מן הפח אל הפחת: האמת מאחורי מפלגת השיימינג החרדית | דעה

רוחות של שינוי מנשבות בשולי המפה הפוליטית החרדית. מפלגה חדשה מבטיחה לנו את מה שנראה כחסר כל כך: יושרה, קשב לציבור וטיפול אמיץ בפרשיות שהושתקו.

על הנייר, זהו בדיוק הקול שהרחוב החרדי צמא לו. אלא שכשאנחנו מביטים בארגז הכלים שהיא בחרה להציג לראווה, מתגלה סתירה פנימית שקשה להתעלם ממנה.

כיצד ניתן לייצר אלטרנטיבה מוסרית באמצעות שימוש בכלים לא מוסריים? הקמפיין הנוכחי, שמתבסס על שיימינג בוטה, "עליהום" אישי והטחת האשמות בסגנון של לשון הרע בראש חוצות, מעלה סימן שאלה גדול על ה"מחר" של המפלגה הזו.

ישנם שטועים לחשוב כי "המטרה מקדשת את האמצעים", ובפוליטיקה - האמצעים הם לעיתים קרובות המטרה עצמה. אם המפלגה החדשה בוחרת להזניק את דרכה בשיטות של רמיסת כבוד האחר, אין סיבה להניח שאם היא תזכה בכוח ושררה היא תבחר פתאום בנתיב האצילות והשיח הענייני.

האופי הפוליטי נחשף ברגעים האלו שלפני הבחירות. הדרך שבה מפלגה מתנהלת היא הדרך שבה היא תנהל.

אבל, וכאן מגיעה הנחמה שבצד - קמפיין שמבוסס על אגרסיביות תקשורתית, השמצות ורמיסת הזולת, מייצר אולי כותרות, אך הוא גם מרחיק את הקהל האיכותי והשקול - אותו קהל שאולי באמת מחפש מנהיגות חדשה, אך לא מלחמות ישנות.

הציבור החרדי זקוק לנציגות רגישה ועניינית, לא לעוד גורם שמלבה את הקיטוב.

מי שרוצה להציג "יושרה" כאלטרנטיבה, אינו יכול להגיש אותה עטופה באריזה של השמצות. אם הפתיח של המפלגה הזו צורם ונגוע בתחלואים גרועים מאותם שהיא מתיימרת לרפא, הרי שלא מדובר במהפכה מוסרית, אלא לכל היותר בחילופי משמרות שניתן להגדירם "מן הפח אל הפחת".

כדי להיות אלטרנטיבה, לא מספיק לצעוק "חוסר יושר"; צריך להוכיח שאצלך הידיים נקיות באמת. עד כה, נראה שמי שרוצה לשנות את השכונה, שכח שגם הדרך לשם צריכה להיות סלולה בכבוד.