מדהים: כך שורדים אברכי כוללים את הגזירות הכלכליות - וגם מצליחים לרכוש דירות

בשנה האחרונה לא היה קל ללומדי התורה. מעבר למעצרים ולחשש הקיים בקרב בני הישיבות ואברכי הכוללים, ידעו גורמים שונים 'לדאוג' לנו לשורת גזירות כלכליות קשות ומכבידות. זה התחיל בביטול ההנחות במעונות היום, נמשך ברישום ובביטוח הלאומי, הגיע עד למניעת ההשתתפות בתכניות 'דירה בהנחה', והחשש הגדול עודנו מרחף סביב שלל העתירות והדרישות שהגישה היועצת המשפטית לממשלה לפתחו של בית המשפט העליון.

אלא שבחרנו הפעם, בעיצומם של ימי חג הסוכות, להסתכל דווקא מזווית אחרת, מרוממת ומלאת תקווה מול אותם אברכים עמלי התורה.

דווקא בשעה שגורמים שונים שוללים זכויות ומורידים הנחות, ישנם אברכים רבים וטובים שיודעים איך להתנהל נכון, ואף מצליחים - מעבר לכל התחזיות והציפיות - לשים כספים לא מבוטלים בצד עבור חתונות הילדים ואף לרכישת דירות נוספות.

לשם כך נעזרנו בכתבה בר' ישראל גוטמן, יו"ר 'גוטפלוס', אותו אנו פוגשים בשלהי חודש אלול ובימי החגים, תוך כדי סדר יום עמוס ומבורך. לאחר מסירת שיעור הדף היומי בבוקר ולימוד סדר א' (עד לאחרונה בהיכלה של ישיבת מיר), הוא התפנה לשיחה מיוחדת עם 'בחדרי חרדים' ומגלה לנו את הסודות מהחדר - ממה שקורה אצל מאות ואלפי משפחות שהוא זוכה ללוות בשנים האחרונות בתכניות הליווי והצמיחה, שביניהן מספר לא מבוטל של אברכים.

"הראש האברכי יצירתי ואחראי"

בוא ונתחיל ישר ולעניין: איך האברכים מסתדרים כיום?

"תתפלא לשמוע", פותח ר' ישראל גוטמן, "בתוך עמי אנוכי יושב, ותתפלא לשמוע שהאברכים כיום מתנהלים ברובם הגדול בצורה אחראית ובוגרת מאד. כתבתי על כך פרק מיוחד על עולמם של האברכים בספר הראשון שהוצאנו ('איך להרוויח 2 מיליון מכלכלה התנהגותית'), ושם אנחנו מגלים כי דווקא אברכים שבוחרים להישאר וללמוד מרגישים עם זה מצוין, ויש להם גם שפע של סייעתא דשמיא.

אנחנו בס"ד מלווים משפחות כבר יותר מ-20 שנה. ליתר דיוק, התחלנו עוד בשנת תשס"ד. בזמנו, לדבר על כסף היה כמעט 'מוקצה' ולא מדובר. הייתה בושה להגיע לליווי כלכלי וללמוד את התחום. כיום הנושא כבר נכנס בהדרכת חתנים בישיבות רבות, והמודעות גדולה מאד.

עצר אותי אתמול יהודי שאינני מכיר. הוא נהג ברכב עם בנו הבחור, וסיפר לי שהוא קנה את הספר כדי ללמד את הבן איך להתנהל כלכלית.

השינוי הגדול שקרה בעשור האחרון הוא שרמת החיים של האברכים עלתה. אני זוכר כשהתחתנתי וגרנו בשכונת רמות בירושלים; ברחוב סולם יעקב כל החניות היו ריקות לגמרי, והיום לרובם יש שם רכב אחד או שניים. המושגים שנכנסו הם מושגים אחרים. יש לזה הסבר, אך לא ניכנס לזה כרגע. בסופו של דבר, רמת החיים עולה גם אצל ציבור האברכים בהרבה מושגים שלא ידענו בעבר.

