"ישראל תוקפת, חמאס נעלם": כך ה"ניו יורק טיימס" מעצב את סיקור המלחמה

משרד החוץ הדהד הבוקר דיווח ב"ניו יורק פוסט" על מחקר אקדמי חדש שמוכיח כי ההטיה נגד ישראל ב"ניו יורק טיימס" היא שיטתית. המחקר, שערך פרופ' אדיאל פינקר מבית הספר לניהול של אוניברסיטת ייל, התפרסם בשבוע שעבר בכתב העת Studies in Conflict & Terrorism לאחר הליך ביקורת אקדמי, ובחן 1,559 כתבות שפורסמו בין 7 באוקטובר 2023 ל-7 ביוני 2024.

המחקר חושף כי העיתון אימץ רצף נרטיבי קבוע, לפיו חמאס הרג כ-1,200 בני אדם, ולאחריו ישראל פתחה במערכה שבה מספר ההרוגים הפלסטינים הלך וגדל. אופן הצגה זה מעניק לישראל "כמעט בלעדיות על היוזמה והאחריות" ומצמצם את חלקו של חמאס. פער בולט נמצא בסיקור האנושי: בעוד שסיפורים אישיים על סבל פלסטיני הופיעו בממוצע בשניים מכל שלושה ימים, כתבות דומות על סבל ישראלי היו נדירות והופיעו בפחות מ-4 אחוזים מהכתבות שהתמקדו באירועים בשטח.

לפי פינקר, מהדיווחים נעדרו לרוב שלושה מרכיבים מרכזיים: ישראלים שנהרגו לאחר 7 באוקטובר, פעולות אלימות פלסטיניות שהוזכרו רק ב-18 אחוזים מהכתבות, ומחבלים שנהרגו שהוזכרו ב-10 אחוזים בלבד. כתוצאה מכך נוצר רושם שישראל היא הצד הפעיל היחיד. הנתונים אומתו מול נתוני ממשלת ישראל ומאגר ACLED, ונבדקו במקביל בידי מספר חוקרים כדי למנוע פרשנות אישית.

ב"ניו יורק טיימס" דחו את הממצאים, טענו כי סיקרו את המלחמה "בקפדנות רבה יותר כמעט מכל גוף חדשות אמריקני אחר", והבהירו כי לא ישנו את עבודתם. פינקר הדגיש כי המחקר אינו מוכיח כוונה זדונית מצד העורכים, אלא מצביע על התמונה הנוצרת מהצטברות החלטות מערכתיות. יצוין כי מגרסתו הסופית של המאמר הושמט פרק שהופיע בטיוטות המוקדמות משנת 2025, שעסק בשימוש במונחים כמו נקמה, רצח עם ורעב, לאחר שפינקר בעצמו סייג וציין כי התרעות הרעב היו ראויות לדיווח חדשותי.