1. עמוד הבית
  2. דעות
  3. טור אורח

בלי התרת נדרים: מה הפתרון לסוגיית הגיוס?

ההסכם של יהדות התורה רווי תופינים אבל ללא פתרון לסוגיה המרכזית, ובש"ס מנסים ללמוד מהאשכנזים הקשוחים • טור
יעקב ריבלין, בקהילה, י"ג אייר תשע"ה 02/05/2015 20:31

שששש שששש


אנשים שעברו את התהליך הנדיר של נישואין בזיווג שני עם הגרושה לשעבר אומרים שיש בזה טעם חמצמץ מתוק. מצד אחד כבר מכירים את הסחורה ויודעים שהיא לא מי יודע מה. מצד שני אין את המתח והתחושה של הליכה לקראת הבלתי נודע. מכירים מראש את המעלות והחסרונות. אחרי שעברו את הטראומה של ההפרדות ולאחר שכבר הסכימו להקים את הבית מחדש יש סיכוי טוב מהרגיל שהעסק בכל זאת יצליח.

זו הסיבה, כנראה, שלא היו מחזות של שמחה פורצת גבולות בטכס החתימה על ההסכם הקואליציוני בין בנימין נתניהו ויהדות התורה. היה רגוע, שליו וקורקטי. זו הפעם השלישית שהזוג הלא מאושר הזה נכנס תחת החופה והאמת חייבת להיאמר ששלום בית אמיתי אף פעם לא היה. תמיד היו לנציגים החרדים ים של טענות כלפי נתניהו, ביחוד בתחום הרגיש של קיום התחייבויות.

עלעול בדפי העיתונים של ימי הזיווג ראשון בשנים תשנ"ו- תשנ"ט ולאחר מכן בימי הממשלה השניה בתשס"ט תשע"ג יגלה שמדובר תמיד באותו דפוס החוזר על עצמו. ההתחלה תמיד מבטיחה ומרוממת נפש. ההסכם הקואליציוני מלא מזן אל זן של התחייבויות בכל הנושאים שנפש הציבור החרדי תלויה בהם. התפקידים המובטחים הם תמיד משופרא דשופרא. משרדים נאים ומרכזיים. גביע הזהב של ועדת הכספים תמיד בכיס החרדי. כל מה שאפשר לבקש ולהעלות על הדעת כתוב ומנוסח על פני עשרות עמודים. בניסוחים הח"כים שלנו הם תמיד אלופים.

הבעיה היא תמיד במבחן הביצוע. החלק הראשון והקל של איוש התפקידים תמיד מתבצע במלואו. אם מפני שהוא זה שמקויים עם כינון הממשלה, אם מפני שבנושא זה הח"כים לא מוותרים על קוצו של יו"ד ואם מפני שזה החלק הקל ביותר לביצוע.

שלב החריקות מגיע תמיד באיזור החצי שנה שלאחר סיום שבע הברכות. בשלב זה מגיעים לשולחן הכנסת או הממשלה הנושאים הרגישים בנושאי דת ומדינה. לחילופין או במקביל מגיע זמן הפרעון של השטרות התקציבים הכבדים לחרדים. מכאן ואילך הסצנריו ידוע ומוכר עד כאב. מתחילה מערכת הסתה מאורגנת בתקשורת החילונית. תמיד יש שותף קואליציוני תורן שמתחיל להריח שבבחירות הבאות הוא עלול להתרסק אם מצביעי המרכז יראו בו משתף פעולה עם החרדים. השותף מתחיל לאיים בפרישה מהקואליציה או שסתם משחק ברוגז. ביבי נלחץ ומתחיל לחפש פשרות שאף פעם לא נמצאות. הח"כים החרדים לא מעיזים לערער את הקואליציה כי בחוץ תמיד קר וסגריר יותר. וככה עוברת לה קואליציה אחר קואליציה בלי שבעיות יסוד נפתרות ונגררות לקדנציה הבאה שאיך שהוא יוצא שהשידוך לא ממשיך פעם נוספת. אחרי הקדנציה שהסתיימה בתשנ"ט הגיע אהוד ברק. אחרי הקדנציה שהסתיימה בתשע"ג הגיעו בנט ולפיד. מי הבא בתור אחרי שגם הממשלה הזאת תסיים את ימיה במוקדם או במאוחר עם הרבה מאוד סעיפי יסוד לא מקויימים? ליושב במרומים הפתרונים.

ולא צריך להתאמץ הרבה כדי למצוא את הנושא שיזעזע את הקואליציה הנוכחית וילבין את מה שעוד נותר מזקנם של הח"כים החרדים. מדובר בנושא הגיוס שלא יורד מעל סדר היום הציבורי מאז שבג"ץ ביטל את סמכות שר הבטחון לדחות את גיוסם של בני הישיבות בשנת תשנ"ח. שלוש שנים של דיונים עד לכינון חוק טל שבוטל בעיצומה של ממשלת נתניהו השניה ומאז אין רגע אחד של שקט. רק רעש ורוגז ומסכת בלתי נגמרת של הפרת הבטחות של ראש ממשלה שאינו מסוגל לקבל החלטות קשות מול דעת קהל עויינת ומול מערכת משפטית שאינה מתיראת ממנו וכל ועיקר. על כך נפלה ממשלת נתניהו השניה. על כך הוקמה ממשלת נתניהו השלישית נטולת החרדים, וזה מה שיכריע את גורלה של הממשלה הרביעית.

