מדאיג: מרצים וסטודנטים לוקחים חלק בהטרדות, באיומים ובאלימות פיזית

כ-95.7% מהסטודנטים היהודים במוסדות ההשכלה הגבוהה בקנדה חוו או היו עדים לפחות למקרה אנטישמי אחד במהלך 12 החודשים האחרונים – כך עולה מדוח לאומי חדש (CASE) שהוזמן על ידי ממשלת קנדה ופורסם החודש.

הנתונים, שהופקו על ידי האגודה ללימודים קנדיים ומכון מטרופוליס באמצעות סקר המבוסס על מדגם של כ-900 סטודנטים יהודים ו-755 סטודנטים מהאוכלוסייה הכללית, מצביעים על כך ש-84% מהנשאלים תופסים את האנטישמיות כבעיה חמורה בקמפוסים. 70% סבורים שהאוניברסיטאות אינן מתייחסות לתופעה ברצינות, ו-68% אינם מרגישים שהקמפוס בטוח ומכיל עבורם.

ההשפעה על חיי היום-יום של הסטודנטים דרמטית: 72% מגבילים את דבריהם בכיתה בנוגע להיותם יהודים, 57% נמנעים מלהציג סממנים יהודיים מחשש לבטחונם, ו-32% שקלו לפרוש מקורס או מתכנית לימודים עקב דעות אנטישמיות של מרצים. בנוסף, 36% מהנשאלים נחשפו לתכנים אקדמיים מוטים או אנטישמיים, ו-34% דיווחו שמרצים העלו את נושא ישראל, היהדות או הציונות בהקשרים שאינם קשורים כלל לחומר הנלמד.

לצד אפליה והדרת סטודנטים, נרשמו גם אירועי קיצון: 71% דיווחו על ונדליזם אנטישמי, 54% על איומים והפחדה, ו-22% דיווחו שחוו או ראו אלימות פיזית המכוונת כלפי יהודים בקמפוס. 51% מהאירועים יוחסו לסטודנטים אחרים, אך מעורבות גורמי סגל בולטת אף היא – כאשר 18% מהאירועים כללו מרצים, 7% עוזרי הוראה ו-7% אנשי סגל מנהלי.

ההשלכות של גל האנטישמיות במוסדות ההשכלה הגבוהה בקנדה חורגות מזירות המחאה והכיתות, ומתבטאות בפגיעה עמוקה במצבם הנפשי והחברתי של הסטודנטים היהודים. כך עולה מהמשך ממצאי דוח (CASE) הממשלתי, המצביעים על כך ש-72% מהסטודנטים היהודים מדווחים כי האנטישמיות בקמפוס פגעה בבריאותם הנפשית, וכ-60% איו חברים בעקבות התופעה.

המצב הקשה מתורגם לשינוי דרמטי בהתנהלות היום-יומית של הסטודנטים, המנתקים עצמם מחלקים מרכזיים בחיי הציבור והאקדמיה כדי לגונן על עצמם. למעלה מ-71% מהנשאלים מגבילים את מה שהם אומרים בכיתה על יהדותם, 56% נמנעים מהצגת סממנים יהודיים, וכ-41% בוחרים שלא להגיע לשיעורים או לאירועים מסוימים. ההשלכות האקדמיות ניכרות אף הן: כ-40% מעידים כי הישגיהם נפגעו, כשליש שקלו לפרוש מקורס או מתוכנית לימודים בשל עוינות של מרצים או סטודנטים, ורבע מהסטודנטים שקלו לעזוב לחלוטין את האוניברסיטה שבה למדו.

אחד הגורמים המרכזיים לתסכול העמוק בקרב הסטודנטים הוא המענה המוסדי הלקוי. רק 33% מהאירועים דווחו בפועל להנהלות או לגורמי האכיפה, כאשר 63% ממי שבחר לדווח הביע חוסר שביעות רצון מהטיפול. הסיבה המרכזית לאי-דיווח היא העדר אמון במערכת – כ-52% ציינו כי הם משוכנעים שדיווח לא יועיל, ואחרים חששו מתגובת נגד או ראו באירוע עניין שולי. סטודנטים רבים תיארו מציאות שבה תלונות על הטרדות, פרובוקציות ואפילו הקרנת תכנים המפארים טרור זכו להתעלמות מצד הנהלות האוניברסיטאות או ועדות הגיוון וההכלה (EDI).

הדוח מדגיש כי האנטישמיות בקמפוסים אינה מוגבלת עוד לאירועים ספורדיים, אלא הפכה למשבר מערכתי המערער את עקרונות השוויון והביטחון הבסיסיים. מומחים ומחברי הדוח מזהים כי אווירת הרדיפה וההדרה המאפיינת את האוניברסיטאות משמשת כ"אזהרת מוקדם" חברתית רחבה, שעלולה לחלחל לתחומי חיים נוספים ולפגוע במרקם הדמוקרטי של קנדה כולה.

מרצים ואנשי סגל באוניברסיטאות משלבים תכנים עוינים ואנטישמיים בשיעורים שאינם קשורים לנושא, מענישים סטודנטים על בסיס דעותיהם ומעודדים פעילות פוליטית אגרסיבית.

במסגרת העדויות תועדו מקרים קיצוניים שבהם אנשי אקדמיה חצו את גבולות ההוראה: מרצה אחד קטע מצגת על סרטן לאחר שלוש דקות בלבד כדי לכנות את ישראל "ים של פראים וברברים", בעוד מרצה אחר טען בהרצאה כי סטודנטים שתומכים בישראל ואינם מגנים "רצח עם" אינם ראויים להיות רופאים. מרצים נוספים שיתפו חומרי קריאה המכילים הכחשת שואה, השוו את הציונות לנאציזם, והעניקו ציון אפס לסטודנטים שהעזו להזכיר את מקרי האלימות של חמאס.

ההטיה האקדמית לוותה גם בצעדים מעשיים בשטח ובפגיעה ישירה ביכולתם של הסטודנטים ללמוד בבטחה. סטודנטים דיווחו על מרצים שביטלו שיעורים כדי להשתתף בהפגנות אנטי-ישראליות, דרשו ממילוי "מבחנים אידיאולוגיים" כתנאי להשתתפות ביוזמות מחלקתיות, ואף הותירו סטודנטים חסרי אונים מול ציונים לא אנונימיים שניתנו על רקע פוליטי.

לצד זאת, העדויות מתארות מרחב ציבורי מופקר בקמפוסים שבו סטודנטים נאלצים להסתיר סממנים יהודיים, להימנע מדיבור בעברית בטלפון, ואף להתמודד עם סירוב של עמיתים לשתף פעולה במעבדות מחקר על בסיס זהותם הלאומית והדתית.