אנחנו ב'גוטפלוס' מלמדים תמיד שאין לנו שום בעיה עם זה, רק שהכלל הברזלי הוא שההוצאות אמורות להגיע מהכנסות בלבד. אין שום היגיון כלכלי בעולם להוציא מבקבוק של חצי ליטר - ליטר וחצי. השטר של ה-200 ש"ח לא יכול להביא לנו 300 ש"ח, גם אם יש לנו טיפול רגשי ואנחנו מאוד חייבים. בעל המכולת לא ייתן לנו מוצרים מעבר ל-200. כשאנחנו מסבירים את זה בתכניות שלנו, זה נכנס למוח ואז גם ההתנהגות משתנית. אגב, ההכנסות חייבות להיות מעבר להוצאות השוטפות, כדי שנוכל לשים כסף בצד ולא להיות כל הזמן על הקצה".

יצירתיות ואחריות אישית

נו, אז השאלה רק מתחדדת יותר: איך האברכים של היום מסתדרים בצל הגזירות?

"התשובה היא לא פחות ממרתקת", משיב גוטמן. "הראש האברכי הוא מאוד יצירתי. בעבר, היצירתיות הזו הובילה אנשים גם לגלגל כספים ולהיכנס לחובות גדולים. כיום אברכים פחות מגלגלים, וביצירתיות בריאה הם מצליחים להביא כל מיני הכנסות מגוונות יחד עם האישה. הם לוקחים אחריות על עצמם ומבינים שאם אין אני לי - מי לי.

היצירתיות שלנו כיהודים תמיד התחילה כשלא הייתה לנו ברירה. כשאדם מגיע לכאב או לקצה, הוא מפתח רעיונות יצירתיים של הכנסות".

אתה יכול לתת לנו דוגמאות מתוך התכנית, מה אנשים עושים בפועל?

"האמת היא שיש הרבה. לפעמים, כשמביאים דוגמה אחת או שתיים, הראש שלנו מיד שופט האם אנחנו יכולים לעשות את זה גם, ואם לא - אנחנו אומרים לעצמנו: 'נו טוב, אצלי זה לא יעבוד'. אבל הסוד הגדול, כפי שאנחנו מלמדים תמיד, הוא לקחת את הכישורים והמשאבים האישיים שלכם. לדוגמה, אדם שניחן בכישרון מיוחד או שיש לו משאבים מסוימים - לבדוק איך אפשר להפיק מזה את המרב ולהביא מזה הכנסות.

למעשה, אלו דברי ה'חובות הלבבות' בשער הביטחון, שכתב שאדם צריך לעשות השתדלות לפי הכוחות והטבעים שהקב"ה חנן אותו, והוא גם מביא שלא ירפה מלהשתדל ולחזר אחריהן. ברגע שאדם מכיר בכוחות שלו, הוא מגיע לפריצת תקרות.

הרי בוא נהיה כנים: כל משפחה מגדילה את ההכנסות במהלך החיים. בכל פעם שתשאל אותה 'איך עשיתם את זה, והאם הייתם מאמינים לפני כמה שנים שתגיעו לסכום הזה?' - הם היו עונים שלא. אבל ההכרח גורם לנו לפעול ולהתקדם".

אברכים בישיבת מירצילום: שוקי לרר

האשליות הכלכליות שמכשילות

אם כך, מדוע עדיין ישנם אנשים שנמצאים בקשיים כלכליים ולא מצליחים להביא עוד הכנסות?

"כמובן שיש לכך כמה תשובות, אבל התשובה המרכזית היא שאותם אנשים לא מספיק 'רעבים'. כשאדם רעב, הוא פועל ועושה הכל כדי שיהיה אוכל וכל הדברים הנצרכים לבית. כיום, בדור השפע, יש גם שפע של אפשרויות ל'הכנסות מדומות' - וסימנך א', ב', ג', ד', ה':

למשל, אפשרויות האשראי והכרטיסים שניתן להשיג בקלות כדי להגדיל מסגרות ולהיכנס לעוד התחייבויות מעבר להכנסות האמיתיות שלנו; הבנקים שמציעים לנו הלוואות 'לעבור את החגים בשלום' עם פריסה של 120 תשלומים (כאילו שאין עוד חגים באמצע... תעברו על מגזיני החג ותראו את הפרסומות); הגמ"חים, שבחלקם (וחשוב לציין כי ישנם גמ"חים רבים כיום שכן בודקים יכולת החזר של משפחה) נותנים הלוואות בלי חשבון; ועוד דמיונות של כספים ועסקאות שאמורות להיסגר, או תמיכות ועזרה מההורים שגורמות לנו לפעמים לא לקחת אחריות ולהסתמך עליהן.

