'הפלס' על הדחת גפני ומקלב: "הודחו מחמת סבכי אינטרסים מסגנון מאפיוזי"

עיתון 'הפלס', ביטאון 'הפלג הירושלמי', יוצא הבוקר (רביעי) במאמר חריף על הדחתם של חברי הכנסת משה גפני ואורי מקלב מתפקידיהם ב'דגל התורה'. בעיתון מתייחסים לראשונה להדחה במאמר מיוחד ומלא הערכה לשניים, באורח נדיר. במאמר מזכירים את היותם של השניים שלוחי מייסדי המפלגה, מרן הרב שך זצ"ל ומרן הרב אלישיב זצ"ל.

המאמר, שפורסם תחת הכותרת "אנשי דמים ומרמה" מאת יו"ד ישראלזון, פותח בתיאור המהלך: "המהלך יצא לדרך בצורה מתוקשרת, בוטה וחסרת רחמים: היו"ר המיתולוגי של דגל, משה גפני, יחד עם הבכיר הדגלאי אורי מקלב, הודחו מתפקידם ולא ייכנסו לרשימת 'דגל' לכנסת הבאה. כמובן שלא ניכנס במסגרת זאת להשתלשלות ההדחה ולדיווחים שגדשו את התקשורת בימים האחרונים. גם זה כלול ב'הרחק מן הכיעור' והדומה לו".

במאמר נטען כי השיטה אינה חדשה: "המודחים הם חדשים, אך השיטה ממש לא חדשה. גפני ומקלב הם לא המודחים הראשונים. הם, כמו אלו שקדמו להם, היו נציגים שתיפקדו היטב לשיטת שולחיהם, פעלו לפי ההוראות וזרמו עם הרוח. אבל עם כל זאת, הודחו מחמת סבכי אינטרסים של נאמנויות מסגנון מאפיוזי. גם המדיחים ממש לא חדשים; אלו אנשי צללים (הפועלים דווקא באור הזרקורים), שאימצו את השיטה כשגרה".

כותב המאמר תוקף בחריפות את האבסורד, כלשונו: "האבסורד זועק לשמים: בהשראת גורמים שבשעתו התנגדו לעצם הקמת דגל התורה, מתוך נימוק מצטדק ומתחסד שהקמת מסגרת פוליטית לבני תורה עלולה להשחית, פועלים עסקנים שדואגים כי תהיה זו תחזית שמגשימה את עצמה, כשהם משכללים את השיטה. הללו הותירו רק את המסגרת הפוליטית הריקה, העיפו את בני התורה והפכו את ההשחתה לצורת עבודה ולדרך חיים. ושלא לדבר על חילול ד' הנורא והאיום - כיצד הסתכלו על הדברים אנשים שאינם שומרי תורה ומצוות".

בהמשך המאמר מובאת סקירה היסטורית של המאבקים הפנימיים: "אותם נכדים שבשעתו הצדיקו את שיטתם להוריד את קרנה של תורה ולשבש את מערכות הקודש, מתוך שימוש מזויף בעיקרון המקודש של 'בין אדם לחברו', הם אשר שברו שיאים בהתנהגות אלימה ומרושעת, ברדיפה האיומה של בני התורה, בשיעורים שלא נודעו בהיסטוריה. המערכה התחילה בפיטורין השערורייתיים ב'יתד נאמן' של תלמידי ושלוחי הרב שך, ומשם התחיל מסע טיהור טרוריסטי, מאורגן ומשומן, ממוסד ומעודד על ידי ההנהגה, של הסתה מחרידה ('עד השמדם'), ורדיפת רבנים, ראשי ישיבות, ר"מים, אברכים, בני ישיבות, ילדי תשב"ר, בנות ישראל, חזנים וגבאים".

