מלך הולנד בבית הכנסת בהאג: "יהודים אינם אחראים למה שקורה בישראל"

"הרוב הדומם בהולנד חייב להתייצב סביב הקהילה היהודית שלנו ולהגיד: אל תגעו בהם". כך אמר אתמול מלך הולנד, וילם-אלכסנדר, במהלך ביקור מיוחד שערך בקהילה היהודית שבהאג, לציון 300 שנים להקמת בית הכנסת המקומי. ביקורו של המלך נערך בצל אבטחה כבדה של המשטרה, ונועד להפגין תמיכה בקהילה החווה תחושת בידוד גוברת מאז מתקפת 7 באוקטובר.

סיד ואגנפלד (22), הפעיל למען בני הנוער בקהילה המונה כ-300 משקי בית, אמר למלך כי "תמיד יש בקרב יהודים תחושה של בדידות, שאנחנו כקהילה עומדים לבד. אבל בואו של המלך באמת מראה שאנחנו עדיין חלק מהולנד ושאנחנו פשוט שייכים לכאן". ואגנפלד הוסיף כי מאז הטבח, שהוביל למותם של כ-1,200 בני אדם, תחושת הבידוד החמירה, והדגיש בפני המלך כי "יהודים קשורים לישראל, אך לא לממשלת ישראל. זה הבדל שאנשים רבים לא רואים".

במהלך הביקור, המלך שוחח עמם על חייהם כיהודים בהולנד, על המסורת ועל הביטחון האישי והקהילתי. המלך הבהיר לבני הקהילה כי יהודים אינם אחראים לנעשה בישראל, והבטיח לפעול להעלאת המודעות למצבם. כשנשאל על ידי אחד הנוכחים כיצד הקהילה עצמה יכולה להגיע לאותו "רוב דומם", השיב המלך בקיצור: "תמשיכו לדבר".

חברי הקהילה שיתפו את המלך בסיפורים הממחישים את תחושת חוסר הביטחון, בהם אישה שחוששת להזמין מונית מביתה לבית הכנסת, ילדים שנאלצו להחליף בית ספר ואנשים שמסתירים את שרשראות מגן הדוד שלהם. רב הקהילה, אשר ווטרמן, ציין כי למרות הסיקור התקשורתי המתמקד בישראל ובאנטישמיות, החיים היהודיים סובבים סביב הרבה מעבר לכך. "אנשים צריכים להרגיש פה בטוחים. כולם צריכים להיות מסוגלים להיות מי שהם", אמר הרב. ווטרמן סיפר למלך כי כאשר נכתבו כתובות נאצה על קירותיו של מסגד סמוך, הוא שלח מיד מכתב תמיכה להנהגתו.

בית הכנסת "בית יהודה", המוכר גם כ"הסניגוגה הפורטוגזית", נבנה בשנת 1726 כנקודת מפגש ליהודים פורטוגזים שהתיישבו בהאג. לאחר שנותר נטוש בעקבות מלחמת העולם השנייה, עבר המבנה שיפוץ מקיף ונחנך מחדש ב-1976 בנוכחות המלכה יוליאנה, סבתו של המלך הנוכחי. הקהילה עצמה הוקמה ב-1930 ונחשבת לקהילה היהודית-ליברלית הוותיקה בהולנד. קבלת הפנים כללה שירה בעברית מפי ילדי הקהילה, שסיפרו למלך על חוויותיהם מבית הספר, כולל הדיונים שהם מנהלים לעיתים על רקע היותם יהודים.

הביקור מגיע על רקע יחסים רעים בין ישראל להולנד: במשך עשרות שנים נחשבה הולנד לאחת הידידות הקרובות והעקביות ביותר של ישראל באירופה. אולם בשנים האחרונות, ובמיוחד מאז פרוץ מלחמת "חרבות ברזל", עברו היחסים בין המדינות מטמורפוזה דרמטית שהובילה את אמסטרדם לנקוט שורה של צעדים בוטים נגד ישראל, לצד עלייה חדה בתופעות האנטישמיות ברחובותיה.

השינוי בגישתה של הולנד אינו מקרי, אלא תוצאה של שילוב כוחות פוליטיים וחברתיים בתוך המערכת ההולנדית ומוסדות האיחוד האירופי. בעוד שבעבר שמרה אמסטרדם על קו מאוזן או אוהד יחסית כלפי ישראל, לחצים פנימיים מצד גורמי שמאל וליברלים, לצד שינויים בהנהגה הפוליטית, דחפו את הממשלה למדיניות ביקורתית בהרבה.