גמר חתימה טובה - עם טעם חמוץ בפה • טור

1.
ליל חמישי האחרון. לבושים במיטב המחלצות, באו המחותנים בזה אחר זה לבית רחב-ממדים בגבעת רם בירושלים. לא בכל יום זוכה החתן דנן לקיים מצות 'מחזיר גרושתו'. כעבור דקות, יוצאים ארבעת חברי 'אגודת ישראל' ושני חברי 'דגל התורה' ששים ושמחים, בצוותא עם בן הברית החדש-ישן בנימין נתניהו. ההסכם הקואליציוני שנחתם זה עתה – בידיהם, חיוכים רחבים – על פניהם, הצהרות לתקשורת – בפיהם. איזו התרגשות. שורת הישגים, מרשימה למדי. איחוד מחודש לאחר למעלה משנתיים של נתק כואב כשהשפתיים לוחשות תפילה לימים של 'שלום בית' אמיתי ותיקון עוול מתמשך שנעשה בשנים האחרונות עם בני המשפחה המורחבת, ה"ה רבבות שלומי אמוני ישראל בארץ הקודש.

משהו העיב על השמחה. ובכן, שבעה מתוך בני-המשפחה הקרובים, בראשות האיש שעל-שמו הוקמה ישיבת 'שאגת אריה', נעדרו מהאירוע. ברגעים המרגשים של סגירת ה'שידוך', הם ישבו במרחק מה, כוססים ציפורניים בחדרים אפופי סנדוויצ'ים ועשן סיגריות, מול חברי צוות המשא-ומתן הקואליציוני, ונאבקים על ענייני הנדוניה: ענייני 'השקפה', 'שקוּפים' וענייני כורסאות עור-הצבי.

ועכשיו ברצינות: שום תירוץ בעולם לא יסביר את חוסר-התיאום המשווע בין שתי המפלגות החרדיות – יהדות התורה וש"ס – לקראת חתימת ההסכמים הקואליציוניים. אך לפני שבועות אחדים, הסתיימה מערכת הבחירות הסוערת ביותר שידענו. חמישה מנדטים חרדיים, שהם כשלושים אחוז מהכוח החרדי בכנסת, התאדו כלא היו. כל ילד יודע כי הפלגנות והמחלוקת בתוכנו הן שהביאו לתוצאה המאכזבת, והנה, יש הזדמנות לתקן: מסובב הסיבות מחזיר את נציגינו למוקדי ההשפעה, אך שוב הם בוחרים לפעול בנפרד.

כל בר-דעת מבין כי האינטרסים הבסיסיים של שתי המפלגות החרדיות, חד הם: עולם התורה והציבור החרדי. והרי אין ראי בלוק של ארבעה-עשר מנדטים הנאבק על ענייניו, כראי מפלגה מרוסקת בת ששה חברים. מן הצד השני ינסו החותמים הראשונים לטעון כי מהמכשירים החכמים של גורמים בכירים בש"ס יצאו השבוע הדלפות מחדרי המו"מ של יהדות התורה וגרמו לפגיעה באינטרס החרדי כולו בדמות מסע הסתה אכזרי. הם יוסיפו בלהט, כי על-פי כל ההשערות, ש"ס תחתום לבסוף ותקבל תופינים לא פחות נחשבים מאשר האחות האשכנזייה. אבל זה ממש לא העניין. כי גם אם אנחנו לא צריכים 'בלוק' בשביל התוצאה המיידית, אנחנו חייבים את זה לטווח-הארוך. רגע, ומה עם הנִרְאוּת? השותפים הקואליציוניים מריחים היטב את הסדקים ועלולים להשתמש בזה לרעתנו ולטובת מבקשי רעתנו: לסגור בעתיד 'דילים' עם מפלגה חרדית אחת, מאחורי גבה של חברתה.

האם נציגינו המכובדים עד כדי כך מכורים למאבקי-הכוח? האם לא הספיקו להם שנתיים ומשהו של מלחמות בלתי פוסקות עם אחינו מ'הבית היהודי' ואויבינו נטולי-העתיד? בטוחני, כי ח"כינו המסורים מבינים היטב את גודל השעה, את חשיבות האחדות מול סכנת המחלוקת, שעלולה לגרום נזק למאות אלפי משפחות חרדיות בישראל. אויבים מבית ומחוץ, ממתינים לראות אותנו חצויים, מרוסקים. נוכל רק לקוות כי היתה זו מעידה חד-פעמית, שאינה מבשרת על העתיד.

גמר חתימה טובה.

2.
צל"ש השבוע מוענק לרחמים מלול, ראש עיריית רחובות. בודדים הם אישי הציבור שעשו את הדרך הזו: מחבר-כנסת סקטוריאלי מטעם סיעת ש"ס, ועד להיותו ראש העיר של כל תושבי רחובות – חרדים, דתיים וחילונים. ולמרות הלחצים המופעלים מכל הצדדים, על יסודות היהדות האמיתית, הוא לא מוותר.

הורים לתלמידים בבית-ספר שנבנה על-ידי העירייה, פנו אליו השבוע בזעזוע וסיפרו לו כי הנהלת בית-הספר החליטה לקיים לילדיהם חגיגת בר מצוה המונית ב...בית-כנסת רפורמי. מלול הודיע להם על אתר: "עליכם להעתיק את האירוע לבית-כנסת אורתודוקסי. אחרת, העירייה לא תוכל לממן את החגיגה".

מנהלי בית-הספר, בגיבוי התנועה הרפורמית – שמכנה עצמה, משום מה, 'התנועה המסורתית' – סירבו להצעה. "ראש העיר משתמש בילדים ככלי משחק וכבני ערובה במגרש הפוליטי שלו", תקף מנכ"ל התנועה, ואם זה לא נשמע מספיק גרוע, הוא טרח גם להסביר כי מדובר בילדים בעלי מוגבלויות.

זו טענה מגוחכת מיסודה. איש מעולם לא חשד במלול ב'כניעה לחרדים'. אדרבה, הוא ספג לא פעם ריקושטים מהקהילות החרדיות בעירו על פעולות פרו-חילוניות, אבל כל זה לא מפריע לרפורמים להשמיץ את האיש.

רחמים, אשריך שנתפסת על דברי תורה!

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!