חינוך חינם מגיל אפס? - טעות של כמעט 12 מיליארד שקל בשנה

חינוך חינם מגיל אפס נשמע כמו בשורה למשפחות, אבל מאחורי ההבטחה מסתתרת שאלה כלכלית משמעותית: האם הוצאה של מיליארדי שקלים מכספי הציבור אכן תחזיר את עצמה למשק?

חברת הכנסת נעמה לזימי מהדמוקרטים הציגה תוכנית לחינוך חינם מגיל אפס, הכוללת בין היתר הוזלת מעונות, העלאת שכר, הקמת מערך תמיכה ובנייה של כ-200 מעונות בשנה. לפי התוכנית, העלות צפויה לעמוד על כ-11.5 מיליארד שקל בשנה.

לפי לזימי, ההשקעה צפויה להחזיר את עצמה ואף להניב תשואה משמעותית: כל שקל שיושקע בחינוך לגיל הרך צפוי להניב למשק חמישה שקלים. לטענתה, ההשקעה בגילאים אלה עשויה לייצר תועלת כלכלית רחבה יותר מעלות התוכנית.

אלא שהתועלת הכלכלית של השקעה כזו אינה מנותקת משאלת התעסוקה: חלק משמעותי מהתועלת מגיע מהיכולת לאפשר להורים לעבוד ומהתרומה העתידית של הילדים לשוק העבודה.

בישראל קיימים פערים גדולים במספר הילדים בין קבוצות האוכלוסייה. שיעור הפריון עומד על כ-6.5 ילדים בקרב חרדים, כ-4 בקרב דתיים, כ-2.7 בקרב ערבים, כ-2.4 בקרב מסורתיים וכ-1.9 בקרב חילונים.

הפערים האלה משמעותיים כאשר מדובר בסבסוד אוניברסלי. משפחה עם מספר גדול יותר של ילדים בגיל הרך עשויה לקבל מהמדינה הטבה גדולה יותר, בעוד שהמימון מגיע מתקציב המדינה ומשולם מכספי כלל הציבור.

גם שאלת התעסוקה משמעותית. אם אחת המטרות המרכזיות של השקעה בגיל הרך היא לאפשר להורים להשתלב בשוק העבודה, התועלת הכלכלית תלויה במידה רבה בשיעור ההשתתפות בתעסוקה של ההורים שנהנים מהשירות.

לכן, הדיון בחינוך חינם מגיל אפס אינו מסתכם בשאלה האם השקעה בגיל הרך היא חיובית. כאשר מדובר בתוכנית בהיקף של 11.5 מיליארד שקל בשנה, צריך לבחון גם מי נהנה ממנה, מי מממן אותה ומה התועלת הכלכלית שהמדינה צפויה לקבל בחזרה.