דמנציה: האם אפשר להגן על המוח ולהזדקן עם חשיבה צלולה?

החשיפה על מצבו של הספורטאי מיקי ברקוביץ׳, נגעה השבוע כמעט בכל בית. ברקוביץ׳ מזוהה במשך עשרות שנים עם כושר גופני, משמעת, פעילות ספורטיבית ואורח חיים בריא. דווקא משום כך, הסיפור שלו מעלה שאלה מטרידה וחשובה: אם אדם שהיה ספורטאי מקצועני, המשיך להתאמן, לא עישן ושמר על עצמו יכול לפתח דמנציה קשה – האם בכלל יש לנו דרך להגן על המוח?.

ד”ר אסנת רזיאל, מנהלת המרכז הרב־תחומי, אסיא מדיקל, אסותא רמת החייל מסבירה.

התשובה מורכבת, אבל היא בהחלט אינה “אין מה לעשות”. אנחנו עדיין לא יודעים למנוע כל מקרה של דמנציה, ובוודאי שלא ניתן להבטיח שאורח חיים בריא ימנע מחלה ניוונית של המוח. אבל המחקר של השנים האחרונות משנה באופן משמעותי את הדרך שבה אנחנו מסתכלים על הזדקנות המוח. כיום אנחנו יודעים שחלק גדול מהסיכון לדמנציה קשור לגורמים שניתן להשפיע עליהם לאורך החיים, ושגם כאשר כבר קיימת ירידה קוגניטיבית – אבחון מדויק וטיפול נכון יכולים לשנות מאוד את איכות החיים ולעיתים גם את קצב ההידרדרות.

מה ידוע על מצבו של מיקי ברקוביץ׳?

משפחתו של ברקוביץ׳ חשפה לאחרונה כי הוא מתמודד בשנים האחרונות עם דמנציה קשה. בני המשפחה סיפרו כי השינויים הראשונים הופיעו כבר סביב תקופת הקורונה וכללו הפרעות בראייה ובהתמצאות, ובהמשך בלבול, קושי בהבנת מצבים וירידה קוגניטיבית שהלכה והתקדמה. כיום הוא זקוק להשגחה ולטיפול במשך 24 שעות ביממה.

בחלק מהדיווחים נמסר כי האבחנה היא דמנציה עם גופיפי לואי – Dementia with Lewy Bodies, או בקיצור DLB.

חשוב לסייג: המידע הרפואי על ברקוביץ׳ מגיע מהפרסום המשפחתי ומהדיווחים בתקשורת. אין לפנינו תיק רפואי, בדיקות הדמיה או הערכה נוירולוגית, ולכן אין מקום להסיק מעבר למה שהמשפחה בחרה לחשוף.

אבל האבחנה שעליה דווח מאפשרת להכיר מחלה שרבים עדיין כמעט אינם מכירים.

מהי דמנציה עם גופיפי לואי?

דמנציה אינה מחלה אחת. זהו שם כולל למחלות שגורמות לפגיעה מתמשכת בתפקודים קוגניטיביים עד כדי פגיעה בתפקוד היומיומי.

מחלת אלצהיימר היא הגורם השכיח ביותר, אבל היא אינה היחידה. קיימות גם דמנציה וסקולרית, דמנציה פרונטו־טמפורלית, דמנציה הקשורה לפרקינסון ודמנציה עם גופיפי לואי.

בדמנציה עם גופיפי לואי מצטברים בתוך תאי עצב במוח משקעים חריגים המכילים בעיקר את החלבון אלפא־סינוקלאין. הצטברות זו פוגעת בהדרגה ברשתות מוחיות הקשורות לחשיבה, קשב, תפיסה, תנועה, שינה ותפקודים אוטונומיים.

זו הסיבה שהמחלה עשויה להיראות בתחילתה שונה מאוד מאלצהיימר.

לא תמיד הזיכרון הוא הסימן הראשון

אחד הדברים החשובים בדמנציה עם גופיפי לואי הוא שהפרעת זיכרון משמעותית אינה חייבת להיות הביטוי הראשון.

לעיתים מופיעים קודם קשיים בראייה המרחבית, בתכנון, בקשב ובהתמצאות. אדם יכול להתקשות להעריך מרחקים, להבין את הסביבה או לבצע פעולות שבעבר היו אוטומטיות.

