פשוט לחנך: למה כל כך קשה להשתנות?
למה כל כך קשה להשתנות? השינוי מתחיל באמונה שאנחנו באמת מסוגלים לעשות אותו | מתוך עלון 'אחוותא' מבית 'אחוות תורה'
- שניאור רוכברגר
- כ' אלול התשפ"ו
כמעט כל הורה מכיר את התחושה: אנחנו יודעים שמשהו בהתנהלות החינוכית שלנו לא עובד, אנחנו אפילו יודעים פחות או יותר מה צריך לשנות, ובכל זאת, שום דבר לא זז. הכוונות טובות, אבל השינוי לא קורה. למה זה קורה לנו, ומה אפשר לעשות?
בעולם המוטיבציה ידוע שכדי שאדם יעשה שינוי, צריכים לפעול שני מנועים יחד: הראשון הוא תחושת החשיבות – האם אני מאמין שזה באמת חשוב ודחוף. השני הוא תחושת המסוגלות – האם אני מרגיש שאני מסוגל לעשות את זה. אם חסר אחד מהם - הרכב לא זז. עכשיו, את המנוע הראשון רובנו מכירים. אנחנו יודעים שחינוך הילדים חשוב, אבל ברוב הזמן זו ידיעה רדומה. רק במקרים אקוטיים, כשמשהו כבר בוער, אנחנו באמת מבינים שחייבים לעשות משהו עכשיו. וזה כשלעצמו חבל, כי הרבה מהמשברים האקוטיים אפשר היה למנוע בעוד מועד. אבל הגיע הזמן להטיל את הפצצה: הבעיה האמיתית שלנו איננה במגרש החשיבות אלא במקום אחר לגמרי.
הבעיה האמיתית היא דווקא במנוע השני: תחושת המסוגלות. אנחנו לא מתחילים לשנות, פשוט כי התרגלנו שאנחנו לא מצליחים להחזיק תהליך עד הסוף. ומתוך חוסר האמונה הזה נוצרת שרשרת שלמה של הרגלים רעים. אנחנו עושים דברים מהירים ופזיזים במקום מהלך מחושב; אנחנו נמנעים מלהתייעץ כי זה דורש זמן וכסף ומשקף חולשה; ובסופו של דבר אנחנו חשים חוסר שליטה מוחלט על מה שקורה בבית. וככל שאנחנו חשים פחות שליטה, כך אנחנו מנסים פחות, וככל שמנסים פחות, מרגישים פחות מסוגלים.
זו לולאה שצריך לשבור.
קודם כל, דברו על זה עם חברים, ולו רק כדי לנקות את הרגשות ולהבין שאתם לא לבד. דבר שני, וזה אולי החשוב מכול: דעו לכם שאין דבר כזה הורה מושלם, והילדים שלנו גם לא זקוקים לכזה. להפך, הורה שמנסה להיות מושלם רק גורם נזק. הילדים לא צריכים הורה ללא רבב; הם צריכים הורה שמנהיג ומוביל מתוך שליטה ופרו-אקטיביות, הורה שמח ונעים, ולא "ילד גדול יותר שבמקרה יש לו קצת יותר משאבים".
וכשמתחילים לעשות, עושים את זה נכון. לא לבד. אל תקראו את הטורים האלה לבד. שבו יחד, בני הזוג, חמש דקות בשבוע, קראו ודברו. אל תפחדו לדבר ביניכם על שום דבר. וכשצריך, השקיעו את הכסף בייעוץ ובהנחיה. זה שווה כל שקל, ולו רק בשביל היכולת לעצור, לדבר, ולהחזיר לעצמכם את השליטה בסיטואציה.
ואם יש דבר אחד שכדאי לקחת מהטור הזה, הוא זה: אתם מסוגלים ואתם יכולים. עצם העובדה שהופקדתם על הילדים האלה, היא עדות לכך שיש בכם את הכלים לגדל אותם. אלוקים בכבודו ובעצמו סומך עליכם, ולא בכדי.
השינוי לא חייב להיות דרמטי, הוא צריך להיות עקבי. צעד קטן שמחזיקים בו לאורך זמן שווה יותר ממהפכה שמתפוגגת בעוד שבוע. אז נקו את כל הרעשים, את הפחדים ואת הקולות שאומרים "לא תצליחו", והתחילו לפעול. בשליטה, בנחת, ובאמונה שאתם האנשים הנכונים בדיוק במקום הנכון. עשו את המעשה הנכון למען הדור הבא שלכם. גם הם סומכים עליכם, וביחד עם השותף הגדול, אתם צוות מנצח.
בהצלחה!
שניאור
המאמר נכתב בתוך עלון אחוותא המופץ ברחבי הארץ.
* לקבלת העלון בקובץ PDF, שלחו הודעה בווצאפ:
https://wa.me/972723714400
* לקבלת העלון למייל:
[email protected]
* להפצה בבית הכנסת שלכם:
https://achvat.fillout.com/t/4SCUrNZZ7fus
להצטרפות לקבוצות התוכן של אפרת ברזל >>
להצטרפות לקבוצת בחדרי נשים בוואצאפ לחצי כאן 

הוספת תגובה
לכתבה זו טרם התפרסמו תגובות