עת לרקוד ועת לפטפט: מי צריך ריקודים בחתונה כשאפשר להתאמן על צעקות?

חתונה. כמה טוב לשבת סביב השולחן המשפחתי, לסעוד וליהנות מסעודת מצווה. זה הזמן לשוחח בין המנה הראשונה ועד לקינוח. אפשר להרגיש את ההפוגה בין החופה המרגשת לריקודים השמחים ובזמן זה ניתן לפטפט בחופשיות. להתפעל מהשמלה של הכלה, להביע דעה על הפאה החדשה של המחותנת או בכלל לבקר את האוכל... 

יש כאלה שבזמן הזה משלימות איחולי מזל טוב לסבתות, כל אלו שהגיעו חסרות נשימה דקה לפני החופה, או אחרות המשוועות למנוחה קצרה והרפיה מהעקבים המכאיבים לאחר עמידה טקסית וממושכת. בנוסף, ישנם אורחים רבים המכבדים בנוכחותם בזמן זה.

אז בואו נדבר רגע על המוזיקה. אפשר? ננסה. ברגעים אלו עוצמת הווליום מרקיעה שחקים והזמרים שרים בקולי קולות בלי רחמים, רוב הבוקסות מכוונות לצד של הגברים באולם וכתוצאה מכך ברחבת הנשים שמעבר למחיצה נשמעים כל ה"באסים" והם מורגשים ברעידות בלב. פיזית זה כואב. עכשיו תדמיינו מה מרגישים מבוגרים ותינוקות בזמן זה... ואם אני רוצה לדבר? זה הרי הזמן! מסתבר שזו משימה כמעט בלתי אפשרית. אני צריכה להתקרב ממש לזו שמלפני, מצדדי או מאחורי ולצעוק בגרון ניחר את מה שברצוני להשמיע. ואיך אומרים?! פחות נעים לי שהיא תחוש את הבל פי, ולהיפך. 

נמשיך אל הריקודים, המוזיקה מוגבהת עוד יותר. הקלידן והזמר נכנסים לטירוף מוחלט על הבמה המוזיקאלית, החתן, הכלה והחוגגים כמעט מגרדים את התקרה והאולם רועד, ומי מרגיש בכלל שקיימת מערכת מיזוג אוויר? תכלס, אין על מה לדבר בזמן הריקודים. זאת אומרת, יש הרבה על מה- אבל לא אפשרי! כאן המשתתפים באירוע הופכים להיות דרמטיים ומתקשרים בסוד, כאשר כל אחד מהם נאלץ לדבר אל תוך אוזנו של ידידו המשתתף גם הוא בשמחה. בסופו של דבר אני מוצאת את עצמי בסיומה של כל חתונה - צרודה ומותשת.

אז מה אני מציעה? אם אפשר שבזמן הסעודה בחתונה- הקלידן ושאר אמני הנגינה יהפכו את משך הסעודה לחוויה אמיתית. רוצה לשמוע צלילים רכים וענוגים בווליום נמוך, שירי זמר רגועים ונעימים לאוזן. שנשב כולנו בנינוחות ונוכל לשוחח גם עם הדודה המבוגרת שיושבת מולנו בשולחן מבלי הצורך להיעזר בפנטומימה. כי לכל זמן ועת, עת לאכול. עת לשיר. עת לרקוד ועת לפטפט.

נפגש בשמחות!

מאת: ציבי פרל, שחקנית, כותבת ומגישה תוכן.