וכאן, אם נדון רק למראה עיניים של הנוסח המופיע בהסכם הקואליציוני שנחתם אמש (רביעי) הגאולה עוד רחוקה מלהגיע. הנוסח מעומעם. בלתי מחייב בעליל, תלוי שוב בהקמת ועדה שתדון במשך כך וכך זמן ותגיש את מסקנותיה. הנוסח לא עוסק ספציפית בבעיות שמנעו חקיקת חוק הולם יותר בקדנציות קודמות ומגלגל שוב את הכדור לכיוונו של שר הבטחון וועדה שתקום מטעמו. ניכר בשני הצדדים שנסחו את ההסכם שהם ממש לא רוצים שידעו להיכן פניהם מועדות בתחום תיקון החוק. מי מאימת דעת הקהל. מי מאימת הבג"ץ, ומי מאימת עיתון קטן ורעשני הרואה אור בירושלים. ימבה של מילים גבוהות. אף לא צ'ק אחד שניתן להגיש לפרעון.

וכך מופיע לו סעיף בהסכם קואליציוני שנראה כמו פתיח לעבודת גמר של סטודנט בפקולטה למדעי המדינה בנושא החרדים והצבא. קחו ציטוט: מדיניות הממשלה תהיה שבמדינת היהודים לא יגבילו מכסות ללומדי תורה וכפי שאמר ראש הממשלה (בזמן כהונתו כראש ממשלה שחתמה על חוק הגיוס עם הסנקציות הפליליות והמכסות י.ר) "במדינת היהודים לא יכנס אדם לכלא בשל לימוד תורה".

המשך ציטוט: וכמו כן כפי שבא לידי ביטוי בדברים שנאמרו על ידי שר הבטחון במסיבת עיתונאים ושודרה ביום כ"א בסיוון תשע"ג. "לצערינו יש כאלו שלא בדיוק מבינים את הרגישות של שינוי מציאות אחרי שישים וחמש שנה, שלא ניתנת לשינוי, לא באבחת חרב. לא בחוק ובוודאי לא באיום על אוכלוסיות. וברגע שמשתלחים ומאיימים עליה שלומדי תורה ילקחו לכלא התהליך הוא בדיוק הפוך".

מה נאמר ומה נדבר. אשרי עין ראתה מילים כל כך יפות יוצאות מפיו של שר הבטחון (שחתם אף הוא על החוק הנורא הקיים) וכל העם כורעים על פניהם משתחווים ואומרים. אבל איך הופכים את הדברים הנאים האלה לחוק שיעבור בכנסת על דעתו של היועץ המשפטי לממשלה, על דעתו של אביגדור ליברמן שהתמחה בטרפוד כל נסיון פשרה בנושא הגיוס בחמשת השנים האחרונות, ועל דעת הבג"ץ? כאן מתחלפת הפואטיקה בניסוח המעורפל הבא: מאחר וחוק שירות הבטחון אשר נחקק באדר ב' תשע"ד כלל בין השאר מגבלות כמותיות הגוררות הטלת סנקציות על תלמידים לומדי תורה יהיה צורך לתקן את חוק שירות הבטחון באופן שהחוק יכלול מתן סמכות לשר הבטחון לפי שיקול דעתו המקצועי, וזאת במסגרת, ולאור המדיניות המוצהרת לעיל. עכ"ל. העלגות וכפלות הלשון במקור.

ומתי בדיוק יעשה זאת כבוד שר הבטחון. אז הנה. יש תאריך. צוות מטעם משרד הבטחון יציע את הנוסח לתיקון החוק והחלטות הממשלה כאמור על מנת להעבירם לאישור הממשלה והכנסת בתוך חמשה חודשים ממועד כינון הממשלה. ועכשיו לך תדע מה התכוון המשורר מנסח השורות כאשר זה מצידו עשה כל מאמץ שלא נדע.

ובכל זאת ננסה. מתוך הדברים עולה שהמנסחים מודעים לכך שאי אפשר לבטל ישירות את הסנקציות הפליליות על מי שלא יתגייס כאשר יבוא יומו לכך. הסיבה לכך ברורה ולפי שנכתבה כאן מספר פעמים תובא רק בקצרה. אין חוק נפרד העוסק בגיוס בני הישיבות. החוק שעבר בכנסת לפני שנה הוא סעיף מחוק שירות הבטחון הקיים מאז קום המדינה. בסעיף המתייחס לבני הישיבות יש דחיות גיוס עד גיל עשרים ואחד. מתן פטורים לגילאים מבוגרים יותר בזמן חקיקת החוק והפניה להחלטת ממשלה שקבעה מכסות שנתיות לגיוס בני ישיבות.והיה אם המכסות לא יתמלאו דינם של בני הישיבות יהיה כדינם של כל שאר אזרחי ישראל בגיל הגיוס. התייצבות בבקו"ם למסגרת צבאית מלאה.

