המלך בשדה! יצאתי לבדוק! ערב אחד, כמה נשימות עמוקות ותובנה אחת גדולה על אלול

ציבי פרל/ המלך בשדה! יצאתי לבדוק!

הלכתי לנשום טבע. בלי ציפייה מעצמי להרגיש משהו. התיישבתי על סלע קטן, נשמתי עמוק וניסיתי להרפות את האיברים כדי לחוש את האוויר הקריר מתפזר בריאות ומרחיב את דרכי הנשימה.

פתאום בשקט הזה יכולתי לשמוע את הדופק שלי. התבוננתי בצמחיה שסביבי, עשבים רבים הקיפו אותי וסוככו עלי. פרח אחד צד את מבטי, הגבעול שלו נפול מעט והרוח הניעה אותו מעלה ומטה. נראה היה כאילו הוא נושם בכבדות, נכנע לעייפות. והאדמה רכה, כבר לא מאובקת וקיצית ועוד לא חורפית ובוצית. העצים שהקיפו אותי נטו ימינה ושמאלה, נדמה לי שהם נופפו לי לשלום.

החוויה הייתה קבלת פנים נעימה ובו זמנית קרירה וחשבתי אולי אני קצת מפריעה... שתקתי. הרמתי עיניים למעלה ושמיכת שמיים כהה נפרסה במלוא האופק. כוכבים קטנים זהרו בין גווני הכחול העמוק, מבליחים לסירוגין, כל כך יפים ואציליים כאילו הם מחייכים. מידי פעם נשמע קול מנוע מרוחק, מפר את הדממה הצמחונית, הטבעית. משהו בי נרגע, הנשימות הפכו לשטחיות ואיטיות. הגוף רצה כבר לדבר, מתוך הרגל להיות נוכח. אבל הנפש רצתה עוד קצת הרפיה כדי שלא תישכח. המתנתי עד שתהיה הלימה בין המערכות.

חלפו דקות ארוכות נוספות ופתאום יצאה ממני שאלה קטנה וישירה: "אבא? איפה אתה?!" התבוננתי סביבי. "אומרים שאתה בשדה. אני לא יכולה לראות אותך, אבל תן לי להרגיש". הבטתי שוב לכל עבר בניסיון למצוא רמז קל. חתולה שחורה חלפה לצידי, מתרחקת במורד השביל. ואז היא הסתובבה לכיווני באופן מבהיל ועיניה האירו כמו 2 פנסים בחשיכה. האור הזה חימם אותי. "אתה באמת כאן" דמעות שקופות החלו לזלוג במורד לחיי. עצמתי את עיני. רחשי הטבע הדקיקים, יחד עם קולות הצרצרים יצרו מנגינת רקע קסומה והרוח רקדה... לשעון הזמן לא הייתה משמעות, הוא היה חלק מהבדידות.

צמרמורת קלה של חום וקור העירה אותי מתוך ההתכנסות השברירית. אט אט פקחתי את עיני הרטובות ובקול שקט התחלתי להודות על נתונים, כישורים ויכולות. בקשתי הרבה משאלות לב עמוקות, כאלה שלפעמים נדחקות אבל ברגע האמת הן צפות ונוכחות. והוא הקשיב. אני יודעת. יש תחושות שלא ניתן להסביר עובדתית אבל אפשר להרגיש בחוויה רב חושית. התנערתי אל המציאות שהמתינה לי מעבר לגדר התיל. חייכתי ברפיון לטבע והוא ליווה אותי בדממת ערפילים. שומר בנאמנות סודות כמוסים של אנשים.

יש מימדים שהם מעבר למילים והם נעים בין שבעה רקיעים. כי "אלול" זה לא תאריך ושעה, אלול זה אוויר ואווירה.

מאת: ציבי פרל. שחקנית, כותבת ומגישה תוכן.