השמנה בילדים ובני נוער: למה חשוב להתחיל לטפל מוקדם?

כשילד מתמודד עם השמנה, קל לומר להורים: „הוא עוד יגבה”, „זה יעבור עם הגיל” או „פשוט צריך לאכול פחות”. אבל הנחיות האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים מציגות תמונה אחרת: השמנה בילדות היא מחלה כרונית מורכבת, שאפשר וחשוב לטפל בה. טיפול מוקדם אינו פירושו להכניס ילד לדיאטה נוקשה. פירושו לבדוק את בריאותו, להבין את הנסיבות שבהן הוא גדל ולתת לו ולמשפחתו תמיכה מתאימה. ד״ר אסנת רזיאל, מנהלת המרכז הרב תחומי לטיפול בהשמנת יתר, אסיא מדיקל, אסותא רמת החייל מסבירה.

איך מאבחנים השמנה אצל ילדים?

אצל מבוגרים נהוג להסתמך על ספי BMI קבועים. אצל ילדים הגוף משתנה עם הגיל וההתבגרות, ולכן מפרשים את ה־BMI לפי גיל ומין, בעזרת עקומות גדילה. לפי ההנחיות, עודף משקל מוגדר מֵאחוזון 85 ועד מתחת לאחוזון 95, והשמנה מאחוזון 95 ומעלה. השמנה חמורה מוגדרת, בין היתר, כ־BMI המגיע לפחות ל־120% מערך אחוזון 95 המתאים לגיל ולמין. מומלץ למדוד גובה ומשקל ולהעריך את מיקום הילד בעקומות הגדילה לפחות פעם בשנה מגיל שנתיים. המדד הוא נקודת פתיחה לבירור, ולא תיאור של הילד או של ערכו.

מה צריך לבדוק מעבר למשקל?

הערכה טובה מתחילה בשיחה ובהיכרות עם הילד והמשפחה: הרגלי אכילה, פעילות, שינה, מצב רגשי, תרופות, היסטוריה רפואית ומשפחתית, וגם תנאי החיים המשפיעים על האפשרות לאכול היטב ולהיות פעילים. הבדיקה הגופנית ומדידת לחץ הדם חשובות אף הן. השמנה עלולה להיות קשורה להפרעות בשומני הדם, לשינויים במשק הסוכר, למחלת כבד שומני ולהפרעות נשימה בשינה; אצל חלק מהילדים יש גם קושי רגשי או פגיעה חברתית שזקוקים להתייחסות.

בדיקות הדם מותאמות לגיל ולסיכון. למשל, ההנחיות ממליצות לברר שומני דם, משק סוכר ותפקודי כבד בילדים מגיל עשר עם השמנה. בילדים צעירים יותר, או כשמדובר בעודף משקל ללא השמנה, מחליטים על היקף הבירור לפי הממצאים וגורמי הסיכון. אין צורך להניח שכל ילד זקוק לאותה „חבילת בדיקות”.

הטיפול הראשון הוא משפחתי ומתמשך

הבסיס לטיפול הוא תוכנית המשלבת תזונה, תנועה ושינוי הרגלים, עם מעורבות פעילה של המשפחה. כדאי לבנות בבית שגרה שאפשר לקיים לאורך זמן: ארוחות מסודרות, זמינות של מזון מזין, שינה מספקת והזדמנויות לתנועה שהילד נהנה ממנה. השיחה עם הילד צריכה להתמקד בבריאות, בכוח ובתחושה טובה, בלי האשמה או הערות מביישות על הגוף.

ההנחיות מדגישות שככל שהתמיכה משמעותית ורציפה יותר, כך גדל הסיכוי להועיל. התוכניות ההתנהגותיות היעילות ביותר שנבחנו כוללות לפחות 26 שעות של מפגשים משפחתיים רב־תחומיים במשך שלושה עד 12 חודשים. מומלץ להציע טיפול כזה לילדים מגיל שש עם עודף משקל או השמנה, ואפשר לשקול אותו גם בגילים שנתיים עד חמש. כשאין תוכנית זמינה, חשוב לבנות את המענה המקיף ביותר שאפשר בעזרת רופא הילדים, דיאטנית ואנשי מקצוע נוספים לפי הצורך.

פעילות גופנית אינה צריכה להתחיל מחדר כושר. משחק בחוץ, הליכה, רכיבה, שחייה, ריקוד או משחקי כדור יכולים להיות התחלה טובה, בהתאם ליכולת ולהעדפות של הילד. ארגון הבריאות העולמי ממליץ לבני חמש עד 17 לצבור בממוצע לפחות 60 דקות ביום של פעילות בעצימות בינונית עד גבוהה; גם התחלה הדרגתית ומינון קטן יותר מועילים לילד שאינו פעיל כיום.

ומה לגבי תרופות או ניתוח?

הדיון בטיפול תרופתי תלוי מאוד בגיל, בחומרת ההשמנה, במצב הרפואי ובהתוויה של כל תרופה. ההנחיות ממליצות להציע לבני 12 ומעלה עם השמנה לשקול טיפול תרופתי, כתוספת לטיפול התנהגותי ומשפחתי ולא כתחליף לו, לאחר דיון בתועלת ובסיכונים. לגבי בני שמונה עד 11 קיימת בהנחיות אפשרות לשקול טיפול בהתאם להתוויות התרופה, אך זו אינה המלצה לתת תרופה לכל ילד בגיל הזה, ואינה אישור להשתמש בתרופה מסוימת בילדים צעירים. לילד בן שבע ההנחיות אינן מציגות טיפול תרופתי להרזיה כשלב הטיפול השגרתי. בכל מקרה יש לבדוק בנפרד את האישור המקומי העדכני של התכשיר ואת התאמתו לילד.

בבני 13 ומעלה עם השמנה חמורה, ההנחיות ממליצות להציע הפניה להערכה במרכז רב־תחומי המתמחה בניתוחים מטבוליים ובריאטריים לבני נוער. הפניה להערכה אינה החלטה לבצע ניתוח; היא מאפשרת למשפחה לקבל תמונה מקצועית של האפשרויות.

הילד צריך שותפים לדרך, לא ביקורת

השמנה בילדות מושפעת מביולוגיה, מסביבה, מהרגלים ומנסיבות חיים. לכן גם הטיפול צריך להיות אישי. אפשר להתחיל מוקדם בלי למהר לטיפול שאינו מתאים לגיל: להקשיב לילד, לבדוק את בריאותו, לטפל במחלות נלוות וליצור עם המשפחה שינויים מעשיים שאפשר להתמיד בהם. המטרה אינה רק שינוי במספר שעל המשקל, אלא ילדות בריאה יותר וקשר בטוח יותר עם אוכל, תנועה והגוף.