אין שום דרך חוקית בעולם לקבוע שאזרח חילוני שמסרב להתגייס דינו שיפוט לפי הדין הצבאי ואזרח חרדי שיסרב להתגייס יצא לחופשי חינם. (יש לשים לב שההסכם החדש אפילו לא מדבר על סנקציות כלכליות שניתן היה לומר שהם תחליף ראוי שאו שאינו ראוי לכלא צבאי). לא צריך לחכות שזה יפסל בבג"ץ. הפגנות הרחוב נגד החוק ימוטטו אותו הרבה קודם לכן. אי לכך ובהתאם לכך אם נגיע למצב שבו יאלצו צעירים חרדים שלא להתייצב לבקו"ם אזי עם כל המילים היפות המשטרה הצבאית תגיע אליהם הביתה. בדיוק כפי שהיא עושה היום לחבר'ה העליזים של הפלג הירושלמי.

הפתרון אליו מרמזים מנסחי ההסכם הוא בשינוי החלטת הממשלה הנלווית לחוק הגיוס. בהחלטה זו נקבעו המכסות והיעדים לגיוס חרדים עד שנת 2016. עד אז אמור מספרם לעמוד על שלושת אלפיים ומאתיים מתגייסים לשירות צבאי ואלפיים לשירות האזרחי. כפי שזה נראה כעת אין סיכוי בעולם בעוד שנתיים יגיעו ליעד הזה. במיוחד לא בתחום השירות האזרחי שהפך להיות בלתי רלוונטי לאחר מתן הפטור לכל מי שלא היה בן שמונה עשרה בזמן חקיקת החוק הנוכחי כאשר יגיע לגיל עשרים וארבע.

הפתרון נראה לכאורה פשוט מאוד. במקום מכסות מוגדרות מראש יחליט שר הבטחון בעצמו כמה חרדים הוא רוצה וצריך לגייס. ההחלטה תהיה בלעדית בידיו והתקווה החרדית כי תמיד יכהן בתפקיד זה שר בטחון שפוי כמו יעלון ולא אחד כמו עופר שלח או אליעזר שטרן. יש הרבה השלך על יהבך והוא יכלכלך בניסוח הזה (כי מה באמת נעשה אם בקדנציה הבאה יתהפך הגלגל ושר הבטחון יהיה אחד שדווקא מאוד רוצה בגיוס חרדים) אבל זה המקסימום שכנראה ניתן לעשות עכשיו. לפחות לדעתם של מנסחי ההסכם.

וכאן הבן (לא התם. וגם לא הרשע) קם ושואל מה הועילו חכמים בתקנתם. הרי מקור כל הצרות הוא בהחלטת בג"ץ בשנת תשנ"ח לשלול משר הבטחון את הסמכות לקבוע בעצמו האם הוא מגייס בני ישיבות או דוחה את גיוסם. בלי פסילה זו היינו היום יושבים דשנים ורעננים בחצרות ה' כל הימים. מדוע שבג"ץ יסכים כעת לחזור לאותה נקודת התחלה שאותה פסל מכל וכל בשל עיקרון השיוויון (לטענתם) בין מגזרי האוכלוסיה החילונית והחרדית בישראל. יש לזכור ולא לשכוח אף פעם בהקשר לכך שבג"ץ נמנע במשך עשר שנים ויותר לפסול את חוק טל מתוך תקווה והנחה שהוא יביא לבסוף לגיוס בני ישיבות בהקפים גדולים מתוך שיתוף והבנה עם המגזר החרדי. הפסילה הסופית של החוק היתה כאשר התברר מתוך נתוני הצבא שאין עליה בגיוס החרדים ומטרות חוק טל לא התקיימו. מי שיקרא את דברי השופטות בייניש וארבל בהחלטת הפסילה יראה שם בוכהלטריה שלמה של מספרי גיוס לאורך חמשה עשר שנתונים המוכיחים, לדעת השופטות, שהחוק נוצל למטרה אחת: להמשיך את הסדר דחיית הגיוס של בני הישיבות לנצח.

וגם החוק הנוכחי, עם כל המכסות והסנקציות המוטלות בו, לא ממש נושא חן בעיני הבג"ץ. רק בשבוע שעבר אולצה המדינה. בצו בית משפט, להענות לעתירה של האגודה לאיכות השלטון ולפרסם את מספר המתגייסים החרדים לצבא בשנה האחרונה. לראות כך רמז לפסילת החוק יהיה זה קצת מוגזם. בכל זאת נותרו עוד שנתיים עד המועד הקובע של המכסות המלאות. אבל בהחלט יש לראות בכך איתות ברור של הבג"ץ שלא תם ולא נשלם נושא גיוס או דחיית גיוס בני הישיבות.