"היו אלה ימי בלהות", נכתב במאמר. "בשם המקודש של 'דעת תורה', התנהגו בצורה הכי לא תורנית שיש, ובאלימות וטרור מזעזעים: פצעו, פגעו, הדיחו, השפילו, העליבו, הרביצו, הזיקו. רוממות 'בין אדם לחברו' בפיהם וחרב פיפיות בידם; רוממות 'כבוד התורה' בפיהם וחרב ביזיון התורה בידיהם. לשיא הגיעה הפגיעה המזעזעת בהפלתו לארץ של מרן הגר"א דויטש זצוק"ל, והניסיון להחריב את ישיבת כנסת יצחק חדרה המעטירה, ניסיון שב"ה לא צלח. בתחילה הפנו את דרכיהם המושחתות והאלימות לכיוונם של בני התורה בראשות רבותינו זצוק"ל ויבלחט"א, אך מהר מאוד השתמשו באותן שיטות גם פנימה, בתוך המחנה שלהם".

בחלקו השני של המאמר מתייחס הכותב למשמעות הסמלית של ההדחה: "בכירי דגל, אנשים לא צעירים, אשר הקדישו את חייהם למען התנועה, הודחו יום בהיר אחד, בלי סיבה לכאורה לשיטתם. כאשר המדיחים לא מוותרים על ההנאה החולנית של הדחה פומבית, משפילה ומקוממת. בלי סיבה? יש אומרים שיש כאן עניין סימבולי. לדבריהם: אמנם בכירי דגל חצו את הקווים ושיתפו פעולה בצורה מלאה עם האביב הליטאי, אך מבחינה סמלית הם בכל זאת מהווים זֵכר לדגל התורה של פעם. 'דגל התורה' מהתקופה שלפני ההידרדרות, כאשר עוד נשאה את דגל התורה כפשוטו, הלכה בדרך התורה, עמדה על משמר התורה, פעלה לאורם של גדולי התורה וייצגה את בני התורה".

"משה גפני כאדם מוכר וזכור כנציג דגל התורה עם הקמתה על ידי רבינו הגדול מרן הרב שך, והיה עושה דברו של הרב שך במלוא כישוריו ומרצו. אורי מקלב כאדם שהפך למשל ונמשל של עזרה לפרטיים, זכור כמי שהיה איש אמונו של רבינו עט"ר מרן הרב אלישיב. כנראה שאת הסמליות הזאת לא יכולה הייתה הברנז'ה לסבול, וזאת הסיבה שהם הודחו".

הכותב מוסיף: "כך הם העבירו את המסר האלים והמחוצף לכל מי שדמיין שעוד נותר בדגל התורה כבוד למייסדי הדרך, אך זהו שלא. המסר הודהד בקול גדול: הלאה הרב שך! הלאה הרב אלישיב! הדליקו מוזיקה בפול-ווליום ופתחו שערים לחרדים-החדשים, משרתי-קדקוד, תלמידי המכללות ונערי המרשתת. את המהות של התנועה הם החליפו מזמן. עכשיו הם הסירו את מה שנשאר מהשלט. או בשפה המוכרת לנו כיושבי בית המדרש: קנייני גזלה הם עשו מיד, שינוי מעשה ושינוי רשות עשו גם כן מזמן, כעת הם משלימים שינוי השם...".

בסיום המאמר מובאת פנייה למצביעי המפלגה: "הרבה ממצביעי 'דגל התורה' מסתובבים המומים וכועסים. בכירי דגל המודחים אהודים ומוערכים על ידם, והצעד הסאדיסטי של הדחתם צורב את ליבם. הם מרגישים שאין להם עוד מקום ב'דגל' ביום שאחרי ההדחה. התחושה שלהם קשה: לאן הולכים עכשיו?".

"כאנשים בעלי לב יהודי, אנו מבינים היטב לליבכם. אנחנו אמנם רחוקים מאוד מדרכה העכשווית של 'דגל', אבל בלי שום קשר, ליבנו היהודי נכמר אליכם: זה לא פשוט. הצער, העלבון וההשפלה קשים מנשוא. זה ליפול בדחיפה ברוטאלית מאיגרא רמא לבירא עמיקתא, לצלילי מוזיקה מרושעת".

"שובו אחים", מסיים כותב המאמר וציטט מדברי הרמב"ם בהלכות תשובה: "'הוא ששלמה אמר וזכור את בוראך בימי בחורותיך, ואם לא שב אלא בימי זקנותו ובעת שאי אפשר לו לעשות מה שהיה עושה, אף על פי שאינה תשובה מעולה, מועלת היא לו ובעל תשובה הוא'. שובו אחים".