הסיפור שמסעיר את אינדונזיה: הישראלים שמנהלים עסקים בבאלי

בשבועות האחרונים הולכות וגוברות באינדונזיה השמועות על ישראלים שהשתקעו בבאלי, אי הנופש המבוקש, הקימו בו מיזמים מסחריים ומנהלים עסקים משגשגים. הפרסומים ברשתות החברתיות עוררו דיון ציבורי נרחב, בעיקר סביב השאלה כיצד ישראלים מצליחים לפעול במדינה שאינה מקיימת יחסים דיפלומטיים עם ישראל ומגבילה את כניסת אזרחיה. בעקבות הלחץ הציבורי, רשויות ההגירה באינדונזיה נדרשו להסביר כיצד אותם ישראלים מצליחים להיכנס למדינה.

בדיקות שערכו הרשויות בבאלי, בשילוב הצלבת מידע ממערכת ניהול ההגירה הממשלתית SIMKIM ובדיקת שמות ברישומים השונים, העלו כי חלק מהישראלים המתגוררים באי ומנהלים בו פעילות עסקית נכנסו לאינדונזיה באמצעות דרכונים של מדינות שלישיות.

אקו בודיאנטו, מנהל האשרות ומסמכי הנסיעה במנהל הכללי של ההגירה, התייחס לנושא במסיבת עיתונאים שנערכה בדרום ג’קרטה. לדבריו, מדובר בישראלים בעלי אזרחות כפולה, המשתמשים בכניסתם למדינה בדרכונים של מדינות הזכאיות למסלולי כניסה רגילים. “כשביצענו הצלבה של נתוני ה-SIMKIM שלנו, בפרט על ידי אימות שמות ורישומים אלפביתיים, מצאנו אנשים המשתמשים בדרכונים פורטוגליים, ולאחריהם דרכונים גרמניים ויווניים”, סיפר.

הוא הסביר כי הפער נובע בין היתר מההבדלים במדיניות האזרחות בין אינדונזיה למדינות שונות באירופה. בעוד אינדונזיה אינה מאפשרת בדרך כלל אזרחות כפולה, מדינות אירופיות רבות מאפשרות לאזרחיהן להחזיק ביותר מאזרחות אחת. מבחינת מערכת ההגירה האינדונזית, הבדיקה מתמקדת בדרכון שבאמצעותו האדם מבקש להיכנס למדינה ולא במקום שבו נולד. “מה שנבדק ומאומת זו האזרחות שמופיעה בדרכון, ולא מקום הלידה. הרי אדם יכול להיוולד באמריקה, אבל להחזיק למעשה באזרחות אינדונזית”.

הסוגיה זכתה לתהודה ציבורית על רקע המדיניות האינדונזית כלפי ישראל. המדינה המוסלמית אינה מקיימת קשרים דיפלומטיים עם ישראל ומטילה מגבלות מחמירות על כניסת ישראלים. בתקופה האחרונה הופצו ברשתות החברתיות תכנים רבים בנושא, בין היתר מצד פעילים פרו-פלסטינים, משפיענים מחוץ לאינדונזיה ודמויות ציבוריות.

אולם שימוש בדרכון זר אינו האפשרות היחידה העומדת בפני ישראלים המבקשים להיכנס לאינדונזיה. הרשויות מאפשרות במקרים חריגים כניסה באמצעות דרכון ישראלי, במסגרת מנגנון מיוחד המכונה “אשרת זימון”. מדובר בהליך המיועד לאזרחי מדינות שהרשויות מגדירות ככאלה המחייבות בדיקה ואישור מיוחדים.

“יש לנו מנגנון מיוחד למדינות שאנחנו מסווגים ככאלה שדורשות אימות אשרה ספציפי”, הסביר בודיאנטו. “עבור המדינות הללו, הנפקת הוויזה אינה מוכרעת על ידי רשות ההגירה לבדה, אלא מחייבת אישור ואימות של שורת משרדים וסוכנויות ממשלתיות”.

במקרה של בקשה המוגשת באמצעות דרכון ישראלי, תהליך האישור כולל מעורבות של משרד החוץ, משרד הפנים, משרד העבודה, המשטרה הלאומית, משרד התובע הכללי, סוכנות מודיעין המדינה (BIN), המודיעין הצבאי (BAIS) והסוכנות הלאומית למלחמה בסמים (BNN).