מה שברור כשמש הוא שלא היועץ המשפטי לממשלה ולא אף גורם שלטוני אחר יתנו את ידם לחוק שמחזיר את הנושא לימי טרום חוק טל. שר הבטחון יקבע את מי לגייס ואת מי לא לפי ראות עיניו וחמשה עשר שופטים בגבעת רם בירושלים יעברו לדום. אין מצב ואין סרט כזה בישראל של שנת תשע"ה.

מה שאולי בכל זאת יעשה יהיה נסיון לקבוע יעדים ומכסות לגיוס בני ישיבות אך בהיקפים מצומצמים שהמגזר החרדי יוכל לעמוד בהם. כבר היום משרתים בצבא כאלף וחמש מאות חיילים המוגדרים כחרדים לעניין זה. ברובם המוחלט נושרי ישיבות קטנות שכבר מזמן אינם חרדים, או יוצאי מסגרות מקצועיות חרדיות למחצה שנועדו למי שנפשם ושכלם לא בנויים להתמודדות יום יומית עם הוויות אביי ורבא. איך בכל זאת מגדירים אותם כחרדים למרות שהם עצמם לא מגדירים כך את עצמם? כאן צריך להרים את הכובע בפני ה"ה מאיר פרוש ואריאל אטיאס שהצליחו להשחיל לחוק של ועדת שקד את הסעיף המגדיר כחרדי לעניין הגיוס כל מי שבילה כמה שבועות במסגרת ישיבה קטנה עד שהחליט לנשור. סיבה נוספת: הלחץ הכלכלי הגורם למספר אברכים לצאת לשירות במסגרת השח"ר החרדי. ההנחה היא שהגידול הכמותי של הציבור החרדי בכל שנה יביא בהתאם גם לגידול במספר הנושרים מצד אחד ולאברכים קשי היום הרוצים להתגייס ובכך ינצל המגזר כולו.

עם התקווה הזאת היה כיף ללכת ולישון בשקט אבל שוב צורם באוזן זמזומו של בג"ץ כמו היתוש באוזנו של טיטוס. מה פתאום שבג"ץ יסכים לקומבינה הזאת של התאמת המכסות לגיוס בהתאם למספר המתגייסים בפועל מתוך הציבור החרדי? מי שחושב כך אין זאת אלא שעיסוקו באוהלה של תורה מנע ממנו לקרוא, אפילו ברפרוף בעלמא, את אלפי הדפים של פסיקות הבג"ץ בנושא בני הישיבות שנכתבו מאז שנת תשנ"ח.

אמת ויציב, אומר לנו אחד הח"כים החרדים שהיה מעורב בניסוח ההסכם. מול בג"ץ באמת אין מה לעשות. מה שנותר לנו זה לשחק איתו בחתול ועכבר. אנחנו נחוקק חוקים, הוא יפסול אותם לאחר תהליך ממושך של כמה שנים (לא פשוט כל כך לפסול חוק כנסת. קל יותר לפסול החלטת ממשלה), ובנתיים אנחנו מרוויחים זמן וממשיכים לחיות.

ויש לו אף משל נאה לעניין זה. הסכסוך בין ישראל לפלשתינאים. מצד אחד אי אפשר לתת להם מדינה. מצד שני בלי מדינה יום אחד יהיו סנקציות עולמיות שיהפכו את מדינת ישראל לדרום אפריקה של עידן האפרטהייד. אז מה עושים? משחקים בנדמה לי. יושבים למו"מ שאין בו כלום. מצהירים פורמלית על שתי מדינות לשני עמים ובפועל לא עושים כלום. יום אחד זה יתפוצץ אבל עד יש לקוות שיגיע משיח צדקינו וגר זאב עם כבש וחרדי עם חילוני ופלשתינאי בשלום ירבצון.

אבל כל המשלים הנחמדים האלה צריכים לעמוד במבחן המציאות ובפרק זמן קצר להפליא. בהסכם הקואליציוני נאמר כי בתוך חמשה חודשים יציע צוות של משרד הבטחון הצעת חוק ברוח הדברים הנאים של ראש הממשלה ושר הבטחון. ומה יקרה אם אביגדור ליברמן לא יסכים לנוסח החוק כפי שלא הסכים לאף נוסח של חוק שהוצע בעבר. הרי בסרט הזה כבר היינו שלוש שנים רצופות. בשנה האחרונה של ממשלת נתניהו השניה ובשנתיים של הממשלה הקודמת בה חזר נתניהו והבטיח שלא יהיו סנקציות פליליות אך לא עמד בפני הסירוב של בג"ץ והלחץ של דעת הקהל. איפוא יש בהסכם הזה ערבות כל שהיא שזה לא מה שהולך לקרות כעת. כלום מישהו החתים את ליברמן על התחייבות לתמוך בכל נוסח חדש שיביא שר הבטחון. התשובה: לא.

