גדי יברקן: "יש ציבור ימני גדול שמרגיש שאין לו היום בית פוליטי"

גדי יברקן כבר מכיר היטב את הכנסת ואת הפוליטיקה הישראלית. הוא כיהן כחבר כנסת בכחול לבן, עבר לליכוד ושוריין במקום ה־20 ברשימה, ובהמשך כיהן כסגן השר לביטחון הפנים. בעבר הוא טען כי הצליח להביא אחריו מצביעים רבים מקרב יוצאי אתיופיה. כעת הוא חוזר לזירה בראש מפלגת בית ישראל, שחברה למפלגת צומת, ומנסה לבנות מסגרת חדשה בימין.

אתה מקים מפלגה חדשה בזמן שהמערכת הפוליטית עמוסה במפלגות. למה שמישהו יחשוב שדווקא לכם יש סיכוי?

"כי אנחנו פוגשים בשטח ציבור שלא מוצא את עצמו בתוך החלוקה הקיימת. אנשים שהם ימין בדעות שלהם, אוהבים את המדינה, עובדים, משרתים ומשלמים מיסים, אבל מרגישים שהמערכת הפוליטית פשוט לא רואה אותם. אנחנו מחברים קהלים שבדרך כלל הפוליטיקאים פונים אליהם בנפרד: יוצאי אתיופיה, הקהילה ההודית, אנשי מילואים, חקלאים, אנשי הפריפריה ופעילים חברתיים. אנחנו לא רוצים אותם רק כקולות ביום הבחירות. אנחנו רוצים שהם יהיו סביב שולחן קבלת ההחלטות."

אבל כרגע לא רואים אתכם בסקרים.

"זו בדיוק אחת השאלות שאני מעלה. איך אפשר לדעת כמה תמיכה יש למפלגה אם בכלל לא שואלים עליה? אני רואה מפלגות קטנות שנבדקות פעם אחר פעם בסקרים, ובאותו זמן את בית ישראל–צומת לא תמיד מציגים כאפשרות בפני הנשאלים. אני לא מבקש מאף אחד להעניק לנו מנדטים. אני מבקש דבר פשוט: תשאלו את הציבור. תנו לבוחר את האפשרות לומר בעצמו אם הוא שוקל להצביע לנו".

אולי הסיבה פשוטה: הסוקרים לא חושבים שאתם כוח פוליטי משמעותי.

"גם זו אפשרות, אבל בשביל זה בדיוק יש סקר. בעבר כבר ראיתי עד כמה מהר המערכת הפוליטית מגלה קהלים שלמים כשהיא מבינה שיש להם כוח אלקטורלי. כשהייתי בכחול לבן ואחר כך עברתי לליכוד היה מאבק אמיתי על הקול של יוצאי אתיופיה. במשך שנים התייחסו לקהילה הזאת כמובנת מאליה, ופתאום כולם חיזרו אחריה."

אם אתה איש ימין, למה לא פשוט לחזור לליכוד?

"כי הבעיה איננה רק מי יעמוד בראש הממשלה. יש אנשים בימין ששואלים מי רואה אותם ביום שאחרי הבחירות. מי מטפל ביוקר המחיה, בחקלאים, במילואימניקים, בפריפריה, במשפחות העובדות ובקהילות שנזכרים בהן רק כשהקלפיות נפתחות. אני לא נגד הליכוד ולא נגד אף מפלגת ימין אחרת. אני אומר שיש מקום לעוד קול בתוך המחנה הלאומי, קול חברתי, מסורתי וציוני."

אתה אומר שיש מצביעי ימין ש"מאסו בימין הקיים". במה הם מאסו?

"בתחושה שהם נדרשים לבחור פעם אחר פעם בין אותם מחנות ואותן מריבות. יש ציבור גדול שאומר: אני ימין, אבל אני רוצה שתדברו איתי גם על החיים עצמם. על המשכורת, על הילדים, על ביטחון אישי, על חינוך ועל היכולת לחיות כאן בכבוד. לא כל מערכת בחירות צריכה להיות רק 'כן נתניהו או לא נתניהו'. מדינה היא הרבה יותר מזה."

