"מה עשיתי שהגעתי לזה?": לוחם יהודי לשעבר בן 102 זועק נגד האנטישמיות

יותר משמונה עשורים לאחר שלחם בשורות בריטניה, ציין הלוחם לשעבר גולדשטיין כי היהודים כיום נאלצים להתמודד עם אותה מציאות בדיוק, מבלי שתהיה לכך שום הצדקה או אשמה מצדם

יענקי פרבר
כ' אב התשפ"ו 03.08.26 11:02

"מה עשיתי שהגעתי לזה?": לוחם יהודי לשעבר בן 102 זועק נגד האנטישמיות

מונטי גולדשטיין צילום: (The Association of Jewish Ex-Servicemen and Women (AJEX

לוחם יהודי שחגג לאחרונה 102 ולחם במלחמת העולם השנייה הביע את צערו העמוק לנוכח העלייה באנטישמיות בבריטניה ותהה בקול רם: "מה עשיתי שזה הגיע למצב הזה?".

מונטי גולדשטיין, ששירת בחיל התותחנים הבריטי במהלך המלחמה, אמר כי אנגליה היא כבר לא אותה מדינה שהכיר בילדותו, אך קרא בד בבד לבני ארצו להיות גאים במולדתם. גולדשטיין, שגדל במזרח לונדון בתקופה המתוחה שבה פעלו הפשיסטים של אוסוולד מוסלי, נזכר כי כבר סביב שנות המלחמה שררה במקום "אפשרות גדולה של אנטישמיות".

יותר משמונה עשורים לאחר שלחם בשורות בריטניה, ציין גולדשטיין כי היהודים כיום נאלצים להתמודד עם אותה מציאות בדיוק, מבלי שתהיה לכך שום הצדקה או אשמה מצדם.

דבריו מגיעים על רקע גל של פשעי שנאה אנטישמיים בבריטניה. גולדשטיין שאל בכאב: "מה עשיתי כדי להגיע לזה? מה שקורה מעבר לים הוא לא באשמתי, ואני לא יכול לעזור בזה. אבל יש המון אנטישמיות, במיוחד באזור גולדרס גרין, עד כדי כך שחלק מהאנשים מפחדים ללכת ברחובות. זו הסיבה שאני אומר שאנגליה היא כבר לא אותה אנגליה".

הוא הוסיף כי הוא עצמו אדם שקט ושלו, מתרחק מצרות ומעולם לא הסתבך בבעיות. לדבריו, בריטניה היא המדינה שלו, והוא מחזיק בהערכה רבה כלפיה מכיוון שאינו מכיר שום דבר אחר, שכן הוא אנגלי בכל רמ"ח איבריו ואנגלי לפני הכל.

הוא תהה מדוע יהודים מותקפים למרות שהם משתדלים להיות אזרחים טובים ומשלמים את חובותיהם כחוק. גולדשטיין מאמין שמערכת החינוך ובתי הספר חייבים לעשות יותר כדי לחנך ילדים נגד אנטישמיות, והסביר כי חוגים מסוימים עוינים את היהודים ומחנכים לשנוא אותם ללא שום סיבה אמיתית, אלא עצם היותם יהודים.

למרות שחברי הקהילה מנסים להיות אזרחים למופת ולעשות את המיטב, הם עדיין נתפסים כעוינים, מציאות שלדבריו קשה מאוד לשנות. גולדשטיין, שנולד ברחוב קומרשיאל שבמזרח לונדון ביולי 1924, גויס לצבא הבריטי בשנת 1943 כשהיה בן 18 בלבד, ושירת ביחידת נ"ט להגן על הבירה מפני הפצצות של חיל האוויר הגרמני.

למרות שציפה להישלח לצרפת לאחר הפלישה בנורמנדי, הפלוגה שלו הושארה בבריטניה בשל החשיבות העליונה להגנת המדינה מפני מתקפות אוויריות. לאחר המלחמה הצטרף לארגון החיילים המשוחררים היהודים (AJEX), ומאז 1945 לא הפסיק להשתתף באירועי הזיכרון השונים.

עם זאת, גולדשטיין מצטער על כך שבריטניה אינה זוכה עוד להערכה שהייתה מנת חלקה בעבר, ואמר כי לעתים אדם מוצא את עצמו חושש להצהיר בגלוי על היותו אנגלי. לדבריו, במקום לשאת בגאווה את דגל המדינה, ישנם רגעים שבהם אנשים חוששים לעשות זאת, דבר המהווה עוול נורא.

הוא ציין בצער כי בחלקים מסוימים של החברה, ליהודים מתייחסים כאל אזרחים סוג ב', מציאות פסולה לחלוטין. הוא הוסיף כי החברה במקום להתקדם קדימה הולכת אחורה, סימן מדאיג המביא חלק מהאנשים לשקול עזיבה של המדינה.

גולדשטיין, שמתגורר כיום בצ'אדוול הית' שבמזרח לונדון, מייעץ לבריטים להישאר בדרך הישרה ולהימנע מצרות, להמשיך לסייע לזולת ולחברה ככל הניתן ולשלם מסים כחוק.

ביום ראשון לפני כשבוע הוא חגג את יום הולדתו ה-102 יחד עם ילדיו, נכדיו וניניו במסיבת תה מרגשת. כשהתייחס להגעה לגיל מופלג זה, אמר כי בכל בוקר שבו אדם פוקח את עיניו עליו לומר "תודה לאל", שכן החיים בגיל כזה הם בגדר מתנה נוספת. הוא ציין בצער כי מבין אלו שלחמו בשורות הצבא במלחמה נותרו כיום מעטים בלבד, שכן בני גילו כבר חצו מזמן את העשור העשירי לחייהם.