הופגזה מול תל אביב, הוטבעה כעבור שנה: הסיפור של "אלטלנה"

במשך עשרות שנים לא היה ידוע בוודאות היכן מונחים שרידיה של “אלטלנה”. הלילה, בתום מבצע חיפוש ימי שנמשך חודשים, אותר גוף האונייה בעומק של 503 מטרים, כ-20 קילומטרים מערבית לחופי ישראל. לפי הודעת צוות האיתור, הזיהוי נעשה באמצעות חיישנים ומערכות מתקדמות למיפוי קרקעית הים. את המשלחת יזם שר המורשת עמיחי אליהו, והיא נוהלה בידי רוני שדה, מנהל האגף למיפוי ימי במרכז למיפוי ישראל.

הגילוי מחזיר אל מרכז השיח את אחד האירועים הטעונים ביותר בשנותיה הראשונות של המדינה. “אלטלנה” לא הייתה רק ספינה. היא נשאה עולים ונשק חיוני בעיצומה של מלחמת העצמאות, אך הגיעה ברגע שבו מדינת ישראל הצעירה ניסתה לפרק את המחתרות ולהקים צבא אחד הכפוף לממשלה אחת.

האונייה שהגיעה מאוחר מדי

“אלטלנה” הייתה נחתת אמריקנית שנרכשה ב-1947 בידי גוף שפעל מטעם האצ”ל בארצות הברית. שמה היה כינויו הספרותי של מנהיג התנועה הרוויזיוניסטית זאב ז’בוטינסקי. התוכנית המקורית הייתה להביא באמצעותה עולים, לוחמים ונשק לקראת סיום המנדט הבריטי, אולם ההכנות התעכבו.

בינתיים קמה מדינת ישראל. ב-26 במאי 1948 פורסמה הפקודה להקמת צה”ל, וב-1 ביוני נחתם הסכם לשילוב אנשי האצ”ל בצבא. ההסכם קבע כי פעילות הרכש העצמאית של הארגון תיפסק. בירושלים, שעדיין לא הייתה אז תחת ריבונות מלאה של הממשלה הזמנית, המשיך האצ”ל לפעול בנפרד.

אלטלנה עוגנת בחופי תל אביבצילום: בנו רותנברג, אוסף מיתר, הספרייה הלאומית

ב-11 ביוני הפליגה “אלטלנה” מנמל פורט-דה-בוק שבדרום צרפת. זה היה גם היום שבו נכנסה לתוקף ההפוגה הראשונה במלחמת העצמאות, שאסרה הכנסת נשק לארץ. על האונייה היו כ-900 עולים ולוחמים, רבים מהם ניצולי שואה, וכן אלפי רובים, מקלעים, מרגמות, מיליוני כדורים, חומרי נפץ וציוד רפואי. המספרים המדויקים של העולים ושל כלי הנשק משתנים בין המקורות, אך אין מחלוקת שמדובר היה במטען צבאי גדול מאוד.

מנחם בגין, מפקד האצ”ל, ניסה תחילה לעצור את האונייה לאחר שנודע לו על הפלגתה. בהמשך הוא מסר לנציגי הממשלה מידע על בואה ועל מטענה. לכן הטענה שהאונייה הופיעה בחופי הארץ בלי שהממשלה ידעה עליה אינה מדויקת. הממשלה ידעה על בואה ואף הורתה לכוון אותה לחוף כפר ויתקין, כדי לפרוק את אנשיה ואת הנשק הרחק מעיני משקיפי האו”ם. אלא שהידיעה על הגעתה לא פתרה את המחלוקת על גורל הנשק.

הוויכוח על הנשק הפך לקרב דמים

האצ”ל דרש שכחמישית מן הנשק תועבר לכוחותיו העצמאיים בירושלים, ושחלק ניכר מהיתר יוקצה ליחידות בצה”ל שבהן שירתו יוצאי הארגון. נציגי הממשלה התנגדו לכך שארגון נפרד יקבע לאן יועבר נשק במדינה שזה עתה הקימה צבא מאוחד. לפי מסמכי ארכיון המדינה, בנוגע לנשק שיועד לירושלים נוצר בין הצדדים גם פער בהבנת ההסכמות.

בערב 20 ביוני הגיעה האונייה לכפר ויתקין. העולים ירדו לחוף והחלה פריקת הנשק. במקביל החליטה הממשלה לרכז במקום כוחות צה”ל ולמנוע מהאצ”ל להחזיק במטען. מפקד חטיבת אלכסנדרוני, דן אבן, מסר לבגין אולטימטום קצר להעביר את הנשק לידי הצבא. האולטימטום לא התקבל, וב-21 ביוני פרצו חילופי אש. בני אדם נהרגו משני הצדדים.

