קמפיין ההרעבה בעזה חולל את הנזק הגדול ביותר

מחקר תקשורת חדש של המכון למדיניות העם היהודי (JPPI), המבוסס על ניתוח שיטתי של כ-3,000 טורי דעה, מאמרים ומכתבים למערכת שפורסמו ב-17 מהעיתונים המקומיים הבולטים בארצות הברית, ממפה לראשונה את האירועים שהשפיעו יותר מכל על האופן שבו ישראל מוצגת בפני הציבור האמריקאי ברמה המקומית - מחוץ לרשתות הטלוויזיה הארציות ולעיתונים הגדולים הבינלאומיים בארה"ב.

הניתוח מגלה כי דווקא הטענות להרעבה של תושבי עזה ותמונות שפורסמו בהקשר זה - היו הגורם המרכזי לזינוק בסיקור השלילי כלפי ישראל. מנגד, הכניסה לרפיח - אף שיצרה את נפח הסיקור הגבוה ביותר מבחינה כמותית - לא הובילה לשיעור השלילי הגבוה ביותר בתקופה שנבדקה.

המחקר, שנערך על ידי אנליסטים ממרכז המידע ע"ש גלייזר ב-JPPI (המכון למדיניות העם היהודי), בחן פרסומים שהופיעו בין ינואר 2024 ליוני 2026 בעיתונים מקומיים מכל רחבי ארצות הברית, לרבות לוס אנג'לס, בוסטון, פילדלפיה, מיאמי, סיאטל, דאלאס, דנוור, אטלנטה, קליבלנד, בולטימור, דטרויט, יוסטון ואזורים נוספים.

מטרת המחקר הייתה לזהות קשר והתאמה בין אירועים ביטחוניים ומדיניים אקטואליים מסוימים לבין נפח הסיקור ואת הטון שבו נכתבים מאמרי הדעה העוסקים בישראל. הכתבות הרלבנטיות הורדו ממאגרי מידע, סוננו ועובדו, ובהמשך בוצע ניתוח סנטימנט באמצעות כלי בינה מלאכותית מתקדמים.

בכל מקום בו זוהה שינוי משמעותי בנפח הסיקור או בטון כלפי ישראל, נבדק אילו אירועים מוזכרים במאמרים ומה הגורמים לשינוי. לעיתים באותה תקופת זמן התרחשו מספר ארועים, והדברים הובאו בחשבון.

עיקרי הממצאים

כאמור, האירוע שהוביל לשיעור הגבוה ביותר של טורי דעה שליליים כלפי ישראל לא היה הכניסה לרפיח ואף לא מבצע צבאי רחב היקף, אלא קמפיין ההרעבה בקיץ 2025. באוגוסט 2025 נרשם שיעור הסיקור השלילי הגבוה ביותר לאורך כל תקופת המחקר. באותו חודש כמעט מחצית (כ-48%) מטורי הדעה שנבדקו נשאו אופי שלילי כלפי ישראל, וביותר מ-40% מהם הופיעו מונחים כגון "רעב" ו"הרעבה" - אינדיקציה לעוצמת השפעתו של הנרטיב על השיח הציבורי.

לעומת זאת, חודש מאי 2024 - תקופת הכניסה לרפיח - היה החודש שבו פורסם מספר הכתבות הגדול ביותר על ישראל. למרות היקף הסיקור החריג, רק כשליש מהפרסומים נשאו טון שלילי, שיעור נמוך משמעותית מהשיא שנרשם שנה לאחר מכן.

לדברי החוקרים, הפער בין נפח הסיקור לבין אופיו הוא אחד הממצאים החשובים של המחקר. אירוע עשוי לעורר עניין ציבורי רחב מאוד, אך לא בהכרח להפוך את השיח לעוין יותר. לעומת זאת, אירועים הומניטריים המלווים בתמונות קשות עלולים להשפיע בצורה עמוקה בהרבה על עמדות הכותבים ועל אופי הדיון הציבורי.

גם מבצע "עם כלביא" ביוני 2025 מציג תמונה מעניינת: אף שבאותו חודש נרשמה כמות גדולה של פרסומים על ישראל, המחקר מצא כי שיעור משמעותי מהם היה דווקא חיובי או מאוזן יחסית, ונרשם יחס דומה בין הפרסומים השליליים (27%) לבין החיוביים (27%).