ומה יקרה אם הצוות של משרד הבטחון, שיכלול גם יועצים משפטיים ממשרדים שונים, כולל היועץ המשפטי בכבודו ובעצמו, לא יצליח להגיע לנוסח מוסכם תוך חמשה חודשים. כלל אצבע בהסכמים קואליציוניים אומר שועדות זה דרך לקבור נושאים ותאריכים של מסקנות ועדות הם המלצות בלבד. חמישה חודשים הופכים בקלות לעשרה ועשרה לחמשה עשר והרשות נתונה לכל מועד אחר.

וכאן רשמנו מפיו של גורם בכיר ביותר ביהדות התורה את ההתחייבות הרשמית הבאה: לא במקרה קבענו חמשה חודשים להגשת החוק. בגרסאות קודמות של ההסכם נאמר שלושה חודשים. המטרה היא להצמיד את חוק התקציב הראשון של הכנסת לחוק הגיוס החדש. תחילה דובר שחוק התקציב יעבור תוך שלושה חודשים. אחרי שהוסכם שהתקציב יעבור בעוד חמשה חודשים שינינו גם את מועד הגשת חוק הגיוס.

ריד הר ליפס של הגורם הבכיר: אני מצהיר בזאת שלא נתן לשחק איתנו. חוק התקציב לא יעבור בכנסת בלי חוק הגיוס החדש. אם אביגדור ליברמן רוצה להיות שר חוץ רק חמישה חודשים עד שהממשלה נופלת הוא מוזמן להתנגד לחוק החדש. לא ניתן שישחקו איתנו כמו בקדנציה הקודמת.

רשמנו. הקלטנו. נפגש בעוד חמישה חודשים ממועד חתימת הסכם זה. שימו לב לתאריך: י' תשרי, יום הכיפורים תשע"ו. ובלי התרת נדרים בבקשה.

על הארץ ועל המחיה
בניגוד לכל יתר השותפות הקואליציוניות שיש מהן שעדיין נאבקות על הג'ובים המובטחים להם, שפר עליה חלקה של יהדות התורה. מאז שח"כ ליצמן דבקה נפשו בתיק הבריאות שאין בלעדיו מי שחפץ בו ומאז שהתקבעה ההסטוריה ארוכת הימים של יהדות התורה בכס ועדת הכספים (לא מעט בזכות הקדנציות המוצלחות של גפני וליצמן. שני אישים שזכו להוקרה מעבר למגזר החרדי במילוי תפקידם זה) היו רק רגעים ספורים בהם הוטל ספק כל שהוא בנחלה המובטחת להם. על ראשו של גפני עברו כמה ימים של חרדה כאשר כחלון הכניס לרשימת דרישותיו גם את ועדת הכספים. על ליצמן עברו כמה ימים של כאב ראש כאשר הליכוד ביקש לקצץ במספר משרות האימון שיהיו לו בלשכת סגן שר הבריאות כשיש שר (ראה ממשלה) שמחזיק פורמלית את החוק.

אבל בחסדי שמיים הכל עבר. בשלום. גפני נועד עם כחלון והתחייב בפניו שלא להפריע לישום הרפורמות בדיור וזה נסוג באלגנטיות מהדרישה לועדת הכספים. מאוחר יותר דרש כחלון הקמת ועדת רפורמות מיוחדות בכנסת שעלולה היתה לכרסם בסמכויות ועדת הכספים. גם על המכשול הזה הצליח גפני להתגבר בכמה שיחות נפש ממושכות עם כחלון. עוזריו של גפני מספרים בהקשר לכך כי למרות חזותו המאיימת כחלון הוא בהחלט אדם שניתן להתדבר איתו ואין בו שמץ של עוינות לחרדים. ואנחנו נוסיף ונאמר שהלוואי והיו כך פני הדברים עם כמה מהאנשים היושבים לו ליד האוזן. ומדובר בשלושה עוייני חרדים מהליגה הראשונה. האח. קובי כחלון שמבצע את מדיניות הדרת החרדים מדיור בירושלים. רועי פוליקסמן אחד מהוגי התוכנית. והאנטי חרדית הפרועה הח"כית רחל עזריה, לשעבר ממועצת עירית ירושלים. נחיה ונראה.

המנוחה והנחלה לעומת זאת לא נפלה בגורלם של יתר הממתינים למשרות ביהדות התורה. התפקיד השלישי הידוע מראש של יהדות התורה. סגן שר היכן שהוא במשרד ממשלתי היה מובטח מראש. גם לא היו וכוחים פנימיים ביהדות התורה בחלקו של מי הוא יפול. בדגל התורה זנחו את הטענות הקבועות לחוסר שוויוניות בחלוקת התפקידים הבכירים כדי לא לעורר את השאלה הכאובה: מי גרם לאבדן המנדט השביעי. אי לכך היה ברור שפרוש הוא הזוכה המאושר.

