כך איראן יכולה להטות את הבחירות בלי לגעת בפתק אחד

ראש השב"כ דוד זיני הזהיר אתמול (שני) בדיון חסוי בכנסת כי איראן ומדינות זרות נוספות מנסות להתערב במערכת הבחירות בישראל. לפי כאן חדשות, איראן היא הגורם המרכזי שמטריד את מערכת הביטחון, אך בדיון הוזכרה גם פעילות שמקורה ברוסיה ובסין. בפרסומים נוספים הוזכרה גם טורקיה. הפרטים המודיעיניים נותרו חסויים, אולם שיטות הפעולה שנחשפו בשנים האחרונות מספקות תמונה ברורה למדי של האיום.

המונח "התערבות בבחירות" עלול ליצור רושם של האקרים איראנים החודרים למחשבי ועדת הבחירות ומשנים את מספר הקולות. תרחיש כזה נמצא כמובן במפת האיומים, אך ברוב המקרים המטרה פשוטה ומתוחכמת יותר: להשפיע על מה שהישראלים חושבים, על הנושאים שמעסיקים אותם, על עצם יציאתם להצביע ולבסוף גם על נכונותם לקבל את התוצאות.

הכלי המרכזי הוא התחזות. גורמי מודיעין איראניים מקימים חשבונות שנראים ישראליים לחלוטין, כותבים בעברית ומציגים את עצמם כפעילים מקומיים. החשבונות אינם חייבים לשבח את איראן. להפך, הם עשויים להתחזות לאנשי ימין, שמאל או מחאה, לפרסם מסרים קיצוניים משני צידי המחלוקת ולהעניק לכל קבוצה תחושה שהצד השני מסוכן יותר מכפי שהוא באמת.

דוד זיניצילום: חיים גולדברג, פלאש 90

רשת של מאות חשבונות יכולה להדהד בתוך דקות סרטון, שמועה או קריאה להפגנה, עד שהמסר נראה כאילו צמח מתוך הציבור הישראלי. בשלב הבא ישראלים אמיתיים משתפים אותו, עיתונאים ופוליטיקאים מגיבים אליו והמקור האיראני נעלם מן העין. כך יכולה טהרן להחדיר נושא לסדר היום בלי שרוב המשתתפים בשיח יידעו מי הצית אותו.

דוח מבקר המדינה שפורסם החודש מצא כי סביב מערכות הבחירות הקודמות זוהתה פעילות זרה שהתחזתה לגורמים מכל צידי המחלוקות בישראל בפייסבוק, אינסטגרם, טלגרם, רשת X ווואטסאפ. במסמכי מערכת הביטחון נקבע כי איראן זיהתה את הקיטוב בישראל כהזדמנות להעמיק את השסעים, לעודד חיכוך ולהעביר את הפעילות מהרשת אל הרחוב.

האיראנים כבר הוכיחו כי הם מסוגלים להפוך קמפיין אינטרנטי לפעולה ממשית. שב"כ חשף בעבר פלטפורמות איראניות שהתחזו ליוזמות ישראליות וגייסו אזרחים לתליית כרזות, לצילום מפגינים ולמילוי סקרים שנועדו לאסוף מידע אישי. הפעולה הראשונית עשויה להיראות תמימה ואף להיות מתוגמלת בכסף, אך בהמשך יכול המפעיל לדרוש מידע על איש ציבור, צילום של מקום מסוים או משימה חמורה יותר.

רוסיה פועלת בדרך רחבה ומתועשת יותר. מבצעי ההשפעה המיוחסים למוסקבה בעולם כוללים אלפי חשבונות מזויפים, אתרי חדשות שמתחזים לכלי תקשורת מוכרים והפצה מהירה של ידיעות כוזבות או מסולפות. המטרה אינה תמיד להביא לניצחונו של מועמד מסוים. לעיתים רוסיה מעוניינת בעיקר להחריף מחלוקות, להחליש את אמון הציבור במוסדות המדינה וליצור תחושה שהמערכת כולה מושחתת ואי אפשר להאמין לאיש.

נשיא רוסיה ולידימיר פוטין באלסקהצילום: הבית הלבן

השיטה הרוסית מנצלת מידע אמיתי לצד שקרים. סרטון מקורי יכול להופיע עם כותרת מטעה, מסמך גנוב יכול להתפרסם לצד מסמך מזויף ושמועה שולית יכולה לקבל נפח עצום באמצעות רשת של בוטים. כאשר ישראלים משתפים את החומר בעצמם, המסר הרוסי הופך לחלק מהוויכוח המקומי וקשה יותר לזהות את מקורו.

בייג'ין מזוהה בדרך כלל עם פעילות שקטה וסבלנית יותר. גורמי השפעה סיניים מפעילים בעולם חשבונות המתחזים למשתמשים מקומיים, אוספים מידע על הנושאים שמפלגים את הציבור ומקדמים מסרים המשרתים את האינטרסים של סין. בפעילות סינית שנחשפה נגד טייוואן נעשה שימוש בחשבונות מזויפים, בכלי בינה מלאכותית ובהתחזות לגורמים מקומיים, במטרה לפגוע באמון הציבור בממשלה וליצור מתחים חברתיים.

