סערת סאוטה: שתי ערים, שני עולמות שונים וקהילה יהודית קטנה בתווך

בין 50 ל-60 אלף מהגרים פלשו בשבוע שעבר ממרוקו למובלעת הספרדית סאוטה שבצפון אפריקה, רובם כבר הספיקו לחזור למרוקו, מקצתם ניסו להיטמע בעיר ולהישאר בה.

לפחות 80 בני אדם נהרגו בניסיון להיכנס לסאוטה, חלקם טבעו בזמן שניסו לשחות סביב מחסומי החוף, ואחרים נמחצו בהסתערות על שובר הגלים ועל גדרות הגבול.

מי שעומד על חופי העיר פנידק שבמרוקו יכול לראות בעיניים את בתי סאוטה. המרחק ביניהן הוא קילומטר וחצי בלבד, אך נדמה שמדובר בשני עולמות שונים. מצד אחד ניצבת סאוטה – מובלעת ספרדית שתושביה נהנים מאזרחות ספרדית, מחברות באיחוד האירופי ומרמת חיים אירופית. מן העבר השני נמצאת פנידק – עיר מרוקאית שבה צעירים רבים מתקשים למצוא עבודה ורואים במרחק הקצר אל סאוטה את התקווה הגדולה ביותר לעתיד אחר.

סאוטה נמצאת בשליטה ספרדית זה מאות שנים, אך מרוקו מעולם לא ויתרה על דרישתה לריבונות עליה. מבחינת רבאט מדובר בשטח מרוקאי הנתון לשליטה זרה, בעוד שמדריד רואה בסאוטה חלק בלתי נפרד מספרד. כ־84 אלף תושבי העיר הם אזרחים ספרדים לכל דבר, ורבים מהם בני משפחות שמוצאן במרוקו, דוברים ערבית מרוקאית ומקיימים קשרים הדוקים עם קרוביהם שמעבר לגדר.

למרות המחלוקת המדינית, במשך שנים התקיימו בין שתי הערים יחסי תלות כמעט מוחלטים. אלפי מרוקאים עברו מדי יום את הגבול ללא אשרת כניסה מיוחדת, רכשו בסאוטה סחורות פטורות ממכס והעבירו אותן למרוקו למכירה. המסחר הזה הפך למקור הפרנסה המרכזי של פנידק והעיירות הסמוכות, והכניס לאזור סכומי כסף גדולים מדי יום.

המציאות השתנתה כאשר מרוקו הקימה נמל מסחרי גדול באזור והחלה לצמצם בהדרגה את המסחר הבלתי רשמי עם סאוטה. בתקופת מגפת הקורונה נסגר הגבול לחלוטין, וכאשר נפתח מחדש החליטה מרוקו שלא לחדש את מתכונת הסחר הישנה. בתוך זמן קצר איבדו אלפי משפחות את מקור פרנסתן, ועסקים רבים קרסו.

מאז, המעבר לסאוטה הפך קשה בהרבה. מרוקאים המבקשים להיכנס לעיר נדרשים כיום לאשרת כניסה, שרבים מהם אינם מצליחים לקבל. עבור צעירים רבים בפנידק, המרחק הקצר אל העיר הספרדית נותר קרוב לעין אך רחוק מהישג יד.

זו הסיבה שמשבר ההסתננות האחרון לא הפתיע רבים מתושבי האזור. בעיניהם, כל עוד הפער הכלכלי בין שתי הערים יוסיף להתקיים, וכל עוד לא יימצא מקור פרנסה חלופי לאלפי המשפחות שאיבדו את מטה לחמן, יהיו תמיד מי שינסו לעבור את הגבול – גם במחיר סיכון חייהם.

ברחובות סאוטה כבר חזרה השגרה באופן חלקי, אך התושבים עדיין חוששים מהישנות האירועים. ראש העיר, חואן חסוס ויוואס אמר כי "אנשים בסאוטה נמצאים במצב של עצבות – שילוב של אבל, זעם, חוסר אונים, פחד, דאגה וחרדה", והוסיף כי השאלה המעסיקה רבים היא: "האם זה יכול לקרות שוב?".

