הבת התארסה בחייו, אולם גם ממיטת חוליו, לא הספיק רבי חיים שמחה ירמק זצ"ל, לחתנה

שבע שנים כמעט לא יצא מביתו. אירוע מוחי קשה, שפקד אותו בתקופת מגפת הקורונה, שיתק את מחצית גופו והותיר אותו תלוי בעזרת הזולת. לפני כשנתיים וחצי נוסף אירוע לבבי, צנתור והשתלת קוצב לב, ובהמשך התפתחו פצעים סוכרתיים שהובילו לנמק ולסבל בל יתואר. אשפוז רדף אשפוז. ואף על פי כן, בדיוק באותן שנים, הצליח הגאון הצדיק רבי חיים שמחה הכהן ירמק זצ"ל להעמיד עוד שתי חופות לילדיו.

מי שהכיר אותו בשנים האחרונות אינו מצליח להסביר כיצד עשה זאת. אב לשנים עשר ילדים, מרותק, חולה, ובכל זאת נושא על כתפיו את עול הבית ואת עול החתונות. בשכונה מספרים כי נזדכך בייסורים וקיבלם באהבה, בלי תלונה ובלי טרוניה.

ביום רביעי, אור לכ"ג מנחם אב, הסתיים המסע. רבי חיים שמחה זצ"ל השיב את נשמתו הטהורה לבוראה בהיותו בן 64 בלבד, ומסע לווייתו יצא משכונת רמת אלחנן בבני ברק, שבה נודע כאחד מחשוביה ויקיריה. הוא נטמן בבית החיים באלעד.

בין מאות המלווים בלטה דמות אחת שקרעה את הלבבות: בתו הכלה, שהתארסה בחיי אביה ולא זכתה שילווה אותה אל החופה. עמה נותרו בבית עוד שלושה יתומים שטרם נכנסו לחופה, והצעירה שבהם נערה בת 17 בלבד. ארבעה ילדים, בבית אחד, שנשאר בבת אחת בלי אב.

לעזרה לכלה היתומה ולמשפחה הקליקו כאן>>>

מכריו ומוקיריו מספרים על תלמיד חכם מופלג, עניו ושפל ברך, שהתורה הייתה משוש חייו והוא יגע ועמל בה בכל כוחו במסירות נפש יומם ולילה. תפילתו הייתה בבחינת מונה מעות, בהשתפכות הנפש כבן המתחטא לפני אביו שבשמיים. הוא התמסר בכל כולו לטובת זולתו, אף פעל להצלת ילדי ישראל, ביתו היה פתוח לרווחה לכל אדם – ולעצמו לא דרש מאום. המנוח זצ"ל היה בנו של הרה"ג ר' שלמה הכהן ירמק זצ"ל וחתנו של הגאון רבי אלתר יצחק דרשוביץ זצ"ל, מייסד כולל 'זכר יצחק' בבני ברק.

עתה, כשהאב איננו, נותרה המלאכה שהותיר באמצע. שנות המחלה, האשפוזים והטיפולים הותירו את חותמן הכבד על הבית, ואין מי שיישא בעול. החופה שאותה תכנן להעמיד ממיטתו ממשיכה להתקרב, ומולה ניצבים אלמנה ויתומים לבדם. מכריו מבקשים כעת מן הציבור להשלים את מה שלא הספיק: להכניס את הכלה לחופה בכבוד ולהעמיד את הבית על רגליו.

לעזרה לכלה היתומה ולמשפחה הקליקו כאן>>>