הקוראים של "בחדרי חרדים" ירצו לשאול אותך שאלה אחרת. אתם מדברים על שוויון בנטל ועל שירות. מה זה אומר מבחינת הציבור החרדי?

"אני חושב שהדיון הזה חייב להיעשות בכבוד ולא מתוך שנאה לציבור החרדי. עולם התורה הוא חלק עמוק מהזהות היהודית של מדינת ישראל ואסור להפוך ציבור שלם לאויב.

מצד שני, אחרי השנים האחרונות אי אפשר לברוח מהשאלה איך מדינת ישראל מחלקת את האחריות בין אזרחיה. צריך למצוא פתרונות שמכירים בחשיבות לימוד התורה ובמקביל מרחיבים את מעגל האנשים שתורמים למדינה, בצבא, בשירות אזרחי ובמסגרות נוספות. אני מתנגד לשיח שמטרתו להשפיל חרדים או להשתמש בהם ככלי לקמפיין."

אבל המפלגה שלך הציגה עיקרון של חובת שירות לכל אזרח. חרדי שלומד בישיבה צריך לחשוש מכם?

"אני לא חושב שהדרך לפתור את אחת הסוגיות הקשות בישראל היא באמצעות מלחמת אחים. צריך להבדיל בין סיסמאות של מערכת בחירות לבין היכולת להגיע להסדר מעשי שמדינת ישראל והציבור החרדי יכולים לחיות איתו. העיקרון שלי הוא אחריות משותפת. הוויכוח הוא איך מממשים אותה בצורה ששומרת גם על ביטחון המדינה וגם על המרקם היהודי והחברתי שלה."

תשב בממשלה עם ש"ס ויהדות התורה?

"אני לא פוסל ציבור ולא פוסל מפלגה רק בגלל הזהות של המצביעים שלה. אחרי הבחירות צריך יהיה להקים ממשלה ולנהל מדינה. מי שיהיה מוכן לשבת סביב שולחן ולדבר בצורה רצינית על ביטחון, כלכלה, חברה וזהותה היהודית של המדינה – אפשר לדבר איתו.  יש לי הרבה יותר משותף עם אדם חרדי שאוהב את עם ישראל ואת מדינת ישראל מכפי שהפוליטיקה מנסה לפעמים לשכנע אותנו."

אתה באמת מאמין שאפשר לחבר ברשימה אחת יוצאי אתיופיה, הודים, חקלאים, מילואימניקים ופעילים חברתיים? מה המכנה המשותף ביניהם?

"המכנה המשותף הוא שהם מרגישים שהמערכת משתמשת בהם אבל לא באמת משתפת אותם. החקלאי חשוב כשמדברים על ציונות, המילואימניק חשוב כשיש מלחמה, יוצא אתיופיה חשוב כשהמפלגות רוצות להצטלם עם הקהילה אבל מי מהם באמת נמצא במקום שבו מתקבלות ההחלטות? אני רוצה לעבור מפוליטיקה של 'קהלי יעד' לפוליטיקה של שותפים."

ובכל זאת, בסוף צריך לעבור את אחוז החסימה. אם שבוע לפני הבחירות הסקרים לא יתנו לכם סיכוי, תפרשו כדי לא לשרוף קולות של הימין?

"אני לא מנהל היום תרחישים של השבוע האחרון. אנחנו עובדים כדי להגיע לציבור ולבנות כוח אמיתי. מי שיחליט אם אנחנו עוברים את אחוז החסימה הוא הציבור, לא הפרשנים ולא הפוליטיקאים.

אבל קודם צריך לאפשר לציבור לדעת שאנחנו קיימים – וגם לסוקרים להתחיל לשאול עליו."