מאפיין נוסף הוא תנודות קוגניטיביות. האדם יכול להיראות צלול יחסית בשעה מסוימת ומבולבל מאוד כמה שעות לאחר מכן.

תסמינים אופייניים נוספים כוללים הזיות ראייה מפורטות, נוקשות או איטיות המזכירות פרקינסון, הפרעות שיווי משקל ונפילות.

תופעה מעניינת במיוחד היא הפרעת התנהגות בשנת REM. בזמן שנת חלום השרירים שלנו אמורים להיות כמעט משותקים. אצל חלק מהאנשים מנגנון זה נפגע והם מתחילים “לבצע” את החלומות – לדבר, לצעוק, לבעוט או להכות מתוך שינה.

הפרעת השינה הזאת יכולה להקדים את הופעת הדמנציה או הפרקינסון בשנים רבות.

מה הקשר בין דמנציה עם גופיפי לואי לפרקינסון?

שתי המחלות שייכות לאותה משפחה ביולוגית של מחלות הקשורות להצטברות אלפא־סינוקלאין.

אם הדמנציה מופיעה לפני תסמיני הפרקינסון או בסמוך אליהם, האבחנה תהיה בדרך כלל Dementia with Lewy Bodies.

אם אדם סובל מפרקינסון במשך יותר משנה ורק לאחר מכן מתפתחת דמנציה, מקובל להשתמש במונח Parkinson’s Disease Dementia.

מבחינה ביולוגית קיימת חפיפה רבה בין שני המצבים.

כיצד אדם ספורטיבי ובריא יכול לחלות? זו אולי השאלה המרכזית שהסיפור של ברקוביץ׳ מעלה. על פי בני משפחתו, הוא היה ספורטאי פעיל במשך כל חייו, לא עישן ושמר על עצמו. באופן אינטואיטיבי נדמה שאדם כזה אמור להיות מוגן מפני מחלה ניוונית של המוח.

אבל אורח חיים בריא אינו חיסון נגד דמנציה. הסיכון לדמנציה מורכב משילוב של גיל, גנטיקה, ביולוגיה של המוח, מחלות כלי דם, גורמים סביבתיים ואורח חיים. בחלק מהמחלות, ובהן דמנציה עם גופיפי לואי, חלק ניכר מהמחלה עדיין אינו מוסבר.

לכן אדם יכול “לעשות הכול נכון” ועדיין לחלות. מנגד, העובדה שאדם בריא חלה אינה מוכיחה שאורח חיים אינו חשוב. ברפואה אנחנו מדברים על הפחתת סיכון, לא על ביטול הסיכון.

פעילות גופנית, איזון לחץ דם, שמירה על משקל תקין, טיפול בשמיעה ותזונה טובה אינם מעניקים חסינות מדמנציה, אך באוכלוסייה הם מפחיתים את הסיכון.

כמעט מחצית ממקרי הדמנציה קשורים לגורמי סיכון שניתן לשנות

אחד המסרים החשובים ביותר שעולים מהמחקר בשנים האחרונות הוא שחלק משמעותי ממקרי הדמנציה קשור לגורמי סיכון שניתן להשפיע עליהם.

ההערכות המקובלות כיום מדברות על כך שכ-45% ממקרי הדמנציה באוכלוסייה קשורים לגורמים שעשויים להיות ניתנים לשינוי.

בין הגורמים הללו ניתן למנות השכלה מועטה בגיל צעיר, ירידה בשמיעה, כולסטרול LDL גבוה, יתר לחץ דם, השמנה, סוכרת, עישון, חוסר פעילות גופנית, דיכאון, חבלת ראש, צריכת אלכוהול מופרזת, בידוד חברתי, זיהום אוויר וירידה בראייה שאינה מטופלת.

חשוב להבין היטב את הנתון הזה. אין פירושו שאפשר למנוע 45% מכל מקרה אצל כל אדם, והוא גם אינו אומר שאפשר למנוע 45% ממקרי דמנציה עם גופיפי לואי דווקא.

אבל מבחינת בריאות הציבור, המסר דרמטי: בריאות המוח אינה נקבעת רק בגיל 80. אנחנו בונים אותה במשך עשרות שנים.

ומה הוכח במחקר התערבותי אמיתי?

