מהי דרכה של תורה? הויכוח בכולל ששינה למוטי את התפיסה

מוטי סגר את הגמרא והביט בחברותא שלו. "שמע, דוד התקשר אליי אתמול. הוא אמר שחייבים עוד אנשים לחסימת הכביש מחר. עד היום אף פעם לא הלכתי, אבל הוא אמר שהפעם זה ממש חשוב. הוא טוען שאם לא נצא עכשיו, מי יילחם על כבודה של התורה? אני לא יודע... אולי באמת הגיע הזמן שגם אני אבוא לעזור."

חיים הביט בו לרגע, סגר גם הוא את הגמרא ואמר: "תגיד מוטי, זוכר מה למדנו במסכת ברכות? 'גדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה שבתורה'. אם התורה מחשיבה כל כך את כבוד הבריות, איך אפשר להצדיק מצב שבו אלפי אנשים נפגעים? יש שם חולה שממהר לבית החולים, כלה בדרך לחופתה, אבא שרוצה להגיע לילדים שלו, וכולם עומדים חסרי אונים."

"אבל אנחנו לא עושים את זה בשביל עצמנו," השיב מוטי. "המטרה קדושה. אנחנו רוצים לשמור על התורה."

"ודווקא בגלל זה אני שואל אותך," אמר חיים. "כמה פעמים שיננו את הפסוק 'דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום'? אם התורה עצמה מעידה על הדרכים שלה שהן דרכי נועם, איך אפשר לחשוב שדווקא דרך שפוגעת באחרים היא הדרך הנכונה להגן עליה? וזוכר מה אמר רבי עקיבא? 'ואהבת לרעך כמוך - זה כלל גדול בתורה'. גם מי שעומד בפקק הוא רעך. גם מי שלא חושב כמוך הוא רעך."

מוטי שתק לרגע ואמר: "אבל אם לא נצא למחות, מי יילחם על כבוד התורה?"

"גם אני רוצה לשמור על התורה," השיב חיים. "אבל דווקא משום כך אני מפחד שנאבד בדרך את מה שהתורה מבקשת מאיתנו. התורה לא ביקשה מאיתנו רק להילחם למען ערכיה, אלא גם לחיות על פיהם. אם בדרך אנחנו פוגעים ביהודי אחר, לדוגמא פוגעים בפרנסה של אדם, האם באמת שמרנו על כבודה של התורה? מחאה יכולה להיות לשם שמים, אבל גם הדרך חייבת להיות לשם שמים."

"אז אתה אומר שלא צריך לעשות כלום?"

"ממש לא," חייך חיים. "אפשר למחות, אפשר להשמיע קול ואפשר לעמוד על עקרונות. אבל לא כל מאבק שנעשה בשם התורה, נעשה בדרכה של התורה. הרי מה כתוב במסכת יומא? 'ואהבת את ה' אלוקיך' פירוש - שיהא שם שמים מתאהב על ידך. כשאדם רואה חרדי מתחשב בזולת, מכבד את הבריות ופועל בדרכי נועם זה קידוש השם. אבל כשהוא רואה חרדי פוגע באחרים בשם התורה, האם שם שמים מתאהב על ידו? הרי התורה גם אומרת 'והייתם נקיים מה' ומישראל'. האחריות שלנו היא לא רק על המטרה, אלא גם על הדרך שבה אנחנו בוחרים להגיע אליה."

השניים שתקו כמה רגעים. מוטי סגר לאט את הגמרא, נשען על הסטנדר וחייך.

"נו... אז מה אתה פוסק לי?"

חיים חייך בחזרה.

"אני לא פוסק... התורה כבר פסקה: 'לא תחסום'! חרדי ירא שמיים לא חוסם כבישים".