אמו של אריאל הי"ד: "קיבלנו איזושהי קריאה של המציאות: חבר'ה, תתעוררו"

לציון יום השנה לנפילת בנה, רב־סרן אריאל בן משה הי"ד, סיפרה לבני טיטלבוים בכאן מורשת, אמו גלית ולדמן על ההתמודדות עם הכאב ועל הדרך שבה היא מבקשת לציין את היום – לא רק כיום של שבר, אלא גם כיום של חיבור ועשייה.

״היום הזה טעון ונושמים בו יותר כבר לפני״, אמרה ולדמן. ״אבל אני רוצה להסתכל על היום הזה אחרת. את הכאב, את הכיסא הריק, יש לי כל הזמן. אני רוצה להסתכל על זה כעל משהו שמזכיר לנו: 'אם אין אני לי מי לי, ואם אני לי – מה אני'. וזה מדבר על כל עם ישראל, לא רק על חילוקי הדעות״.

לדבריה, האחדות בין המשפחות השכולות ובין מי שחוו את אירועי המלחמה מעניקה כוח. ״כולנו רתומה אחת, ולחבר את זה ביחד. תשים לב לאטמוספירה בעולם, תסתכל מה קורה עם האנטישמיות. אני חושבת שקיבלנו איזושהי קריאה של המציאות: חבר'ה, תתעוררו. הדרך שהלכתם בה – היא לא. לאו דווקא מבחינת דת, אלא מבחינת שיח״.

ולדמן הדגישה כי הקריאה להתעורר מופנית בראש ובראשונה גם כלפי עצמה. לצד זאת, היא התייחסה גם לתקשורת: ״יש הרבה רעשים שאפשר לסנן. התקשורת לא יכולה לרחוץ בניקיון כפיה, אגב, משני הצדדים״.

אריאל בן משה הי"דצילום: דובר צה"ל

אריאל הי"ד נפצע כבר בתחילת הקרב בקיבוץ חולית בבוקר שבעה באוקטובר, אך המשיך לפקד על לוחמיו ולחם בראשם. כל אותו יום, מהשעה עשר וחצי בבוקר ועד הלילה, עברו וטיהרו בית אחר בית. לוחמים שהשתתפו בקרבות הטיהור תיארו את הפיקוד והלחימה של אריאל כ"סיטואציות הרואיות בצורה שאי אפשר אפילו לדמיין." במהלך הקרב התנדב לשמש פתיון למחבלים ולמשוך את האש לעברו כדי לחשוף את מיקומם: הוא הכין את כוחותיו בעמדות צליפה, נכנס אל רכב צבאי ממוגן ונהג בו מול עמדת אחד המחבלים. המחבל אכן נחשף כדי לירות לעברו, והכוחות ניצלו את מרווח הזמן הקצר וחיסלו אותו.

בהגיעם לבית האחרון ברעים, שידעו כי יש בו שישה מחבלים, התארגנו כדי לפוצצו מבחוץ. אלא שאז הגיע מידע ולפיו מסתתר ילד בתוך הממ"ד, המרחב המוגן שבבית. אריאל החליט להסתכן ולפרוץ רגלית, כדי למצות את הסיכוי להצילו. כלבן היחידה, שהיה אמור להיכנס ראשון, נפצע ברגלו וכלבו לא הסכים להיכנס לבית בלעדיו; לסגנו היה מעצור בנשק, ואריאל תפס את מקומו, פרץ פנימה ונפגע מכדור שחדר מתחת לאפוד הקרמי. הוא הועבר, בהכרה, לעמדת פינוי הפצועים, והספיק לצפות בחייליו משלימים את המשימה ומצילים את הילד. עד לרגע פינויו, נותר בעמדת הפיקוד. פציעתו הייתה אנושה, ובהגיעו למרכז הרפואי "סורוקה" שבבאר שבע, נקבע מותו.