אי הנופש שהפך למטרה: המקום שבו חופשות התחלפו בהפצצות

אי קשם שבמצר הורמוז היה עד לפני חודשים אחד מיעדי הנופש הבולטים באיראן. בשנת 2025 בלבד הגיעו אליו קרוב לארבעה מיליון מבקרים, וההשקעות בו זינקו ב-241% לעומת השנה הקודמת. מאז פרוץ המלחמה בסוף פברואר, המצב באי השתנה לחלוטין.

המלחמה פגעה קשות באי ובענף התיירות, שהיה מקור פרנסה לכ-40% מ-150 אלף תושבי קשם. בתי מלון שפעם היו מוזמנים זמן רב מראש עומדים כעת ריקים, ובתי קפה ומסעדות לאורך החופים נסגרו. לפי תושבים, חלק מהאנשים אף עזבו את האי.

פרידה, בת 25 שעובדת בתחום התיירות בקשם, סיפרה ל"ניו יורק טיימס" כי בתי הקפה נסגרו בזה אחר זה. "כמעט כל בתי הקפה נסגרו בהדרגה, לפעמים אחד או שניים ביום", אמרה.

גם הדיג, שהיה ענף מרכזי באי, כמעט נעצר. הדייגים חוששים לצאת לים הפתוח בשל המצב הביטחוני. עלי, דייג בן 48, סיפר כי איבד את מקור הפרנסה היחיד שהיה לו: "העברתי את כל חיי בדיג. זה היה מקור הפרנסה היחיד שלי, אבל כרגע אין לי שום הכנסה".

הפגיעה בקשם קשורה גם למיקומו האסטרטגי. באי הוצבו תשתיות צבאיות של משמרות המהפכה, ובמהלך המלחמה תקפה ארה"ב בדרום איראן ובאזור מצר הורמוז מגוון יעדים, בהם מערכות מעקב, מכ"מים, מחסני אמל"ח, נמלים וגשרים.

לפי תיעודים ודברי בכירים באיראן, לצד המתקנים הצבאיים נפגעו גם תשתיות ששימשו את האוכלוסייה האזרחית, ובהן מעגנות, מפעלים ומתקני התפלת מים.

המשבר הכלכלי מורגש כיום כמעט בכל תחום באי. טייב מופידי, חבר מועצת התיירות של קשם, אמר כי המצוקה פוגעת בבתי המלון, בדיג ובשוק עבודות היד, וכי חלק מהתושבים החלו למכור חפצים אישיים כדי לשרוד.

גם מי שהגיע לקשם כדי לבנות בה את חייו מתקשה להתמודד עם המצב. אמיר, איש עסקים מטהרן שעבר לאי לפני כעשור, סיפר כי המלחמה הביאה עמה הפסדים כבדים, לצד הפסקות חשמל ומים ונזק לתשתיות.

"אנשים רגילים מעולם לא רצו את המלחמה הזו והם אינם צד בה", אמר. "ובכל זאת הם אלה המשלמים את המחיר הגבוה ביותר".

עבאס, מדריך טיולים ומפעיל סירות וגולש מקומי, סיכם את התחושה באי: "אנשים מפוחדים עמוקות, והתחושה של הפחד של כולם משפיעה גם עליי. זה מעיק. אני נשבע שאנחנו מותשים".