היעד האיראני שמטריד את ישראל וארה"ב: למה "הר המכוש" עדיין לא הותקף?

במוקד החשש של ישראל וארה"ב ניצב כיום מתקן "הר המכוש" באיראן, מערכת מנהרות תת קרקעיות שנחצבה במשך שנים סמוך למתקן הגרעין בנתנז. למרות חשיבותו האסטרטגית, האתר לא הותקף במבצעים האחרונים, בשל הקושי המבצעי, העלות הגבוהה וחוסר הוודאות באשר לשימוש שנעשה בו.

המתקן ממוקם כקילומטר וחצי מדרום לקומפלקס ההעשרה בנתנז, בתוך סלעי יסוד קשים ובעיקר גרניט. לפי דיווחים, המנהרות נחצבו בעומק של כ 100 עד 135 מטרים, נתון שהופך אותן לעמידות במיוחד מפני תקיפות אוויריות.

מאפייני האתר מזכירים את מתקן ההעשרה בפורדו, שנפגע באופן משמעותי רק לאחר שימוש אמריקני במפציצי B 2 ובפצצות חודרות בונקרים. לפי "וול סטריט ג'ורנל", הר המכוש שימש תחילה בעיקר לאחסון צנטריפוגות ומכשור שלא הותקן ולא הופעל, ולכן לא היה ברור אם תקיפה בו תגרום לעיכוב ממשי בתוכנית הגרעין.

ההערכה היא כי זו גם הסיבה לכך שהמתקן לא הותקף ביוני 2025, כאשר היה ריק או כמעט ריק. מאז החלו האיראנים להעביר אליו צנטריפוגות וציוד שהוצאו מאתרים גרעיניים אחרים שנפגעו, אך עדיין לא הוכח כי מתבצעת במקום העשרת אורניום פעילה.

תקיפה אפקטיבית תחייב מודיעין מדויק על מיקום הצנטריפוגות ואולמות הייצור בתוך ההר. פגיעה שאינה מדויקת עלולה לגרום לזעזוע בלבד, בלי להשמיד את התשתיות המוגנות.

היכולת לבצע מבצע כזה נמצאת בעיקר בידי ארה"ב, באמצעות מפציצי B 2 ופצצות GBU 57 חודרות בונקרים. לפי הנתונים שפורסמו, בתקיפה האמריקנית בפורדו נעשה שימוש ב 14 פצצות מתוך מלאי של כ 20, כך שמבצע נוסף בהיקף דומה מחייב גם חידוש מלאי והיערכות לוגיסטית מורכבת.

השאלה המרכזית היא העיתוי. תקיפה מוקדמת, לפני שהמתקן ייכנס לפעילות גרעינית מלאה, עלולה שלא לעכב משמעותית את איראן. תקיפה מאוחרת מדי עלולה לאפשר לטהרן להפעיל מתקן העשרה מבוצר וקשה במיוחד לפגיעה.

במקביל, צילומי לוויין מצביעים על עבודות חיזוק וביצור סביב פתחי המנהרות, שנועדו להבטיח גישה למתקן גם לאחר הפצצה ולהקשות על אפשרות לפעולה קרקעית נגדו.