אם רק נבין שכל האפשרויות הללו נחסמות ואינן מביאות לנו כסף אמיתי, הראש שלנו יתחיל לייצר רעיונות. כמובן שיש משפחות שצריכות הכוונה איך לעשות את זה נכון, אבל ככלל - ככה זה עובד.

הנה דוגמה: דווקא שלילת הזכאות לתכנית 'דירה בהנחה' עשויה להיות הצלה להרבה מאוד משפחות שהתחתנו בשנים האחרונות ויושבות על הגדר, ובזכות השלילה הזו יגיעו לדירה משלהן.

אני תמיד דחפתי כל זוג שהתחתן לקנות דירה כמה שיותר מהר ולא לחכות. מעבר לנושא של דמי השכירות שנזרקים לפח, יש כמה נקודות חשובות: ככל שנשארים תחת הסינר של ההורים בירושלים, בבני ברק ובשאר הערים היקרות ומתרגלים לסביבה שם, קשה יותר לעבור לפריפריה או למקומות ריאליים שבהם ניתן לרכוש דירה רחבת ידיים.

מעבר לכך, אצל משפחות רבות - וכואב לי לומר זאת - ההתחייבויות של ההורים היו ממקום טוב לרצות לעזור, אבל כשהזוג התמהמה והילדים הבאים בתור נכנסים לשידוכים, ההורים צריכים לדאוג לזוג החדש בשביל שלום הבית והמחותנים. הזוג המבוגר יותר כבר 'יסתדר', ובסופו של דבר רבים יישארו בשכירות לכל החיים. לכן אנחנו מכוונים תמיד לרכוש דירה כמה שיותר מהר לאחר החתונה, ואולי אפילו לפניה (כפי ששמעתי בשם הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א, שמבקש מבני משפחתו שזה יהיה כתוב כבר בתנאים). ואולי הגזירה הזו דווקא תטיב עם אלפי זוגות חרדיים".

אברכי כולל. יוכלו ללמוד בשקט. צילום: בחדרי חרדים צילום:

השקעות, חתונות ילדים וסייעתא דשמיא

איך אתה רואה את ציבור האברכים בנוגע להשקעות לחתונות הילדים?

"אני רוצה להפתיע אותך בכמה פרמטרים שידועים למי שעוסק בתחום," אומר ר' ישראל גוטמן. "דבר ראשון, מההיכרות שיש לי מעולם הגמ"חים, המפקידים הגדולים ביותר הם דווקא ציבור האברכים. דבר שני, אברכים ידועים יותר כאלו שמשקיעים ושמים כסף בצד לחתונות הילדים, בהשוואה לאלו שאינם אברכים.

מחקר מפתיע נוסף שעשיתי מגלה כי דווקא אלו שההורים השאירו אותם עם משכנתא לא קטנה של 4,000-5,000 ש"ח בחודש, הצליחו לשים כסף בצד לחתונות ילדיהם; ואילו אלו שאין להם שום משכנתא או עול דיור, לפעמים לא מצליחים לשים שקל. הוי אומר - הכל כאן כלכלה התנהגותית".

כולל חזון אישצילום: שוקי לרר

יש לך הסבר לתופעה הזו? איך אברכים מצליחים לשים כסף בצד?

"ההסבר השמימי הוא שלציבור האברכים יש סייעתא דשמיא גדולה בהתנהלות. ההסבר הלוגי הטבעי הוא פשוט מאד: אברכים, מטבע הדברים, מחושבים יותר. ככאלו, הם מצליחים לעשות חשבונות, לחשוב קדימה ולא להיות כל הזמן רק בהווה. מי שיוצא לעבוד נחשף הרבה יותר לאפשרויות הוצאה, וגם מרשה לעצמו את קונספט ה'אם כבר - אז כבר'. כפי שנאמר: מלאי מגדיל שימוש. דווקא ההכנסות הגדולות יותר גורמות לעתים להוצאות גדולות עוד יותר, בעוד שאצל אברך מחושב נשאר בסוף החודש יותר.

בנוסף, בסולם הערכים של האברך חשוב מאוד לחתן את הילדים בכבוד ולתת סכומים ראויים, כפי שהוא עצמו קיבל.