השאלה היתה רק היכן וכיצד. פרוש התלבט בין החינוך והשכון. ההתלבטות נגמרה כשכחלון הודיע שמשרד השכון זה לא משרד הדתות. אצלו אין לאף אחד ממפלגה אחרת שום דריסת רגל. פרוש התקבע איפוא על החינוך למרות שעמוק בלב הוא יודע שחיים בצל קורתו של אישיות דומיננטית ותקיפה כמו נפתלי בנט הם לא התענוג הכי גדול. בנט לא מאציל סמכויות גם למחלקת התה בלשכה. תקוותו של פרוש היא שכוחו של גפני בועדת הכספים. עם האפשרויות לעצור תקציבים בשעת הצורך יעמדו לו למען תהא לו אוזן קשבת בלשכת השר.

הצרות החלו לפני שבוע וחצי ולא הסתיימו פורמלית עד היום. הסתבכות המו"מ עם הבית היהודי מצד אחד וש"ס מצד שני, חייבו את נתניהו לעסוק במתן פיצויים לשתי המפלגות המאוכזבות. לבית היהודי הוא הבטיח סגן שר במשרד הדתות של ש"ס וכפיצוי הוא רוצה לתת לש"ס סגן שר מטעמה במשרד החינוך של הבית היהודי.

לבנט זה לא ממש אכפת. אדרבה. שני סגני שרים חרדים יהיו עסוקים בלמרוט זה את נוצותיו של זה (מה שנהרי ורביץ עשו לעצמם בממשלת שרון הראשונה תחת שרביטה של השרה לימור לבנת). אבל לפרוש אין חשק לעבור את הסרט הזה. אי לכך הוא פועל נמרצות מאחורי הקלעים שזה לא מה שיקרה. כלומר: שש"ס לא תקבל סגן שר נוסף לצידו במשרד החינוך.

בשלומי אמונים משוכנעים שהפעילות נשאה פרי וכי ש"ס תאלץ למצוא מקום אחר לכישוריו החינוכיים המופלאים של משולם נהרי (שלוש פעמים סגן שר במשרד החינוך. פעם אחת באוצר). דא עקא שבהסכם הקואליציוני דאג הליכוד לשמור את כל האופציות החוקיות למינוי שני סגני שרים במשרד החינוך. השמירה נעשתה בסעיף הקובע כי יהדות התורה תתמוך בשינוי חוק יסוד הממשלה בנושא סגני השרים ובמיוחד (ההדגשה במקור) בביטול האיסור על מינוי שני סגנים במשרד אחד. ליתר בטחון קבע הליכוד כי מינויו של סגן השר מטעם יהדות התורה יתעכב עד לתיקון החוק האמור בכנסת. וכל מילה נוספת מיותרת.

חרף הציפיה שנכפתה עליו והחשש מסגן שר נוסף לצידו פרוש עוד יכול להרגיש את עצמו בר מזל לעומת עמיתיו הבאים אחריו. הח"כ המוכשר והחרוץ אורי מקלב יאלץ להסתפק בראשות ועדת המדע והחלל (לא תאמינו. יש ועדה כזאת בכנסת. גפני עמד בראשה בימי האופוזיציה האחרונים והיתרון היחיד שלה הוא בתוספת של שני עובדים ללשכה ומזכירה מטעם הכנסת של הועדה עצמה) לאחר שהאלטרנטיבה היתה הועדה לשיויון מגדרי. ח"כ אייכלר, שאיך שהוא הזיע קשות על קבלת מחצית הקדנציה של סגן יו"ר הכנסת, דרש בתוקף את המחצית הראשונה ובשלב מסוים אף איים על אלקין שלא יחתום על ההסכם הקואליציוני. אלקין מתעקש עדיין על החצי השני. לבינתיים נאמר בהסכם כי אייכלר יכהן בתפקיד החשוב חצי קדנציה. לא נאמר באיזו.

ומה יעשה ח"כ מוזס? אוהו. לח"כ החרוץ הזה לא יהיה רגע אחד לנשום. בתוקף תפקידו כיו"ר הסיעה הוא ישתתף בישיבות הנהלת הקואליציה הקובעות את גורל החוקים העולים בכנסת ויכהן בחצי תריסר של ועדות כנסת חשובות. הוא רק צריך כעת להחליט באיזה.

חלוקת השלל התקציבי
החלק ההירואי האמיתי של הסכם יהדות התורה, החלק שמחייב גם את המבקר הספקן ביותר לקום ולמחוא כפיים הוא דווקא זה שמחייב לאמץ את העיניים ולהפעיל את הראש כדי להבין במה המדובר, מה זאת אומרת ולמי - ביטול סעיף שמונים ואחד בחוק יסודות התקציב? לא פחות מאשר ביטול הסעיף המחייב את שר החינוך לקצץ עשרות אחוזים בתקציב מוסדות הפטור שלא עומדים ביעדי הליב"ה. בפועל גם פירון לא עשה זאת מסיבות שונות, אבל כעת ירדה הגזירה מעל סדר היום. לפחות עד להתערבות נוספת של הבג"ץ.

