כשכל ההידורים שבעולם פוגשים את השכן ממול | טור

בימים אלה, כאשר כל אחד עסוק בבניית סוכתו ובהכנות לחג, יש לנקוט משנה זהירות שלא תהיה מצוותו באה על חשבון נוחותו של האחר. בפרט בימי החג עצמם, יש להיזהר שלא להפריע לשכנים עד כדי חשש של גזל שינה.

יהודי ניגש פעם לדוכן אתרוגים וראה לפניו שני אתרוגים. הראשון היה "הדר" בתכלית השלמות, ומיד השתוקק לקנותו. אלא שהמוכר המליץ לו דווקא על האתרוג השני, שנראה פחות מהודר.

המוכר הסביר כי לפי הבנתו ובקיאותו, האתרוג הראשון, למרות חזותו החיצונית המרשימה, פסול משום שהוא מורכב. האתרוג השני, לעומתו, אולי פחות מרשים למראה, אך בפנימיותו הוא אתרוג כשר למהדרין.

כך גם אצל בני אדם. יש מי שנראים כלפי חוץ מהודרים בתכלית השלמות, אולם המבחן האמיתי נמצא דווקא בפנים. כיצד האדם נוהג עם הבריות? האם הוא מעביר על מידותיו? האם משאו ומתנו באמונה? האם הוא מכבד את הזולת כראוי?

הרבי בעל ה"שר שלום" מבעלזא זיע"א ערך פעם את שולחנו בחג הסוכות. המרק שהוגש לפניו היה קר ממש. שאל הרבי את הגבאי מדוע המרק קר כל כך, והגבאי השיב כי בדרכו מן הבית אל הסוכה עבר ברחובה של עיר, ובינתיים הספיק המרק להתקרר.

הגאון הרב חיים משה כץצילום: באדיבות המצלם

מיד הזדעק הרבי ואמר לחסידים: אם מרק, שהוא דומם, מתקרר כך מעצם המעבר ברחוב, על אחת כמה וכמה אדם חי ונושם שעובר ברחוב, שיכול אף הוא "להתקרר".

חז"ל המשילו את האתרוג, שיש בו טעם וריח, לתלמידי חכמים שיש בהם תורה ומעשים טובים. אלא שיש הבדל פשוט בין שתי המעלות הללו. את הטעם מרגישים רק כאשר מתקרבים וטועמים ממש, ואילו הריח נישא למרחקים.

כך גם התורה והמעשים הטובים. את גדלותו של אדם בתורה לא תמיד יכולים הכול להכיר מקרוב, אבל את מעשיו הטובים ואת מידותיו מרגישים גם מרחוק. כאשר יהודי מתנהג כראוי עם הבריות, שם שמים מתקדש על ידו.

בישיבת פוניבז' עבדה אישה עגונה שהייתה מכינה את ארוחת הערב לבני הישיבה, ולאחר מכן מנקה ומסדרת את חדר האוכל. מאחר שנותרה לבדה בביתה, לא הייתה לה ברירה אלא להביא עמה את ילדיה הקטנים לעבודה.

הדבר היה קשה מאוד. הילדים, כדרכם של ילדים, השתוללו והרעישו, ובשעה שבה ילדים אחרים כבר עלו על יצועם, ילדיה נאלצו להישאר ערים עד שתסיים את עבודתה.

יום אחד החליטו כמה מבני הישיבה להזדרז באכילת ארוחת הערב, ולאחר מכן לסייע בסידור ובניקיון חדר האוכל. כך יכלה האישה לסיים את עבודתה מוקדם יותר ולשוב לביתה עם ילדיה.

הם נהגו כך במשך כמה ימים, ואין לתאר את שמחתה של האישה.

כאשר שמע אחד מרבני הישיבה על מעשיהם, כעס ואמר שבחורים מגיעים לישיבה כדי להיות שקועים בתורה, ולא כדי "לפתוח גמ"חים". הבחורים, שהיו משוכנעים בצדקת דרכם, פנו אל מרן הגרא"מ שך זצוק"ל כדי לשמוע את דעתו.

אמר להם הרב שך כי חפץ הוא לנשק כל בחור ובחור מהם, שכן אין ערוך לעשיית חסד עם הזולת מתוך מידות נאצלות, כשהדבר משתלב יחד עם לימוד התורה הקדושה.

ימי חג הסוכות מלאים הידורים במצוות. אנו מחפשים סוכה נאה, ארבעה מינים מהודרים וכל פרט שיעשה את המצווה בשלמות. אבל בתוך כל ההידורים הללו אסור לשכוח את ההידור הפשוט והבסיסי ביותר: שהמצווה שלנו לא תבוא על חשבונו של יהודי אחר.