סאוטה מזוהה כיום בעיקר עם גדרות הגבול המקיפות אותה ועם גלי המהגרים המבקשים לעבור ממרוקו לשטח ספרד. אולם מאחורי הדימוי הביטחוני של העיר מסתתר גם סיפורה של קהילה יהודית שחיה במשך דורות בנקודה שבה נפגשים הים התיכון והאוקיינוס האטלנטי, אירופה וצפון אפריקה, ספרד ומרוקו.

חנוך בן-חיים, פרסם כתבה נרחבת בעיתון "המודיע" על קיומם של יהודים בסאוטה שמופיעות כבר בימי קדם. רבי אברהם אבן עזרא, שחי בשנים 1089 עד 1164 הזכיר את יהודי העיר באחד משיריו. בן העיר הידוע ביותר הוא רבי יוסף בן יהודה אבן שמעון, שנפטר בדיוק לפני 800 שנה, נודע בכינוי 'הסאוטי' על שם מוצאו וכן 'יוסף המערבי'. היה מתלמידיו הקרובים של הרמב"ם, ולו הקדיש הרמב"ם את ספרו 'מורה נבוכים'.

בשנת 1414 כאשר סאוטה נכבשה בידי ממלכת פורטוגל, כבר נזכר בתיעוד ההיסטורי רובע יהודי מחוץ לחומות העיר. גם לאחר חילופי השלטון המשיכו יהודים להתגורר במקום ולעסוק במסחר בין חופי ספרד לבין ערי צפון אפריקה, והודות למיקומה האסטרטגי של סאוטה בפתח מצר גיברלטר מילאו תפקיד חשוב במסחר הימי.

במהלך המאה ה-19 התגבשה הקהילה מחדש עם הגעת משפחות רבות מטטואן ומערים נוספות בצפון מרוקו. במפקד האוכלוסין השני של העיר, שנערך בשנת  1865, כבר הופיעו שמות משפחה המוכרים עד היום בקהילה, ובהם אלפון, בנטולילה, בן־חמו, קוריאט, שוקרון, גביזון וחזן.

כבר בשנת 1847 מתועד בסאוטה בית עלמין יהודי, עדות לכך שהקהילה הייתה מאורגנת ובעלת מוסדות משלה. בית העלמין ההיסטורי אינו קיים עוד, אולם הוא נזכר במסמכי הקהילה, הממשיכה לשמר את זכר הנפטרים ואת תולדות המשפחות היהודיות שחיו בעיר במשך דורות. כיום יש בית עלמין אחר לקהילה היהודית.

במחצית הראשונה של המאה ה-20 השתלבו בני הקהילה בחיי הציבור של סאוטה. בשנת 1920 נערכה בעיר האספה ההיספנו-ספרדית ה-11, שאליה הגיעו רבנים, אנשי ציבור ומנהיגי קהילות מרחבי ספרד וצפון אפריקה. בשנים שלאחר מכן כבר שימשו יהודים במועצת העיר ובתפקידים ציבוריים נוספים, והקהילה הייתה חלק בלתי נפרד מן המרקם העירוני.

בשנת 1970 נחנך בית הכנסת המרכזי 'בית א-ל', שאיחד שלושה בתי כנסת קטנים שפעלו בעיר במשך שנים רבות. בית הכנסת משמש עד היום מרכז החיים הדתיים והקהילתיים של יהודי סאוטה, ומתקיימים בו תפילות, שיעורי תורה ואירועים לאורך השנה.

כיום מונה הקהילה כמה מאות בני אדם בלבד, לאחר שרבים מבניה עברו במהלך השנים לספרד היבשתית, לארץ ישראל ולמדינות נוספות. למרות גודלה המצומצם, היא מוסיפה לשמור על מסורת יהדות צפון מרוקו ועל רצף היסטורי מרשים, בדומה למלייה, העיר הספרדית הנוספת שלחופי מרוקו, בה קיימת קהילה גדולה יותר.