הדמות הירושלמית מהעיר העתיקה שהיה צלם הכותל ומייסד 'גל עיני'

ביום חמישי האחרון ליוו למנוחות בירושלים את הרב החסיד ר' יעקב משה שלאס ז"ל, מדמויותיה המפורסמות והססגוניות של העיר העתיקה ומחשובי חסידי חב"ד בירושלים, כשהוא נפטר יום אחד בלבד לפני יום הולדתו ה-87.

המנוח ז"ל נולד בפולין בל' מנחם-אב ה'תרצ"ט למשפחה שאינה נמנית עם ציבור שומרי התורה והמצוות. במהלך מלחמת העולם השנייה היגרו הוריו לרוסיה, וכעבור מספר שנים שם, שבה המשפחה לפולין ובהמשך שהתה בגרמניה.

בשנת ה'תש"ט היגרו הוריו לארצות הברית וקבעו את מקום מושבם ברובע ברוקלין שבניו יורק. ר' יעקב משה נכנס ללמוד בישיבת 'תורה ודעת', ובתקופה זו זכה לבקר פעמיים בקודש פנימה אצל האדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש זצוק"ל.

בהיותו כבן 15 עזב את ספסל הישיבה. במשך שנים נדד ברחבי העולם, עד שבגיל 33 חזר לניו יורק ופתח מסעדה צמחונית מצליחה בשכונת איסט וילג' שבמנהטן.

נקודת התפנית בחייו התרחשה בל"ג בעומר, כאשר השתתף בתהלוכה בחצר אדמו"ר מליובאוויטש זצוק"ל ב-770. שם הציעו לו להניח תפילין, ובעקבות כך החל בתהליך עמוק של חזרה בתשובה. במקביל הושפע עמוקות משיעורי ספר התניא שנמסרו על ידי הרב בנימין קון, משפיע בוגר ישיבת גייטסהד. בהמשך הסב את מסעדתו לבית חב"ד פעיל, שבו ערך מנייני תפילה, מבצע תפילין ואירועים תורניים שונים.

במהלך חופשה בת חודש שבה שהה בישראל, זכה להתברך מפי זקן המקובלים ה'בבא סאלי' זיע"א שימצא את שידוכו בקרוב. לא חלפו אלא שעות אחדות, והוא הכיר את רעייתו מרת לאה יוכבד שתחיה. היא ביקשה ממנו להעביר זוג תפילין לניו יורק, וכשנפגשו לצורך כך, התברר לו כי באותו יום שבה ריקם מפגישת שידוכים. הוא הציע לה להינשא, והשניים קבעו את מועד חתונתם לפני חג הפסח.

אביה התנגד תחילה לשידוך, ובמטרה למשוך זמן הציע שנישאו רק לאחר חג השבועות. ר' יעקב משה סירב לכך, ואביה של הכלה הציע לשאול את פי הרבי מליובאוויטש. מענה הרבי היה נחרץ: להינשא לפני חג הפסח.

בסיועו של מזכיר הרבי, הרה"ח ר' יהודה לייב גרונר ז"ל, עלו בני הזוג לישראל וקבעו את מקום מושבם ברובע היהודי בירושלים.

בהצעת חבר השתתף בשיעור של הגאון רבי יצחק גינזבורג, הוקסם משיעוריו והחל למסד אותם. הוא דאג להזמין משתתפים נוספים, ובארגונו המסור הלך והתרחב מעגל הלומדים. בשנת ה'תש"מ הקים את עמותת "גל עיני" והחל להוציא לאור חוברות וספרים מתורת הרי"ג.

בשל הוראת הרבי לרב גינזבורג שלא לנסוע אליו באותן שנים (עד לשנת תשמ"ח, אז התיר לו הרבי את הנסיעה), שימש ר' יעקב משה כאיש הקשר הישיר מול הרבי. הוא נהג לנסוע לעיתים מזומנות לבית מדרשו של הרבי, להביא את חוברות וספרי הארגון ולדווח מקרוב על הפעילות. לאורך השנים זכה לקבל מהרבי מענות והוראות מפורטות בקשר לפעילות הארגון.

האוצר של הכותל: 160,000 תמונות מתפללים

לצד פעילותו הענפה, ר' יעקב משה היה מוכר לכל מי שפקד את רחבת הכותל המערבי. כשהוא נושא על צווארו שתי מצלמות מקצועיות גדולות, שקד על מפעל חייו הייחודי: תיעוד והנצחה של מתפללים מכל העדות והחוגים המתייחדים עם קונם מול אבני הכותל.

בביתו שברובע היהודי שמר בקנאות על אוצר נדיר: ארכיון ענק המונה למעלה מ-160,000 תמונות מרהיבות של מתפללים, פתקאות, דמעות ורגעים של דבקות. "כולנו מכירים את הפסוק 'כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים'", נהג לומר, "אצלי במצלמה אפשר לראות את עוצמת הפסוק הזה בחוש".

דרך המצלמה והנחת התפילין ברחבה זכה לקרב רחוקים רבים. אחד הסיפורים המפורסמים שסיפר בעבר התרחש כאשר פגש בכותל חייל אמריקני מן הצי השישי, גופו מלא קעקועים, כשהוא בוכה בכי תמרורים מול האבנים העתיקות. כשניגש אליו ר' יעקב משה, סיפר החייל בביישנות כי שמו וועלוול, הוא מנותק מיהדותו שנים רבות, וכשהניח את ראשו על הכותל צפה לנגד עיניו דמות סבתו הצדקת. בו במקום הניח עמו תפילין ושמר עמו על קשר חם לאורך שנים.

ביתו בעיר העתיקה, המשקיף אל הכותל המערבי, שימש כבית הכנסת אורחים שוקק חיים. בני הזוג הפעילו קייטרינג משפחתי משובח שהתבסס על מומחיותו הגסטרונומית ועיקרו מזון צמחוני עשיר.

ר' יעקב משה ז"ל היה מהמתפללים הוותיקים והמוכרים בבית הכנסת "צמח צדק" שבין החומות, איש של חסד, מאור פנים ואהבת ישראל יוצאת דופן. הוא נפטר בכ"ט מנחם-אב ה'תשפ"ו, ערב יום הולדתו ה-87.

תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.