אבל אני רוצה להדגיש נקודה חשובה: יש אברכים שזה לא עובד אצלם, והם לא גומרים את החודש ואף נכנסים לחובות. אגב, זה היה גם לפני היועמשי"ת ויהיה גם אחריה. הנקודה המרכזית ביותר היא שיתוף הפעולה בין שני בני הזוג. אם אין תיאום לגבי האפשרויות האמיתיות, אין בהירות ואין שיח כלכלי בריא - סביר להניח שייווצרו אתגרים משמעותיים שיכולים לעבור גם לדור הבא. אחד הפתרונות שאנו מלמדים בתכנית 'צמיחה פי 2' הוא פגישת בריאות כלכלית זוגית פעם בשבוע, למשך כ-20 דקות בלבד. הדיווחים שמתקבלים מהשיח הנכון הזה הם מעבר לכל מה שניתן לדמיין".

"הקב"ה הוא המפרנס, לא היועמ"ש"

נחזור להשקעות: איפה אברכים משקיעים, והאם זה לא מוציא אותם מעולמה של תורה?

"לא מזמן השתתף אצלנו בתכנית זוג אברכים מבני ברק עם לא פחות מ-6 דירות להשקעה (שתיים מהן בבני ברק). נכון שהם קנו עוד לפני עליית המחירים הגדולה, אבל המדהים הוא שנשאר להם חוב משכנתא של 400 אלף ש"ח בלבד מכל הדירות ביחד.

אברך מאחד הכוללים באשדוד סיפר לנו שאצלו בכולל לכל האברכים יש דירות נוספות, וזה הפך לנורמה. נכון שצריך לדעת לעשות זאת בצורה נכונה כדי שזה לא יוציא מהלימוד. מרן ראש הישיבה הגאון רבי משה הלל הירש שליט"א כיוון רבים מהאברכים שהשקעה במסלולים פסיביים בשוק ההון מתאימה להם יותר, בבחינת 'שים את הכסף ושכח', ללא התעסקות יומיומית. אם אברך מתחיל לעסוק כל היום במה אמר פלוני ומה אמר אלמוני ומעביר ממסלול למסלול, הוא הופך למשקיע אקטיבי וזה מפריע ללימוד. לכן ההכוונה היא למדדים פסיביים. אבל מי שיכול לרכוש עוד דירה או שתיים להשקעה לטווח בינוני ומעלה - זה יוריד ממנו בסייעתא דשמיא עול כבד בחתונות הילדים".

לסיכום, מה המסר שלך לציבור האברכים בימים אלו?

"צריך לזכור שלקב"ה, בעל השפע והכוחות כולם, אין שום מניעה לפרנס את לומדי התורה. אם גורמים כאלה ואחרים אינם רוצים שזה יגיע מכספי המדינה, הקב"ה יביא את זה ממקום אחר. בסופו של דבר, לא היועמ"ש ולא שום גורם אזרחי הם המפרנסים שלנו. נכון שנציגי הציבור צריכים לעשות כל השתדלות כמתחייב, אבל אנחנו צריכים לזכור שיש שפע גדול בעולם.

אחד המשתתפים בתכנית סיפר שנסע במטוס פרטי של ידיד אמיד בשמי מנהטן, ופתאום התעורר בביטול: 'להקב"ה יש כל כך הרבה שפע לכל מה שקורה כאן למטה, וכי רק לאברך מקריית ספר ייגמר פתאום הַשֶּׁפַע?!'

אנחנו תמיד מדגישים שכל אחד צריך לשמור על ערכיו. בהדרכה שקיבלנו מהגאון רבי אברהם גניחובסקי זצוק"ל, הוא היה מורה לנו שתפקידנו כמאמנים כלכליים אינו להורות לאברך אם לצאת לעבוד או לא. תפקידנו הוא לשקף את המצב, לתת בהירות לנתונים ולהביא להבנה שההוצאות אמורות להגיע מהכנסות. ההחלטה באיזו רמת חיים לחיות והאם להישאר בכולל היא של המשפחה בלבד. בסופו של תהליך, אנחנו שומעים ממשפחות רבות שהלימוד רק הלך והשתפר - מתוך רוגע נפשי וללא עול החובות והגלגולים.

יהי רצון שכל אחד יעשה את ההשתדלות הנכונה כפי שבורא עולם הועיד לו, ונזכה לשנת שפע ברוחניות ובגשמיות לציבור האברכים, לבני התורה ולכל בית ישראל".

כולל פוניבז'צילום: שוקי לרר