אזהרה אזורית חשאית: "הגיעו להסכם עם ישראל כדי להרדימה, והתכוננו למלחמה"

גורמים באחת ממדינות האזור יעצו למדינה אחרת להגיע להסכם עם ישראל כדי "להרדים" אותה, ובמקביל להתכונן לעימות רחב היקף נגדה. כך חשף הבוקר (שני) רועי קייס בכאן חדשות מפי גורם זר, לפיו במסגרת השיחות בין הצדדים הומלץ לחתום על הסכם במטרה להפר אותו בהמשך.

מתווה זה מזכיר את ההתנהלות של יחיא סינוואר, ששידר מוכנות לשקט תמורת שקט בזמן שתכנן את מתקפת 7 באוקטובר. חשיפה זו מעלה חשש כבד האם ישראל שוב לוקה בקונספציה ומאמינה בנורמליזציה מדומה מול גורמים אזוריים בזמן שאלו נערכים לעימות.

מכלול הדברים מציירים תמונה מטרידה באשר לכוונותיה של מדינות האזור. האם בדומה למה שישראל חוותה עם חמאס לפני 7 באוקטובר, גם במקרה הנוכחי ישראל שוב משכנעת את עצמה בנוגע לנכונות מדינות האזור להתקדם לנורמליזציה עם ישראל? או במילים אחרות: האם ישראל לא לוקה בקונספציה, גם במקרה הזה?.

עיקרי הקונספציה שהתנפצה ב-7 באוקטובר: ההנחה המרכזית הייתה שארגון הטרור הפך לריבון פרגמטי שמעוניין ביציבות אזרחית וברווחה כלכלית. ההנחה הייתה שמתן אישורי עבודה בישראל, הכנסת כספים (כדוגמת הכספים הקטאריים) ופיתוח כלכלי ירסנו את חמאס וישאירו אותו מורתע מפני עימות כולל.

התפיסה דגלה בכך שאין פתרון מדיני נראה לעין מול הפלסטינים, ולכן האסטרטגיה הנכונה היא "לנהל" את הסכסוך, לשמור על שקט יחסי בסבבים מוגבלים, ולהכיל אירועים קטנים תוך שחיקה נקודתית של יכולות האויב ("מבצעים יזומים" מדי פעם).

הסתמכות עיוורת על כך שמכשול תת-קרקעי, גדרות חכמות, אמצעי איסוף מתקדמים ומערכות שליטה ימנעו לחלוטין כל ניסיון פלישה משמעותי, ויאפשרו לנהל את הביטחון משלט רחוק מבלי להידרש להכרעה צבאית מוחלטת.

התפיסה שעודדה בידול מכוון בין רצועת עזה ליהודה ושומרון, מתוך מחשבה שהיחלשות הרשות והעצמת חמאס ככתובת אזרחית בעזה משרתות את האינטרס הישראלי של "הפרד ומשול" ושקט לטווח ארוך.

חשש שעולה מחשיפת "כאן חדשות" על העצות שניתנו מאחורי הקלעים במרחב והן מהמעבר של צה"ל למגננה. הוא שהמערכת חוזרת לדפוסים דומים בזירה הרחבה יותר: ההנחה ששחקנים אזוריים או גורמי טרור מוכנים לחתום על הסכמים, להתפשר טקטית או להתיישר לפי מתווים בינלאומיים מתוך פרגמטיזם, בזמן שמתחת פני השטח ייתכן שהם מנצלים את השקט כדי "להרדים" את ישראל, להרוויח זמן ולבנות את הכוח לעימות הבא.