השוס האמיתי הוא כמובן תקציב הישיבות והכוללים. כאן מדובר בתוספת נטו של חצי מיליארד שקל לפחות. מחשש עינא בישא לא ננקבו מספרים מדויקים אלא נוסחו הגדרות אחרות. תקציב הישיבות, כך נקבע, יעמוד על בסיס התקציב של שנת תשס"ט (תרגום: תשע מאות שבעים וחמישה מליון ₪)וערך הנקודה לתקצוב יהיה כמו בשנת תשע"ב. (תרגום: תבוטל ההעדפה התקציבית המיוחדת לתלמידי ישיבות ההסדר שקיבלו נקודה וחצי על כל נקודה של בן ישיבה קדושה). כמה מתוך זה יגיע גם לאברכים או להורי התלמידים? ראה בגליון קודם.

יהיה כמובן מי שיראה הישג גדול יותר בביטול הקיצוצים של לפיד בקצבאות הילדים שיחזרו לרמתן הקודמת של שנת תשע"ב. כאן באמת מדובר בכסף שמגיע ישירות לנצרכים ולא עובר דרך מתווכים שגוזרים ממנו קופון. לא מדובר בכסף גדול. אבל בהחלט בסכום שיכול להעלות כמה עשרות אלפי משפחות משש דרגות מתחת לקו העוני לארבע דרגות מתחת בלבד.

על הדרך בוטלה כמובן גם האפליה בקריטריונים למעונות היום שפגעו קשות במשפחות האברכים. מאחר והשר המיועד הוא יו"ר ש"ס ח"כ הרב אריה דרעי, אין ספק שזה מה שהוא יעשה ביום הראשון שלו במשרד.

למרבה הצער דווקא בתחום הכאוב ביותר של השיכון אין בשורות של ממש. כמובן שהוסכם שיבוטלו הקריטריונים המפלים לדיור שקבע יאיר לפיד, אבל מעבר לזה אין התחייבות ברורה וחד משמעית להפשיר בניה בערים החרדיות ולחייב את משרד השכון בסך קבוע ומוגדר של בניה לחרדים בהתאם לגודלם היחסית. עם כחלון כנראה לא מתעסקים ולא קובעים לו מראש התחייבויות לאף אחד. חבל. וחבל מאוד. הנסיון מלמד שאם חצי ממה שנכתב לא מקויים. מה שלא נכתב לא עולה אפילו במחשבה.

אחרונים על הרכס
אחרון אחרון. לא כל כך חביב

אף לא אחד מחברי הכנסת של ש"ס ומשריה המיועדים מצא לנכון להגיע לבניין הכנסת ביום בו נחתמו ההסכמים עם כחלון ויהדות התורה. הבית כולו על גלגלים. ח"כים אצים ונעים הנה והנה עם טיוטות ומסמכים, אפילו כמה חברי אופוזיציה שאין מקומם בחלוקת השלל באו קצת להשתלב באווירה.

וזה בדיוק מה שלא רצו הח"כים שפופי המבט של ש"ס. המנוסים שבהם יודעים איך עובד התהליך של חלוקת משרדים בהסכם קואליציוני. מי שחותמים עליו ראשונים מקבלים את מנת הבשר המרכזית. בסדר יורד מקבלים החותמים האחרים ומי שסוגר אחרון נידון לשאריות. אם זה אכן מה שיקרה גם הפעם יוגדר המו"מ הקואליציוני של ש"ס כגרוע ביותר מאז הקמת התנועה הקדושה.

בצמרת ש"ס מצב הרוח משופר קצת יותר. הצוות המצומצם העוסק במו"מ מנסה לשדר אופטימיות גם לאור הנסיבות. איך אמר יו"ר התנועה בשבוע שעבר. אני לא צריך להרכיב ממשלה. מי שצריך זה נתניהו וכל זמן שאני לא חותם לו הוא לא יכול ללכת לנשיא המדינה. הדד ליין של נתניהו לפגישה עם הנשיא הוא יום רביעי הבא. לא יבוא. או שיבוא עם בשורה שאין בידו ממשלה - המנדט עובר ליו"ר העבודה ח"כ יצחק הרצוג.

אז הזמן משחק לטובת דרעי, אבל כל יתר הנסיבות האחרות ממש לא. נכון למועד כתיבת השורות ביום רביעי אחר הצהריים המו"מ בין הליכוד וש"ס לא נמצא רחוק בהרבה מהנקודה בה היה לפני חודש. דרעי דרש את הפנים כולל מנהל התכנון ולא קיבל. התמהמה בהחלטה האם לקחת את תיק התחבורה לאחר שהסכים נענה בשלילה. נכון לרגע זה הליכוד שומר עבורו את תיקי הכלכלה, הנגב והגליל, והדתות. הראשון הוא אחד החזקים והחשובים בממשלה. השני בדיחה שלטונית אבל עם לא מעט תקציבים. השלישי: משאת נפשה של ש"ס מיום הקמתה.

