איך נפוליאון הפך מקצין צעיר לשליט ששינה את אירופה, ומה הקשר שלו ליהודים
הקצין הצעיר שהתקדם במהירות, השתלט על צרפת והפך לאחד השליטים המפורסמים בהיסטוריה - וגם המדיניות שלו כלפי היהודים הייתה יוצאת דופן לתקופתו
- אוריאל פיליפ
- ח' אלול התשפ"ו
- 1 תגובות
נפוליאון בונפרטה נולד בשנת 1769 באי קורסיקה, למשפחה שלא השתייכה לאצולה הצרפתית הבכירה. הוא בחר בקריירה צבאית, ובתוך שנים ספורות הצליח להתקדם במהירות בזכות כישרונו הצבאי והיכולת שלו לנצל הזדמנויות פוליטיות.
המהפכה הצרפתית, שהחלה בשנת 1789, שינתה את צרפת לחלוטין וגם פתחה בפניו אפשרויות חדשות. נפוליאון התקדם בשורות הצבא והפך לדמות מרכזית בזכות סדרת ניצחונות צבאיים.
בשנת 1799 הוא השתלט על השלטון בצרפת בהפיכה והפך ל"קונסול הראשון". כמה שנים לאחר מכן, בשנת 1804, הכריז על עצמו כקיסר צרפת.
דיוקן נפוליאון כמלך איטליהצילום: מאת אנדראה אפיאני (1805), נחלת הכלל.מכאן החל אחד הפרקים המרשימים והסוערים בתולדות אירופה. צבאו של נפוליאון כבש שטחים נרחבים ביבשת, ובשיא כוחו שלט באופן ישיר או עקיף בחלק גדול מאירופה.
ומה היה הקשר שלו ליהודים?
היחס של נפוליאון ליהודים היה מורכב. מצד אחד, בתקופה שבה עמד בראש צרפת הורחבו זכויות האזרח של יהודים באזורים רבים שנשלטו על ידי צרפת.
המהפכה הצרפתית כבר קבעה עקרונות של שוויון אזרחי, ונפוליאון המשיך בחלק מהמקרים את המדיניות הזו. יהודים קיבלו אפשרות להשתלב בחברה האזרחית ולהחזיק בזכויות שלא היו מובנות מאליהן במדינות רבות באירופה באותה תקופה.
בשנת 1806 כינס נפוליאון אסיפה של נציגים יהודים בצרפת, שכונתה "אספת הנכבדים". הוא ביקש לקבל תשובות לשאלות הנוגעות למעמדם של היהודים וליחסים בינם לבין המדינה.
מסדר חיילי מצרים בליון על ידי נפוליאון בונפרטהצילום: על פי קארל ז'ירארדה (1850), נחלת הכללשנה לאחר מכן הוקם "הסנהדרין הגדול", גוף שנועד לתת מענה לשאלות דתיות ומשפטיות שהעלה נפוליאון.
אך לצד השינויים הללו, היחס שלו ליהודים לא היה תמיד שוויוני. בשנת 1808 הוא הטיל מגבלות על פעילותם הכלכלית של יהודים באזורים מסוימים שבשליטתו.
לכן, קשה להציג את נפוליאון כמי שפעל רק לטובת היהודים או רק נגדם. המדיניות שלו השתנתה בהתאם לנסיבות הפוליטיות והכלכליות, והוא ראה גם את הקהילה היהודית כחלק מהמערכת שעליה ביקש לשלוט.
הסוף הגיע ברוסיה: אחד הכישלונות הגדולים ביותר של נפוליאון הגיע בשנת 1812, כאשר יצא לפלישה לרוסיה.
הצבא הצרפתי נכנס לשטח הרוסי, אך הרוסים נסוגו והשאירו אחריהם שטחים חרבים. הצרפתים הצליחו להגיע למוסקבה, אך לא הצליחו להשיג את ההכרעה שקיווה לה.
החורף הקשה, המחסור באספקה והתקפות הצבא הרוסי גרמו לצבא הצרפתי לספוג אבדות כבדות במהלך הנסיגה.
מכאן החל כוחו של נפוליאון להיחלש. מדינות אירופה התאחדו נגדו, ובשנת 1814 הוא נאלץ לוותר על השלטון ולהישלח לגלות באי אלבה.
אלא שנפוליאון לא ויתר, בשנת 1815 הוא נמלט מהאי, חזר לצרפת וזכה מחדש בתמיכה במשך תקופה קצרה. הפרק הזה נמשך מאה ימים בלבד, עד לתבוסתו בקרב ווטרלו.
לאחר התבוסה הוגלה נפוליאון לאי סנט הלנה שבאוקיינוס האטלנטי. שם חי את שנותיו האחרונות ומת בשנת 1821.
יותר ממאתיים שנה לאחר מותו, נפוליאון עדיין נחשב לאחת הדמויות המשפיעות ביותר בתולדות אירופה. המלחמות שלו שינו את מפת היבשת, החוקים שקידם השפיעו על מדינות רבות, והמדיניות שלו כלפי היהודים הפכה לאחד הפרקים המעניינים בתולדות יהודי אירופה.


הוספת תגובה
לכתבה זו התפרסמו 1 תגובות