ההשלמה של יצירת עם ישראל / פרשת השבוע מהגר"ד לייבל

היום הזה נהיית לעם ההשלמה של יצירת עם ישראל מגיעה אך ורק כאשר בניו מעפילים לשותפות פעילה בקשר עם ה', מתוך בחירה, אהבה והבנה

לקראת סוף ספר דברים נכרתת הברית האחרונה, ברית ערבות מואב. בכלל דברי הברית נאמר בפרשתנו: "הסכת ושמע ישראל היום הזה נהיית לעם לה' א-לוהיך" (דברים כז, ט). הכרזה זו מעוררת תמיהה. עם ישראל כבר צעד ארבעים שנה במדבר. הם קיבלו את התורה בהר סיני וכרתו את ברית האגנות. ברית נוספת נכרתה עמם לאחר הקללות והברכות של פרשת בחוקותי. כיצד ייתכן אם כן שבערבות מואב הם מוגדרים כמי שהופכים 'היום' לעם?

כדי להבין זאת יש להתבונן בהבדלים היסודיים בין ברית מתן תורה לברית ערבות מואב. במעמד הר סיני עם ישראל קיבלו את התורה בכפייה. הם מצידם היו פסיביים. המדרש מתאר כיצד נשארו במיטתם בבוקר ואיך משה רבנו נאלץ למשוך אותם מבתיהם אל ההר. בדומה לאופייה של היציאה ממצרים, הקב"ה היה הפעיל המרכזי ביצירת הברית. ההשתתפות היחידה שלהם הייתה האמירה 'נעשה ונשמע' שמבטאת ציות וקבלת עול מלכות שמים בהכנעה מוחלטת. עמדה זו התאימה לעבודת ה' הפסיבית שאפיינה את השנים הבאות במדבר, כאשר הלחם ירד מהשמים וענני הכבוד ובארה של מרים סיפקו את כל צרכיהם.

ברית ערבות מואב מציבה קומה חדשה של קשר עם ה'. בברית הזו משה רבנו פונה אל דור הבנים העומד להיכנס לארץ ישראל ולפגוש בה את המציאות הריאלית, זו שדורשת עבודת כפיים והתמודדות עם עמי האזור ואליליהם, והוא מציב בפניהם את הדרישה להיות שותפים פעילים בקשר עם ה'.

לדרישת השותפות יש כמה ביטויים בולטים לאורך ספר דברים. ראשית, ספר דברים מדגיש את הבחירה. 'ובחרת בחיים'. בנוסף, הקשר לה' משתנה ועובר להתבסס על יסוד האהבה. 'ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך'. האהבה מביאה את האדם להתחבר מרצונו החופשי אל המצוות.

אם בהר סיני היסוד הוא: 'נעשה ונשמע', בברית ערבות מואב התביעה היא: "הסכת ושמע ישראל". הקומה הגבוהה של ספר דברים, זו שאחרי הציות, מבוססת על הקשבה והבנה. שכן אם מבקשים מהאדם לבחור מרצונו החופשי ולאהוב, הוא מוכרח להבין את הדברים בתוך ליבו.

בכך יובן הפסוק הכתוב בפרשתנו: "את ה' האמרת היום להיות לך לא-לוהים... וה' האמירך היום להיות לו לעם סגולה". בברית שעל סף ארץ ישראל אנחנו מאמירים את ה' ולא רק הוא אותנו, וזאת בניגוד להר סיני שבה רק ה' בחר בנו.

מכאן גם ההבדל בין "ממלכת כהנים וגוי קדוש", כלשון ההבטחה לפני מעמד הר סיני, לבין מה שנאמר בברית ערבות מואב: "ולתתך עליון על כל הגוים אשר עשה לתהילה ולשם ולתפארת". במתן תורה עם ישראל מקבל מעמד מיוחד ביחס לעצמו, בלי התייחסות מפורשת לעמים אחרים, וזאת בהתאם למצבו המבודד לאורך ארבעים שנה במדבר. אך ברגע שנכנסים לארץ ישראל אנחנו מתבשרים על כך שהוא ייעשה עליון על כל הגוים, שיכירו בחכמתו ובאור תורתו. מסתבר שאת הצעד הנוסף הזה של ההשפעה על הסביבה אי אפשר לעשות בלי שהאדם מתחבר לתורה מתוך בחירתו והבנתו.

החידוש הגדול ביותר הוא שהבחינה של ספר דברים איננה קומה נוספת אפשרית למיטיבי לכת. אין זה כך שהבסיס הוא יראה וציות ומי שמסוגל לכך יכול להתקדם גם לאהבה. הפסוק מדגיש 'היום הזה נהיית לעם'. ההשלמה של יצירת עם ישראל מגיעה אך ורק כאשר הם מעפילים לשותפות פעילה בקשר עם ה', מתוך בחירה, אהבה והבנה.

המאמר נכתב בתוך עלון אחוותא המופץ ברחבי הארץ.

* לקבלת העלון בקובץ PDF, שלחו הודעה בווצאפ:
https://wa.me/972723714400

* לקבלת העלון למייל:
[email protected]

* להפצה בבית הכנסת שלכם:
https://achvat.fillout.com/t/4SCUrNZZ7fus