מהזנקת הקרב ועד פקודת היירוט: הפרוטוקול הישראלי לחטיפת מטוסים

האירוע בטיסת פליי דובאי, שהוסטה לסעודיה כשעליה יותר מ-170 נוסעים, הוגדר בישראל כפיגוע לכל דבר ועניין לאחר שאחד הטייסים ניסה לרסק את המטוס. שידור קוד החטיפה הוביל להזנקת מטוסי קרב ולהתייעצות דחופה של ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון ישראל כ"ץ, והפעיל בזמן אמת פרוטוקול חסוי שמתורגל בישראל כבר למעלה משני עשורים על ידי חיל האוויר, שב"כ והמוסד.

בחדשות 12 דווח, כי הטיפול באירוע מתחיל בשלב הזיהוי וההחשדה שעשוי להתרחש כשהמטוס נמצא במרחק של אלפיים קילומטרים מגבולות המדינה. החשד מתעורר בעקבות נתק בתקשורת, מידע מודיעיני או שידור קוד 7500 המעיד על התערבות עוינת. לאחר ניסיונות של גורמי הבקרה לשלול תקלה טכנית, מוזנקים מטוסי קרב לעבר מטוס הנוסעים. בשלב זה אין כוונה להפיל את המטוס אלא לזהות את המתרחש בתוכו וליצור קשר עין באמצעות סימנים מוסכמים ותמרוני טיסה, כשהאירוע כולו מנוהל מתא השליטה של חיל האוויר בקריה.

עם התגבשות ההבנה כי מדובר בחטיפה מאומתת, מפקד חיל האוויר סוגר את המרחב האווירי. הכוחות מנסים להסיט את המטוס ולהרחיקו מריכוזי אוכלוסייה, בעוד גופי המודיעין אוספים נתונים על כוונות החוטפים ומוקפץ צוות משא ומתן מטכ"לי. במידה ועולה חשד כי מדובר במחבלים המתכננים להשתמש במטוס כנשק ולא למטרות מיקוח, מצטרפים לניהול המשבר הרמטכ"ל, ראש המוסד וראש השב"כ.

בחדשות 12 דווח, כי תרחיש הקיצון מוגדר בפרוטוקול כ"דרגה 3", מצב של חשש ממשי לריסוק המטוס על יעד ישראלי. אם המאמצים להנחית או להסיט את המטוס כושלים ומתגבשת הערכה על איום מיידי, מגיעה ההכרעה הקשה ביותר לפתחו של הדרג המדיני. ההחלטה הסופית האם ליירט את מטוס הנוסעים באוויר מתקבלת לרוב על ידי ראש הממשלה עוד בטרם כניסת המטוס למרחב האווירי של ישראל, בשל הקרבה הגיאוגרפית של ירושלים ומטרופולין תל אביב לגבולות המדינה.