אבל גם במשאת הנפש הזאת נתניהו לא מוכן ממש לפרגן לו. ולא מרוע לב חלילה אלא בשל דרישה עקבית של הבית היהודי לסגן שר במשרד הדתות. לכאורה, לא דרישה שאמורה להפיל את דרעי מהכסא. סגן שר במהותו הוא עציץ השואב את מקצת מימיו מלשכת השר. אם סוגרים לו את השיבר הוא כערער בערבה אשר לא יראה פרי.

אלא שסגן שר כמו אלי בן דהן במשרד הדתות זה סיפור שונה לחלוטין. משרד הדתות הוא משרד זעיר של כמה מאות פקידים שרובם ככולם הם אנשי הציונות הדתית. בן דהן מכיר אותם אחד לאחד והם מכירים אותו. בשנתיים ששלט במשרד הם נתנו לו לעשות כל מה שלא נתנו לשרים אחרים מטעם ש"ס. עיין ערך הקריטריונים למינוי רבנים שעברו לפני שנה וחצי ומאפשרים לשר לשלוט בכל המינויים ברחבי הארץ. איציק כהן ויעקב מרגי לא הצליחו להעביר קריטריונים כאלה. בן דהן עשה את זה בחודשים, התוצאות לא אחרו לבוא.

אם בן דהן ישאר במשרד אזי גם עם אפס סמכויות הוא יצליח לטרפד כמעט על מהלך של השר. אם בהדלפה מראש של כל תוכנית המתרקמת למינוי רב זה או אחר. ואם באמצעות קשריו המצוינים עם הפקידות הבכירה שכל מקרה יושבת לו ליד הדלת. זה לא נהרי במשרד החינוך שעשרת אלפים פקידים לא אמורים בכלל להכיר או להתייחס אליו.

והיה אם ייחתם הסכם עם הבית היהודי הכולל סגן שר עבורם במשרד הדתות. מהסכם שנחתם אין דרך חזרה. דרעי יכול כמובן להכריז שאם כך הם פני הדברים הוא לא חותם על שום הסכם קואליציוני ומצדו שביבי יחזיר את המנדט לנשיא. בפועל זה לא מה שיקרה. הציבור הימני והשקוף במדינה לא יסלח לו אם יגרור את המדינה לבחירות חוזרות (להרצוג אין שום סיכוי להרכיב ממשלה) בגלל איזה סגן שר אחד במשרד הדתות. על החזרת המנהל והתכנון לתיק הפנים אין כמובן על מה לדבר

קרב החפירות האחרון של דרעי הוא סביב תיק הרווחה אותו הוא דורש כתחליף לתיק הנגב והגליל שכבר נמצא בידו. במקביל הוא יכול גם להאבק ולקבל בנוסף סגן שר במשרד החינוך. אלה תחומי הגזרה בה הוא נמצא כעת. לא מע"מ אפס על מוצרי יסוד שבסופו של דבר יקבר בועדה זו או אחרת. על תיק הרוווחה יקום או יפול כבודה של התנועה הקדושה. בהנחה שהמאבק יצליח אי אפשר יהיה לומר שדרעי לא יצא עם שלל של ממש. תיק הכלכלה יחד עם תיק הרווחה זה בדיוק מה שהמצביעים השקופים צריכים. תעסוקה. הוזלת יוקר המחיה. מעונות יום וקצת יחס טוב יותר מפקידי הרוווחה האטומים והרעים. התוספת של הדתות עם בן דהן תראה לפתע נוראה פחות. בכל מקרה ותהיה התוצאה הסופית אשר תהיה אי אפשר יהיה להעניק לדרך ניהול המו"מ של ש"ס חצי מהמחמאות שהורעפו כאן על יהדות התורה. יש משהו אצל החבר'ה הקשים והמשופשפים האלה שהשסניקים בהנהגתם החדשה עוד צריכים ללמוד.





הוסף תגובה

תגובות

אין לשלוח תגובה הכוללות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.
  1. במילים אחרות קיבלנו ג'ובים ופירורי תקציבים עלובים ובבעיות הקשות של דיור וגיוס קיבלנו 0 אז למה הצבענו? כדי שיהיה לנו את ראשות ועדת המדע למקלב?  (ל”ת)

    יהודה רוזן

    • מקלב במדע יכול להיות תותח גדול ולהפוך את המוסדות שלנו למתקדמים ונאורים הרבה יותר 

      צביקה

    • עציצון יקר, ברור לנו שלא הצבעת 

      מיס מקטרת

  2. חברים עוד דרעי יסובב אותם  

    משה אדרת

  3. ילדון. להזכירך ! את דרעי לא צריך ללמד איך לנהל משא ומתן קשוח.  (ל”ת)


  4. מדוע החרדים הסכימו להתנות קבלת קיצבאות בחיסונים? יש דעות מדעיות נגד החיסונים? אסור להכנע לתכתיבים מחו"ל שיפגעו בבריאות ילדינו. יש ילדים רבים שהם  (ל”ת)


  5. הפיתרון הוא פשוט - להתגייס!  (ל”ת)


  6. אנחנו צריכים להשתלב בחברה הכללית ולשמור על הערכים שלנו  (ל”ת)

    ירון

  7. הגיוס  

    שמאלני