות עלולים לסכן את חירותם ואף את חייהם.