חופשה בתוך החופשה: הפינות השקטות שכל אמא חייבת לעצמה

אנחנו יושבות, לירן ברוש חברתי הנפלאה מביתר עלית, ואני, ושותות קפה. אוקי, אכלנו גם קודם איזו פסטה קטנה / גדולה עם פטריות ושמנת שתעלה לי בשיעור התעמלות של מאמץ סיבולת לב ריאה שאכניס איכשהו השבוע.

כמה חשוב בתוך החופשה של כלל המשפחה להתגנב ל'מיני' 'מיני', חופשות אמהיות, אישיות, קטנות, פרטיות, שקטות, שלא אורכות הרבה זמן בתוך הזמן, אבל שוות זהב. תשנו, תשנו, ילדים, עוד מוקדם, בינתיים אימא תתפלל בנץ במכתש, תשתה קפה במרפסת, תקרא שתי שורות מספר, תעשה כל מיני פעולות שקטות שעושות הרבה טוב למשפחה.

אנחנו אוהבות להיות עם כולכם, אבל גם אוהבות להיות בשקט לבד. בעלים חכמים מפרגנים לנשים שלהם במובלעות החופש פינות זמן פנימיות קטנות המקופלות בתוך חופשות משפחתיות גדולות, "לכי, לכי", הם יגידו לנו, "תקני לעצמך ארטיק, איזה שאת בוחרת, ותאכלי אותו ברוגע לבד מול הנוף. אבל מתי את חוזרת?"

ואני שואלת את לירן כי היא חברה מרתקת שכבר שנים מעניקה לנשים צדיקות חוויית "פלייבק" חרדית, תיאטרון שהיא ייבאה לכאן, שמצריך אומנות אנושית של יכולת קליטה ספונטנית, פנומנלית, על הבמה, בלייב, היכולת: לשמוע אישה, ועוד אחת, ככה נוצר מופע פלייבק, מתוך מקרה, ועוד אחד, סיפור חיים שמגיע מתוך אחת הנשים שמספרת על עצמה מתוך הקהל על הבמה. צוות פלייבק מאזין, מרגיש, שומע עמוק מעבר, ואחרי כמה שניות במשחק, בניגון, בדיאלוג של השקניות אחת עם השנייה, הן מדברות את הקולות הפנימיים של זו מהקהל שכרגע דיברה.

 "איך אתן מצליחות?" אני שואת את לירן, "לשמוע, לקלוט, להפנים, ולהחזיר לכל אישה, בספונטיות, מדוייקת, אור חוזר, כזה שמראה מבחוץ את מה שהאישה הביאה, מתוכה".

ואני לא סתם שואלת אותה. זה מעניין אותי כאדם שעומד שנים על במות, היכולת הזו לזהות: לא מה אני רוצה להגיד אלא מה הן בקהל מבקשות לשמוע, כדי שאדע שאישה שיוצאת מההרצאה יוצאת עם חומר ומחשבה מניבה, עבור חייה שלה.

ולירן מסבירה לי, כמו שהיא מלמדת, כמו שהיא על הבמה, כמו שהיא חיה, את כוח השיקופים. "תדעי לך, חברתי, שהימים האלה בחופשה, אלה הטבולים במשפחה, בימים שאנחנו נמצאים יותר, יחד, אנחנו עוד יותר שוטפים את העיניים בשיקופים. שיקופים הם בעצם איך הילדים רואים אותנו, איך הקרובים אלינו קולטים את המהות שלנו, ואיך אפשר לחדד או לשפר את מה שהם רואים".

ואם אני עוברת שנייה למחשבות על הקהל שבתוכו יושבת עכשיו אותה אישה שלפני רגע במופע סיפרה באומץ על הבמה משהו, משלה, איך היא מרגישה אחרי שנשות התיאטרון פידבקו אותה. שיקפו אותה. כי שניות אחרי שהיא סיפרה את שלה, נשות התיאטרון משחקות, אותה. זה זורק אותי להבנה שכל מיני אנשים חושבים עלינו כל מיני דברים. יש כאלה שחושבים עלייך בדיוק מה שאת רצית שייחשבו, ויש כאלה, שאת יודעת, או אפילו לא מדמיינת, שחושבים עלייך דברים נוראיים ואחרים.

חברתי סיון סיפרה לי בשבת האחרונה על אלפרד נובל, זה המפורסם, שקרא על עצמו מודעת אבל בעיתון מפורסם, קרא בה על מותו, ועל מה שחשבו אחרים, אחרי מותו, על פועלו.

נובל היה המדען שהמציא את הדינמיט. הוא בכלל לא מת באותה עת, זאת היתה ידיעת טעות שפורסמה באותו העיתון, סגולה לאריכות ימים לא? הוא התפלא מהקריאה על מותו בעודו חי, אבל מה ששינה את תפיסת עולמו באופן חד כל כך, בעקבות הטעות שהתרחשה, היתה העובדה שהוא ראה במו עייניו החיות מה יגידו עליו, או בעצם מה כבר אומרים, אחרי מותו. הוא לא אהב את הכותרת. "האיש שגרם לכל כך הרבה הרג בעולם", שהרי אבק השריפה שלו גרם למותם של כל כך הרבה בני אדם. בגלל השיקוף הזה, הוא החליט, שכל עוד הוא חי, הוא ישנה את הרושם עליו, כדי שאחרי מותו, יזכרו אותו כאדם חיובי. בזכותו, מוענקים היום, פרסי הנובל על שמו למי שימציא או ייתן מתוך עצמו למען החיים פה.

"שיקופים הם דבר חשוב", ממשיכה לירן חברתי, "אבל כדי שזה יקרה, לפעמים צריך לדעת לשאול את השאלות הנכונות, לא כדי לשפוט אלא כדי 'לקלף שכבות' ולגלות משהו חדש. הנה עשר דוגמאות מתוך 'קלפי שלושה דברים', שלקחתי מלירן, שאלות בעלות מיקוד והתבוננות מהירה ואפקטיבית לשימוש היוצר חיבור אנושי, נקי ואמיתי:

-שלושה דברים שאת/ה ממש טוב בהם.

-שלוש מחמאות שהיית רוצה לשמוע ממישהו בבית.

-שלושה רגעים שהרגשת שראו אותך באמת.

-שלושה דברים פחות נעימים שקרו לך.

-שלושה דברים שעשינו בבית וגרמו לך להרגיש אהוב.

-שלוש מילים שיתארו את האווירה בבית שלנו השבוע.

-שלושה מקומות שהייתם רוצים שניסע אליהם בחופש.

-שלושה דברים שהיית רוצה שנעשה השבוע יחד כמשפחה.

-שלושה מאכלים שאתם הכי אוהבים.

-שלושה דברים שאתם מאחלים לעצמכם.

 שיקוף? מה, בלי שאנשים שומעים, הכי הייתם רוצים עכשיו, שאחרים יגידו עליכם מאחורי הגב.