לעומת זאת, במבצע "שאגת הארי" במרץ 2026 כבר נרשמה עלייה ניכרת בסיקור השלילי - ככל הנראה בשל מעורבותה הישירה של ארצות הברית במהלכים הצבאיים, ואימוץ מיסגור שלפיו ישראל השפיעה באופן משמעותי על החלטות הממשל האמריקאי בנוגע לעימות עם איראן (ההאשמה כי ישראל גררה את הנשיא טראמפ למלחמה). בהתאם לאמור, במבצע "שאגת הארי" שיעור הפרסומים השליליים היה למעלה מפי שלושה משיעור החיוביים (כ-37% לעומת כ-11%).

ממצא בולט נוסף נוגע לעסקת החטופים השנייה בינואר 2025. דווקא בתקופה זו נרשם אחד משיעורי הסיקור השלילי הנמוכים ביותר בכל תקופת המחקר, נתון המלמד כי אירועים הומניטריים בעלי זיקה ישירה לסבלם של החטופים מצליחים לרכך במידה מסוימת את הביקורת כלפי ישראל.

בחלק מהמקרים, זוהו שינויים בנפח הסיקור ואופיו בעקבות הצטברות של מספר ארועים. כך למשל, באוגוסט 2024 – חודש שבו התרחשו במקביל חילוץ גופות חטופים, פרשת שדה תימן והפצצת בית הספר א-תאבעין (שבה חוסלו עשרות מחבלים אך הפלסטינים טענו כי נפגעו גם אזרחים רבים, ארוע שעורר גינויים רבים) - הממצאים מראים כי כ-31% מהפרסומים היו שליליים, לעומת 15% חיוביים (וכל השאר ניטראליים).

בחלק מהמקרים, כלי תקשורת מקומיים אימצו באופן בולט את הוויכוח הפוליטי הפנימי בישראל, תוך אימוץ טרמילוגיה זהה: כך לשם הדוגמא, מאמר במקומון של פילדלפיה האשים באותה עת את רה"מ נתניהו ב"הפקרת החטופים" ובהשפעת יתר של השרים סמוטריץ' ובן גביר שהוגדרו "פונדמנטליסטים משיחיים".

ארוע נוסף שזוהה ככזה שגרם לעלייה בסיקור השלילי היה "תקרית הקמח" מסוף פברואר 2024, שעוררה סערה בינ"ל כאשר המון פלסטיני הסתער על שיירת משאיות סיוע הומניטרי, ועשרות בני אדם נהרגו בדוחק וגם מירי. בארוע זה כ-30% מהסיקור כלפי ישראל היה שלילי, לעומת 20% מהפרסומים שבהם הסנטימנט היה חיובי (וכל השאר- 50% - ניטראלי).

המחקר נעשה ע"י חוקרי מרכז המידע ע"ש גלייזר במכון למדיניות העם היהודי (JPPI) שלומי ברזניק, אלי קנאי, מאט שפירו ויעקב כץ, ביחד עם פרופ' גיל טרוי.

מנכ"ל JPPI (המכון למדיניות העם היהודי), ד"ר שוקי פרידמן: "המחקר מספק הצצה נדירה לאופן שבו מתעצבת דעת הקהל של מליוני אמריקאים דרך הפניית זרקור אל התקשורת המקומית - שיכבה תקשורתית שנחקרה עד כה מעט מאוד - וממחיש כי לעיתים דווקא מהזירה המקומית אפשר ללמוד על שינויי עומק בחברה. דעת קהל אינה משתנה ביום אחד, אלא נבנית בהדרגה דרך אלפי מאמרים, טורי דעה ומכתבים למערכת. המחקר הזה מאפשר לראות כיצד נרטיבים מתגבשים לאורך זמן, אילו אירועים מצליחים לשנות אותם, ואילו כמעט אינם מותירים חותם. זו תובנה חשובה. המחקר מלמד אותנו שסוגיות הומניטריות משפיעות מאד על הדרך שבה ישראל נתפסת, תזכורת לכך שבמלחמות של המאה ה־21, המערכה על הלגיטימציה הבינלאומית מתנהלת במקביל למערכה הצבאית, ולעיתים אף חשובה לא פחות ממנה. מדינת ישראל חייבת לנהל במקביל גם מערכה תודעתית, מהירה, מקצועית ואמינה. כאשר נרטיב מסוים מתקבע בדעת הקהל, קשה מאוד לשנות אותו בדיעבד".