כתבת ערוץ השמאל צפתה בנז"א - ויצאה עם בטן מלאה: "נרטיב שקרי, מניפולטיבי"

העיתונאית הישראלית נריה קראוס, שבימים אלה מסיימת את תפקידה כשליחת חדשות 13 בארה"ב, צפתה בהקרנת הבכורה האמריקאית של הסרט "נז"א" בלינקולן סנטר במנהטן - ויצאה נגד המסרים שלדבריה עולים ממנו, כמו גם נגד הסטנדרטים העיתונאיים שבהם הוא (אינו) עומד.

הסרט של היוצרים הישראלים, העוסק בטענות לפשעי מלחמה שמבצע צה"ל בעזה, הוקרן בפני קהל אמריקאי במסגרת פסטיבל הסרטים של ניו יורק. קראוס ציינה כי ההשקה בארה"ב מתקיימת בסמוך לאירועי הזיכרון ל-7 באוקטובר, והסבירה כי היא בוחנת אותו גם מנקודת מבטה כעיתונאית שחיה בארה"ב כבר מספר שנים ומכירה מקרוב את השיח הקיצוני בשמאל ובימין האמריקאי.

"ברמה העיתונאית גם אני ראיתי בעיות מקצועיות של תיאורי אווירה והערכות כלליות שהמרואיינים נותנים, ללא דרך אמיתית לאמת, לבחון או למסמך אותן", כתבה. לדבריה, יובל אברהם הציג את עצמו על הבמה כעיתונאי חוקר, ולכן עליו לקבל על עצמו סטנדרטים עיתונאיים - אלא שלטענתה הסרט אינו עומד בהם במקרים רבים.

חיבור מניפולטיבי שמערער את הלגיטימיות לעצמם קיומה של ישראל

קראוס הצביעה גם על תקלות תרגום בכתוביות, שלדבריה הופכות חלק מאמירות החיילים לקשות יותר. אולם עיקר הביקורת שלה הופנה למסר רחב בהרבה שלטענתה עולה מהסרט - החיבור בין המלחמה הנוכחית בעזה לבין הלגיטימיות של עצם קיומה של מדינת ישראל.

"בעיניי הסרט מייצר נראטיב שקרי ומשוואות שגויות שמנתצות את לגיטימיות המפעל הציוני מראשיתו", כתבה קראוס. לדבריה, הסרט עושה זאת באמצעות סיפורים שרובם אינם מלווים בתאריך או במידע קונקרטי, ולצדם הערכות כלליות של המרואיינים.

לטענתה, "נז"א" פונה בשפה ובמונחים שלו לקצוות בשמאל ובימין. היא הדגישה כי הסרט מציג עדויות קשות וכי יש ערך אמיתי בחקירה ובביקורת, אך טענה שבפועל הוא מעניק "באופן מניפולטיבי במה ולגיטימציה לטיעונים נגד קיומה של מדינת ישראל וחיים ישראלים בארץ ישראל".

אחת הנקודות שהטרידו במיוחד את קראוס היא האופן שבו מוצגים בסרט אנשי האליטה הישראלית והשמאל. לדבריה, המסר שנוצר הוא שאם גם אנשי מודיעין המזוהים כשמאלנים מדברים באופן המתואר בסרט על הרג עזתים ואף נטלו בו חלק, הצופה מוזמן להסיק מה הדבר אומר על יתר החברה הישראלית.

בהקשר הזה התייחסה קראוס גם לבחירה בתל אביב כחלק מהשפה החזותית של הסרט. לדבריה, העיר נתפסת מחוץ לישראל כעיר ליברלית ודמוקרטית, ותושביה השתתפו במחאות למען הדמוקרטיה וגם במחאות למען הפסקת אש בעזה. אלא שלטענתה, הסרט מסמן דווקא את אותה אליטה תל אביבית כחלק מהטענה לרצח עם.

הביקורת החריפה ביותר שלה נגעה לעריכה המחברת בין הקמת תל אביב לבין המתרחש כיום ברצועת עזה.

לדבריה, הסרט עובר מתמונות של הקמת העיר העברית הראשונה וניתוץ בתים ערביים באותה תקופה לתמונות של השטחת עזה ולטענת ה"ג'נוסייד". קראוס סבורה כי החיבור הקולנועי הזה מייצר אצל הצופה מסר שלפיו המתרחש כיום בעזה אינו אירוע הקשור רק למלחמה הנוכחית, אלא המשך ישיר לאופן שבו קמה מדינת ישראל.

"המסקנה של הצופה היא: החטא הוא קדמון וכל העץ מורעל", כתבה.

קראוס חיברה את הדברים לניסיונה כשליחה בארה"ב ולשיח האנטי ישראלי שבו נתקלה. לדבריה, החיבור שמבצע הסרט מתכתב עם טענות השוללות את מקומה של ישות ציונית בארץ ישראל ועם קריאות ששמעה בעצמה בהפגנות שסיקרה, בהן "מהנהר ועד הים" ו"לבנה אחר לבנה, חומה אחר חומה, ישראל תיפול".

לדבריה, אף שיובל אברהם אומר שהסרט נועד לישראלים, במהלך הצפייה היא חשה שבחלקים ממנו הישראלים משמשים גם "תפאורה למען נראטיבים נוספים".

קראוס מתחה ביקורת גם על ההקשר החסר, לטענתה, בסרט. "אין מספיק על 7 באוקטובר. אין קונטקסט על מי הם פעילי חמאס", כתבה.

לדבריה, כאשר אברהם מגדיר את עצמו כעיתונאי חוקר, קיימת מחויבות אחרת מזו של יצירה דוקומנטרית בלבד. היא טענה כי הוצאת חלקים מהפאזל משנה את הסיפור שמקבל הקהל וכי עיתונות חוקרת מחייבת הצגת סיפור מלא הנשען על עובדות בדוקות וקונקרטיות.

לצד הביקורת החריפה, קראוס חתמה בהסתייגות ברורה מכל ניסיון להפוך את הוויכוח על הסרט לפגיעה ביוצריו: "מותר לבקר, אבל אין מקום לשיח שקורא לאלימות או פגיעה ביוצרי הסרט או בני משפחתם".