בשלב זה לא פורסם מהו המאמץ הסיני המסוים שאותר סביב הבחירות בישראל. עצם העובדה שבייג'ין הוזכרה בדיון מצביעה על כך שמערכת הביטחון אינה מתייחסת עוד להתערבות בבחירות כאיום איראני בלבד. בעוד איראן מבקשת בראש ובראשונה לערער את ישראל מבפנים, רוסיה וסין עשויות להשתמש במערכת הבחירות גם כדי לקדם אינטרסים מדיניים, לעצב את היחס הציבורי כלפיהן ולהשפיע על חופש הפעולה של הממשלה שתיבחר.

הבינה המלאכותית מעניקה לכל המדינות הללו ארגז כלים רחב בהרבה. באמצעותה ניתן לייצר הקלטה שנשמעת כמו קולו של מועמד, סרטון שבו הוא אומר דברים שמעולם לא אמר, הודעה מזויפת של מפלגה או תיעוד בדוי של אלימות וזיופים בקלפי. גם אם החומר יופרך במהירות, עצם הוויכוח על אמינותו עלול להספיק כדי להפיץ אותו למאות אלפי מצביעים.

גם אין צורך להמציא אירוע שלם. לעיתים די לקחת סרטון אמיתי, להשמיט ממנו כמה שניות, להצמיד לו תיאור כוזב ולהפיץ אותו בעיתוי הנכון. גורם זר יכול גם לפרסם מידע אמיתי שנגנב ממטה של מועמד, לבחור רק את החלקים המזיקים ביותר או לערבב מסמך אותנטי עם פרטים מזויפים. כאשר הפרסום מגיע ימים או שעות לפני ההצבעה, ההכחשה עלולה להגיע מאוחר מדי.

חיילי אגף התקשוב וההגנה בסייברצילום: אתר צה"ל

לצד מבצעי התודעה קיים איום הסייבר. גורמי תקיפה יכולים לשלוח הודעות דיוג למועמדים, ליועצים, לפעילים ולעיתונאים, להשתלט על חשבונות דואר ורשתות חברתיות ולגנוב חומר פנימי. תקיפה אינה חייבת לשנות את ספירת הקולות כדי להצליח. די בהשבתת מערכת, בפרסום טענה כוזבת שנפרצה או ביצירת עיכוב ביום הבחירות כדי לפגוע באמון הציבור.

אחד היעדים הרגישים ביותר הוא שיעור ההצבעה. הודעה כוזבת על שינוי מיקום הקלפי, אזהרה מזויפת מפני אירוע ביטחוני או סרטון בדוי של מהומות ליד מוקדי הצבעה יכולים להשאיר מצביעים בבית. לאחר סגירת הקלפיות עשויה להגיע מתקפה מסוג אחר: הפצת טענות על זיופים, סרטונים מזויפים של גניבת פתקים או הודעות כוזבות על פריצה למחשבי ועדת הבחירות.

דרך נוספת היא הזרמת כסף סמויה. המימון יכול לעבור דרך ארגונים, עמותות, פרסומות ברשת, משפיענים או גורמי ביניים שאינם חושפים מי עומד מאחוריהם. המטרה עשויה להיות קידום מועמד מסוים, החלשת יריב או הגדלת כוחו של ציבור שנתפס כמשרת את האינטרס של המדינה הזרה. במקרה כזה, הבוחר רואה קמפיין שנראה מקומי, אך סדר היום והכסף שמניעים אותו מגיעים מחוץ לישראל.

עם זאת, לא כל מסר מקומם ברשת הוא מבצע איראני, רוסי או סיני ולא כל עמדה חריגה היא תוצאה של התערבות זרה. גורמי הביטחון נדרשים להוכיח קשר באמצעות דפוסי הפעלה, תשתיות טכנולוגיות, העברות כספים או מידע מודיעיני. האתגר הוא לעצור את המפעילים הזרים בלי להפוך ביקורת פוליטית ישראלית לגיטימית לחשודה מעצם קיומה.

החשש מקבל משנה תוקף לנוכח ממצאי מבקר המדינה. נכון למרץ 2026, לא הייתה בישראל מדיניות לאומית סדורה להתמודדות עם השפעה זרה במרחב הדיגיטלי ולא היה גוף ממשלתי אחד שריכז את הטיפול בנושא. כעת, כאשר ראש השב"כ מגדיר את הבחירות כאחד האיומים המטרידים ביותר את השירות, המאבק אינו רק על אבטחת הקלפיות. הוא על השאלה מי יקבע לישראלים על מה להתווכח, למי להאמין והאם לקבל את הכרעת הבוחר.