"המערכת לא רוצה את החרדים משרתים – הם רוצים אותנו כמותם ולא אצלם"

הדיון סביב גיוס בני הישיבות והאקדמיה החרדית מציף אל פני השטח את השאלה העמוקה: האם החברה הישראלית מעוניינת בשילוב הציבור החרדי, או שמדובר במניפולציה בלבד? בדיון שהחל בנושא מקצועי בתעבורה וגלש ל"עניני דיומא" פרקליט התעבורה עו"ד רוני פאלוך מספק תשובה נחרצת ומורכבת, המבוססת על ניסיונו האישי כפורץ דרך באקדמיה ובמשפטים.

"למדתי במחזור הראשון של הקמפוס החרדי של הקריה האקדמית אונו שהקים רנן הרטמן בשנת 2001, לפני כ-25 שנה משחזר עו"ד פאלוך, לא היתה לנו תעודת בגרות, לא היה לנו שום דבר. הגיע רנן הרטמן ואמר: 'קודם כל בואו נסכם שאתם הולכים ללמוד, עכשיו נראה איך אתם הולכים ללמוד'. כך יצרו פתרון שהיום הוא כבר מוצר גנרי מוכר מאוד – יום לגברים, יום לנשים, לימודים נפרדים לחלוטין. מכינה וכו' , אז היה רק משפטים ומינהל עסקים, היום יש הרבה יותר מכך."

"המלצות אישיות מטייקונים לצד סטיגמות תל אביביות של הסיטי"

לאחר סיום הלימודים, פנה פאלוך לאיתור התמחות – משימה שלא הייתה פשוטה גם אז, אך קשה בהרבה כיום. "ניסיתי להתקבל להתמחות במשרד נחשב מאוד בתל אביב, מוטה הייטק ומסחר – משרד 'ראבד, בנקל, מגריזו'. ראש המשרד, עו"ד יורם ראבד, היה מקורב מאוד לאריק שרון, באותן שנים אריק היה בשיא עוצמתו.

המליצו עליי ופנו עבורי מהיכרות אישית ארבעה או חמישה מהאנשים הבכירים ביותר במשק: איתן ורטהיימר ז"ל, מוטי זיסר ז"ל, יבלח"א שמואל דנקנר ואבי דרקסלר שהיה ראש מנהל מקרקעי ישראל – פיגורות מהשורה הראשונה. אני נכנס למשרד שם לצורך ראיון, בסיטי של תל אביב ליד בית המשפט, ואני רואה שמסתכלים עליי בתדהמה. בטלפון זה נשמע אחרת "רוני" ... אני נכנס לחדר, מסתכל עלי העו"ד המראיין 'אתה רוני?'. 'כן, זה שדיברו איתך'. הוא אומר לי: 'אני רואה שלמדת משפטים', ועניתי: 'כן, לכן אני כאן'."

"מזוזות, נשים ושבת" – הראיון הנאור

מכאן והלאה, מתאר פאלוך, הראיון קיבל תפנית חריגה ולא מקצועית: "הוא אומר לי: 'תראה, אתה ראית את המשרד פה, אתה מבין שאין פה אוכל כשר?'. אמרתי לו: 'אני לא בא להתמחות בשביל לאכול, אני מבין שצריך לאכול'. הוא ממשיך: 'אתה ראית גם שאין פה מזוזות בחדרים?'. אמרתי לו: 'תרצו – אקנה לכם, לא תרצו – לא אקנה'. אז הוא אומר לי: 'אתה יודע, עובדות פה גם נשים'. עניתי לו: 'כן, אני נשוי ויש לי ילדות, יש לי אחיות והורים, אני גר בבניין שיש בו נשים ואני הולך ברחוב רבי עקיבא ויש בו נשים'. שואל אותי: 'אנחנו משרד מוטה הייטק ועובדים פה כל השבוע, לפעמים גם בסופי שבוע'. אמרתי לו: 'אני עובד כל השבוע, כל שעה שתידרש. סופי שבוע - אם התכוונת לשבת, שבת אני לא עובד. גם זה כנראה ברור לך'."

לדבריו, לשאלתו האם ישנן שאלות מקצועיות לגבי שאיפותיו או יכולותיו, נענה בביטול: "הוא אמר לי 'יש לי תמונה מלאה'. אחרי שבוע קיבלתי מכתב דחייה במייל. הם לא קיבלו אותי. ולמה? כי אני חרדי."
"הם צבועים - רוצים אותנו רק אם נהיה כמוהם".

פאלוך מסביר כי אינו נוקב בשמות מתוך ענין או חשבון אישי, "הלכתי הלאה , ב"ה לא מתלונן..", , אלא כדי להציב מראה מול החברה הישראלית כיום: "אני רוצה שתראו איפה החברה הישראלית נמצאת. נלחמים נגד "הפרדה מגדרית" בתוך הסקטור החרדי, או נגד לימודים מותאמים, קמים אותם 'חברי מל"ג נאורים וליברלים', שכביכול רוצים לקבל את השונה והאחר – אם הוא ערבי, היספני או כל מגזר אחר. אבל אם הוא חרדי? לא. יש פתגם באנגלית שאומר: NIMBY – Not In My Back Yard ('לא בחצר האחורית שלי'). הם רוצים אותנו כמותם, אבל לא אצלם. הם ואני אומר את זה בגלוי הם – כי אנחנו - חרדים גאים! הם רוצים אותנו רק אם נהיה בדיוק אחד כמותם."

לסיום, בתשובה לשאלה האם תופעה זו משתקפת גם בנושא הגיוס לצה"ל, חותם עו"ד פאלוך בקביעה חד-משמעית: "אני לא יודע לומר לא אמת, המערכת – בין אם זה הצבא ובין אם זו כל מערכת אחרת של המדינה – לא רוצה את החרדים משרתים, כשירצו זה יקרה מהר מכפי שחושבים. " אני רואה את זה קורה רק במידה ויתמלאו תנאים להיכנס ולצאת מבחינה דתית, חרדית וקהילתית כפי שנכנסו, ללא תזוזה כמלוא הנימה.

לראיון המלא