עד לאחרונה חלק גדול מהידע הגיע ממחקרים תצפיתיים. בשנים האחרונות כבר פורסמו גם מחקרים גדולים שבחנו באופן ישיר אם שינוי באורח החיים יכול להשפיע על התפקוד הקוגניטיבי.

אחד החשובים שבהם הוא מחקר U.S. POINTER, שבו השתתפו יותר מ-2,000 אנשים בני 60 עד 79 שהיו בסיכון מוגבר לירידה קוגניטיבית.

המשתתפים קיבלו תוכנית משולבת שכללה פעילות גופנית, תזונה, פעילות קוגניטיבית וחברתית ומעקב אחר גורמי הסיכון הקרדיו מטבוליים.

לאחר שנתיים חל שיפור קוגניטיבי בשתי הקבוצות, אבל הקבוצה שקיבלה תוכנית מובנית ואינטנסיבית יותר השיגה תוצאה טובה יותר.

המחקר לא נמשך מספיק זמן כדי להוכיח מניעה של דמנציה עצמה, ולכן אסור לפרש אותו כך. אבל הוא מחזק מאוד את הרעיון שהתערבות רב מערכתית באורח החיים יכולה לשפר את התפקוד הקוגניטיבי באנשים מבוגרים הנמצאים בסיכון.

אז מה אפשר לעשות היום כדי להגן על המוח?

הגישה המודרנית ללונג'ביטי אינה מסתפקת בשאלה “כמה שנים נחיה”. השאלה החשובה יותר היא כמה מהשנים הללו נחיה עם גוף ומוח מתפקדים.

לכן הגנה על המוח צריכה להתחיל הרבה לפני הופעת סימני דמנציה.

להתאמן גם אירובית וגם בכוח

פעילות גופנית היא אחת ההתערבויות החשובות ביותר לבריאות המוח. ההמלצה היא לשלב פעילות אירובית בינונית עד עצימה, כמו הליכה מהירה, שחייה או רכיבה על אופניים, יחד עם אימוני כוח פעמיים עד שלוש בשבוע.

האימון משפר זרימת דם למוח, תפקוד כלי דם, רגישות לאינסולין, שינה, מצב רוח וכושר גופני. גם שמירה על מסת השריר חשובה מאוד בגיל המבוגר, משום שמסת שריר נמוכה, חולשה ונפילות קשורות לפגיעה בתפקוד הכללי ולעיתים גם להידרדרות קוגניטיבית.

לטפל בכלי הדם כדי להגן גם על המוח

לחץ דם, סוכר, כולסטרול והשמנה אינם רק “בעיות של הלב”. אותם גורמי סיכון שפוגעים בעורקים של הלב פוגעים גם בכלי הדם של המוח.

לכן איזון לחץ דם, סוכרת וכולסטרול ושמירה על משקל תקין הם חלק בלתי נפרד מרפואת מניעה של דמנציה.

לא לעשן

עישון קשור לעלייה בסיכון לדמנציה. הפסקת עישון גם בגיל מבוגר עדיין מועילה, ולכן אף פעם לא מאוחר מדי להפסיק.

לבדוק שמיעה

ירידה בשמיעה אינה עניין קוסמטי בלבד. כאשר אדם אינו שומע היטב, הוא נחשף לפחות גירויים, משתתף פחות בשיחות ולעיתים נסוג בהדרגה מפעילות חברתית.

לכן כדאי לבדוק שמיעה ולטפל בירידה משמעותית, כולל באמצעות מכשירי שמיעה כאשר יש לכך צורך.

לטפל גם בראייה

גם ירידה בראייה שאינה מטופלת נמצאה קשורה לסיכון מוגבר לדמנציה. בדיקות עיניים, טיפול בקטרקט ותיקון ראייה אינם רק עניין של איכות חיים. הם חלק מתחזוקת התפקוד הכללי והמוחי בגיל המבוגר.

לאכול בסגנון ים תיכוני

תזונה ים תיכונית היא אחת התבניות התזונתיות שנחקרו ביותר בהקשר של בריאות המוח. היא מבוססת על ירקות, פירות, קטניות, אגוזים, דגנים מלאים, שמן זית, דגים וחלבון איכותי.

במקביל כדאי לצמצם מזון אולטרה מעובד, עודף סוכר ושומן רווי. אין מזון יחיד שמונע דמנציה. ההשפעה מגיעה מדפוס תזונתי מתמשך לאורך שנים.

