למה החלפת גפני ומקלב לא תפתור את המשבר החרדי?

הדיווחים על אפשרות להחליף את חברי הכנסת משה גפני ואורי מקלב, המכהנים שנים ארוכות, מציפים את השאלה האם הגיע הזמן להזרים דם צעיר לרשימת "דגל התורה". עם זאת, מהפכה כזו אינה צפויה להתרחש כעת בשל המציאות הפוליטית והמשפטית המורכבת שבה נתון הציבור החרדי, הכוללת את המאבק על חוק הגיוס והלחץ הגובר על בני הישיבות. שליחת נבחרת חדשה וחסרת ניסיון למערכה גורלית זו נתפסת כמהלך חסר אחריות, שכן המפלגה זקוקה לניסיון העצום של נציגיה הוותיקים בהתנהלות מול מנגנוני הכנסת.

נוסף על כך, בניגוד לאגודת ישראל שבה כל חסידות מחליפה את נציגה בקלות יחסית לפי החלטת האדמו"ר, "דגל התורה" הליטאית מורכבת ממערכת רחבה של ישיבות, קהילות ועסקנים. שליטה ומעבר חלק לשמות חדשים אינם עניין פשוט, במיוחד בתקופה שבה ההנהגה החרדית עברה לפתחם של ראשי הישיבות החדשים המזוהים עם סלבודקה – הגר"ד לנדו והגרמ"ה הירש. בניגוד לעבר, אז הנהיגו את הציבור הליטאי גדולי תורה המזוהים עם פוניבז’,. מהפכה מלאה ברשימה עלולה לעורר התנגדות פנימית ואף לאיים על המשך ההצבעה למפלגה.

הנקודה המרכזית היא שהחלפת גפני ומקלב פשוט לא תפתור את משבר חוק הגיוס. העמדה העקרונית אינה נקבעת על ידי חברי הכנסת אלא על ידי גדולי התורה, שאינם מוכנים להתפשר על פגיעה בלומדי התורה. שום חבר כנסת חדש לא יוכל לאשר מתווה ללא אישורם, ולכן האחריות אינה יכולה להיות מוטלת עליהם בלבד.

השיח סביב ההדחה נובע בעיקר מתסכול אמיתי ועמוק ברחוב החרדי – החשש של אברכים ובני ישיבות להסתובב בחופשיות, והתחושה שהמערכת סוגרת עליהם ללא מענה. אולם, בעוד שהרצון להראות שינוי נועד להרגיע את הזעם הציבורי, "דגל התורה" זקוקה בעת הזו לניסיון המוכח של וותיקי המפלגה הרבה יותר מאשר לכותרות על חילופי דורות.