הכרישים יודעים משהו שאנחנו לא: המדענים מצאו דרך חדשה לחזות הוריקנים
חוקרים מאוניברסיטת דלאוור מצמידים לכרישים חיישנים שמודדים טמפרטורה, מליחות ועומק, בתקווה לשפר את התחזיות לגבי עוצמת הוריקנים לפני שהם מגיעים לחוף
- אוריאל פיליפ
- כ"ו אב התשפ"ו
מדענים מאוניברסיטת דלאוור בארצות הברית מנסים להשתמש בכרישים בדרך לא שגרתית: להפוך אותם ל"חיישנים" ניידים שיאספו נתונים מהאוקיינוס ויסייעו לשפר את חיזוי עוצמתם של הוריקנים. כך דווחח ברויטרס.
החוקרים מצמידים לסנפיר הגב של כרישים מכשירים אלקטרוניים קטנים המכונים CTD. החיישנים מודדים את הטמפרטורה, העומק והמוליכות החשמלית של מי הים, נתון הקשור באופן הדוק למליחות.
לדברי אהרון קרלייל (Aaron Carlisle), חוקר ראשי ופרופסור בבית הספר למדעי הים והמדיניות באוניברסיטת דלאוור, החוקרים מתעניינים במיוחד בטמפרטורה של שכבת המים העליונה באוקיינוס.
"זהו החלק בעמודת המים שבאמת מניע את עוצמת ההוריקן, שכבה מעורבת חמה יותר שווה הוריקן חזק יותר", אמר קרלייל. לדבריו, השכבה הזו אוגרת את החום שמזין את ההוריקנים.
החיישנים משדרים את הנתונים כאשר הכרישים מגיעים לפני המים. המידע מועבר לרשת של לוויינים המקיפים את כדור הארץ, כך שהחוקרים יכולים לקבל נתונים על תנאי האוקיינוס בזמן קרוב לאמת.
החוקרים מתמקדים בכרישים שנמצאים באזור החוף המזרחי של ארצות הברית, ובפרט במינים שנעים למרחקים ועולים לפני המים בתדירות שמאפשרת לחיישנים לשדר את המידע. בין המינים שנמצאו מתאימים למחקר: כרישי מאקו קצרי סנפיר, כרישים כחולים, פטישנים חלקים וכרישים לבנים צעירים.
תהליך ההצמדה מתבצע בדרך כלל בתוך פחות מחמש דקות. החוקרים מחברים את החיישן לסנפיר הגב באמצעות חומרים שנועדו להתכלות עם הזמן ולגרום למכשיר להשתחרר מהכריש.
לדברי קרוליין וירניקי (Caroline Wiernicki), דוקטורנטית למדעי הים באוניברסיטת דלאוור, החוקרים יוצאים בדרך כלל כ-50 עד 65 קילומטרים מהחוף, מניחים פיתיונות וממתינים לכריש במשך כשעתיים עד שלוש שעות.
אם המחקר יצליח, הנתונים שהכרישים יאספו עשויים לסייע למדענים לשפר את התחזיות לגבי עוצמתם של הוריקנים כשהם מתקרבים לחוף המזרחי של ארצות הברית.


הוספת תגובה
לכתבה זו טרם התפרסמו תגובות