להמשיך ללמוד

המוח זקוק לאתגר. לימוד שפה, נגינה, קריאה, משחקי חשיבה, רכישת מיומנויות חדשות ופעילות מקצועית או יצירתית עשויים לתרום למה שנקרא “רזרבה קוגניטיבית”.

הרזרבה הקוגניטיבית היא היכולת של המוח להתמודד טוב יותר עם שינויים ונזק.

אין צורך לפתור תשבצים כל היום. עדיף לגוון וללמוד דברים חדשים שמאתגרים באמת את המוח.

לא להיות לבד

קשרים חברתיים חשובים מאוד לבריאות המוח. מפגשים עם חברים, משפחה, פעילות קהילתית, התנדבות ועבודה משותפת מפעילים בו־זמנית זיכרון, שפה, קשב, רגש ותכנון.

בידוד חברתי נחשב כיום לאחד מגורמי הסיכון לדמנציה.

לישון היטב

השינה היא חלק חיוני מבריאות המוח. יש לטפל בנדודי שינה, בדום נשימה בשינה ובהפרעות שינה אחרות. נחירות קשות, הפסקות נשימה בלילה, עייפות חריגה ביום או יקיצות רבות מצדיקות בירור.

בדמנציה עם גופיפי לואי חשוב במיוחד לשים לב גם להתנהגות חריגה בזמן חלומות.

להגן על הראש

חבלות ראש משמעותיות קשורות לסיכון מוגבר לדמנציה. קסדה ברכיבה, מניעת נפילות בגיל המבוגר, שמירה על שיווי משקל וחיזוק השרירים הם חלק מהגנה ארוכת טווח על המוח.

ומה לגבי תוספים, ויטמינים ו”תרופות לונגביטי”?

כאן חשוב להפריד בין מדע לשיווק. אין כיום ויטמין, פפטיד או תוסף תזונה שהוכח כדרך אמינה למנוע דמנציה באדם בריא. אם קיים חסר ב-B12, חומצה פולית, ויטמין D או מרכיב תזונתי אחר, כמובן שיש לטפל בו. אבל נטילת תוספים ללא חסר אינה תחליף לפעילות גופנית, שינה, איזון לחץ דם, תזונה טובה וקשרים חברתיים.

גם בדיקות גנטיות אינן “תחזית עתידות”. גנים מסוימים יכולים לשנות את הסיכון למחלות ניווניות של המוח, אך הם אינם קובעים בוודאות מי יחלה ומי לא.

מתי צריך לפנות לבירור?

לא כל שכחה היא דמנציה. לשכוח מדי פעם שם או היכן הנחנו את הטלפון נפוץ מאוד. אבל יש סימנים שלא כדאי להתעלם מהם.

אובדן התמצאות במקום מוכר, טעויות בנהיגה, קושי חדש בניהול כספים או תרופות, שינוי משמעותי באישיות, הזיות, נפילות חוזרות, ירידה ביכולת לבצע פעולות יומיומיות או שינוי קוגניטיבי שמורגש היטב גם על ידי בני המשפחה – כל אלה מצדיקים בירור.

בדמנציה עם גופיפי לואי חשוב במיוחד לדווח לרופא על תנודות חדות בערנות, הזיות, הפרעות תנועה והתנהגות חריגה בזמן שינה.

ככל שהאבחנה מדויקת ומוקדמת יותר, כך ניתן להתאים את הטיפול בצורה טובה יותר.

ואם כבר יש דמנציה – האם “אין מה לעשות”?

ממש לא. אין עדיין תרופה שמרפאת דמנציה עם גופיפי לואי או מחזירה מוח שנפגע למצבו הקודם. אבל המשפט “אין מה לעשות” שייך לעידן אחר. הטיפול המודרני בדמנציה הוא רב תחומי.

בדמנציה עם גופיפי לואי ניתן להשתמש אצל חלק מהמטופלים בתרופות שמטרתן לשפר תפקוד קוגניטיבי ולעיתים גם להפחית הזיות ותסמינים התנהגותיים.

כאשר קיימים תסמיני פרקינסון ניתן לעיתים לטפל גם בתרופות המשפרות תנועה, אך הטיפול חייב להיות מותאם בזהירות משום שחלק מהתרופות עלולות להחמיר הזיות.