מנחם בגין ז"לצילום: משה שי, פלאש 90

האונייה עזבה את כפר ויתקין והפליגה דרומה, כשבגין נמצא על סיפונה. מול חוף פרישמן בתל אביב היא עלתה על שרטון, במרחק של כ-150 מטרים מהחוף. ניסיונות נוספים להגיע להסכמה נכשלו, וחילופי האש התחדשו בין כוחות צה”ל ואנשי האצ”ל באונייה ובאזור החוף.

בשעות אחר הצהריים של 22 ביוני הורה ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן-גוריון להפגיז את האונייה. אחד הפגזים פגע בה והיא עלתה באש. אנשיה קפצו למים, ותחמושת שהייתה בבטנה החלה להתפוצץ. בגין סירב לרדת עד לפינוי אנשיו והורה לתומכיו שלא להיגרר למלחמת אחים. בכלל העימותים בכפר ויתקין, בדרכים ובתל אביב נהרגו 16 אנשי אצ”ל ושלושה חיילי צה”ל.

שתי גרסאות, לקח אחד

בן-גוריון הציג את הפרשה כמבחן לריבונות המדינה. לדבריו, שום ממשלה אינה יכולה להסכים לקיומו של כוח חמוש שאינו כפוף לה. בדיון במועצת המדינה הזמנית הוא אמר: “מבורך הוא התותח שהפציץ את האונייה הזאת”. הביטוי המוכר “התותח הקדוש” אינו מופיע כך בפרוטוקול הרשמי, אף שהוא דבק מאז בפרשה.

בגין טען מנגד כי הממשלה ידעה על האונייה, כי הנשק נועד למאמץ המלחמתי וכי ניתן היה לפתור את המחלוקת בלי ירי. לצד ההאשמות הקשות שהשמיע, הוא קרא לאנשיו להמשיך להילחם באויב החיצוני ולא לפתוח במלחמת אחים. במשך השנים דרש להקים ועדת חקירה, אך ועדה כזו לא הוקמה. ב-1966 אף השיב ראש הממשלה ושר הביטחון לוי אשכול בכנסת כי לא ידועה לו גרסה רשמית אחת של משרד הביטחון לפרשה.

לאחר העימות נעצרו אנשי אצ”ל רבים, מטות ומחסני נשק נסגרו, ותהליך פירוק הארגון והשתלבות אנשיו בצה”ל הושלם. באותו קיץ הקים בגין את תנועת חרות, והמאבק בין המחנות עבר משדה הקרב אל הזירה הדמוקרטית. כחצי שנה לאחר מכן כבר ישבו בן-גוריון ובגין בבית הנבחרים הראשון של המדינה, כראש הממשלה וכראש האופוזיציה.

אלטלנה לא טבעה באותו יום

בניגוד לדעה המקובלת, גוף “אלטלנה” לא שקע במצולות ב-22 ביוני 1948. האונייה נשרפה ונשארה תקועה מול חופי תל אביב במשך קרוב לשנה. ב-1949 הורה בן-גוריון לחיל הים לפנות אותה. חלקים מן המבנה העליון פורקו, הגוף נאטם והוצף מחדש, ולאחר מכן נגרר מערבה והוטבע במכוון בלב ים.

במשך השנים הוקמו אנדרטאות לזכר חללי הפרשה בחוף תל אביב ובבית העלמין נחלת יצחק, ונעשו כמה ניסיונות לאתר את השרידים. החיפוש הנוכחי התבסס על עבודת מיפוי ימי, סריקות קודמות ומבצע ייעודי באמצעות חיישנים מתקדמים. התוצאה היא האיתור שעליו הוכרז כעת, 78 שנים לאחר הירי בחוף תל אביב.

אנדרטת אלטלנה החדשה בבית הקברות נחלת יצחקצילום: ד"ר אבישי טייכר

ראש הממשלה בנימין נתניהו התחייב בעקבות הגילוי לפעול להעלאת האונייה מן המצולות ולהפוך אותה לסמל זיכרון מוחשי. עם זאת, בעומק של יותר מחצי קילומטר מדובר במבצע הנדסי חריג ומורכב מאוד. בשלב זה לא פורסמה תוכנית מעשית למשיית הגוף כולו, ונבחנות גם אפשרויות של תיעוד תת-ימי, הוצאת חלקים בודדים או הקמת אתר הנצחה ימי.

מציאת גוף האונייה אינה מכריעה את הוויכוח ההיסטורי בין המחנות. היא כן מחזירה אל פני השטח את העובדה שאינה שנויה במחלוקת: בעיצומה של מלחמת העצמאות נהרגו 19 יהודים בעימות בין יהודים ליהודים. מאז נותרה “אלטלנה” גם סמל למאבק על מרות המדינה וגם תזכורת לקו שבגין סירב לחצות: “מלחמת אחים - לעולם לא”.