מטפלים גם בדיכאון, חרדה, הפרעות שינה, עצירות, ירידות בלחץ הדם, בעיות בליעה, כאב ובעיות נוספות שיכולות להשפיע מאוד על איכות החיים.

פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק, פעילות גופנית מותאמת, התאמת הבית ושמירה על סדר יום יכולים להיות חשובים לא פחות מתרופות.

אזהרה חשובה במיוחד בדמנציה עם גופיפי לואי

אנשים עם דמנציה עם גופיפי לואי עלולים להיות רגישים מאוד לתרופות אנטי פסיכוטיות.

חלק מהתרופות עלולות לגרום להחמרה משמעותית בנוקשות, בערנות ובמצב הכללי, ולעיתים אף לתגובה קשה. לכן כאשר אדם עם דמנציה מסוג זה מגיע למיון או לאשפוז, חשוב מאוד שהצוות הרפואי ידע על האבחנה.

ומה לגבי התרופות החדשות לאלצהיימר?

בשנים האחרונות נכנסו לשימוש טיפולים חדשים המכוונים לחלבון העמילואיד במוח. התרופות החדשות מיועדות לאנשים עם אלצהיימר בשלב מוקדם, לאחר שהוכח כי קיימת פתולוגיית עמילואיד.

הן אינן מרפאות את המחלה ואינן מחזירות את האדם למצבו הקודם, אבל בחלק מהמחקרים הן הצליחו להאט את קצב ההידרדרות.

הטיפולים דורשים בחירה מדויקת של המטופלים ומעקב קפדני, משום שהם עלולים לגרום לתופעות לוואי כגון בצקת או דימומים זעירים במוח.

חשוב להדגיש: טיפולים נגד עמילואיד אינם כיום טיפול מקובל לדמנציה עם גופיפי לואי כשלעצמה. לכן האבחנה המדויקת של סוג הדמנציה הפכה חשובה מאי פעם.

הטיפול הוא גם במשפחה

דמנציה היא מחלה של אדם אחד שמשנה את חייה של משפחה שלמה. ככל שהמחלה מתקדמת יש צורך לעיתים בהשגחה, התאמת הבית, מרכזי יום, מטפל בבית או מסגרת סיעודית מתאימה. גם בני המשפחה זקוקים להדרכה ולתמיכה.

חשוב ללמוד כיצד לתקשר עם האדם החולה, כיצד להתמודד עם שינויים בהתנהגות וכיצד למנוע עומס ושחיקה של המטפל העיקרי. ובשלב מתקדם, מטרת הטיפול אינה רק “לשפר ציון במבחן זיכרון”.

אנחנו רוצים למנוע נפילות, כאב וזיהומים, לטפל בבעיות בליעה ושינה, לשמר ניידות, להפחית חרדה ולאפשר לאדם כבוד, ביטחון ורגעים של קשר עם האנשים שהוא אוהב.

המסר של הלונגביטי: לא רק לחיות יותר – אלא לשמור על המוח

הסיפור של מיקי ברקוביץ׳ כואב במיוחד משום שהוא מזכיר לנו שאין נוסחה שמבטיחה חסינות ממחלות ניווניות.

אפשר להיות ספורטאי. אפשר לא לעשן. אפשר להתאמן במשך עשרות שנים – ועדיין לחלות. אבל זו אינה סיבה לוותר על מניעה. בדיוק להפך.

הרפואה של הלונגביטי אינה מבטיחה לנו שלא נחלה לעולם. היא מנסה לדחות ככל האפשר את הופעת המחלות, לצמצם את הסיכון ולהאריך את השנים שבהן הגוף והמוח מתפקדים היטב.

כשאנחנו מטפלים בלחץ הדם ובכולסטרול, מתאמנים, שומרים על מסת השריר, אוכלים נכון, מטפלים בשמיעה ובראייה, ישנים היטב, ממשיכים ללמוד ונשארים מחוברים לאנשים – אנחנו לא עובדים רק על הלב או על המשקל.

אנחנו משקיעים גם במוח שבו נרצה לחיות בעוד עשרים ושלושים שנה.

ולא פחות חשוב: אם מופיעים סימנים ראשונים של ירידה קוגניטיבית, אסור לקבל אותם אוטומטית כ”חלק מהגיל”. יש מקום לבירור. יש משמעות לאבחנה. יש טיפול. ויש הרבה מאוד שאפשר לעשות גם אחרי שהמחלה כבר החלה.