אל תחכו לראות את הילד על אלונקה. התופעה המסוכנת שמשתוללת ברחובות

הלכתי הערב באחת מהשכונות החרדיות בירושלים, ומה שראיתי שם הצליח להדהים אותי. ילדים צעירים, כאלה שבקושי הגיעו לגיל שמונה ועדיין לא מגיעים בנוחות לכידון, רוכבים על קורקינטים חשמליים כאילו מדובר בצעצוע תמים. הם חולפים ומתמרנים בין הולכי רגל, כשנדמה שתאונה קשה היא עניין של שניות.

וזה לא נגמר בילדים. גם מבוגרים רוכבים על קורקינטים חשמליים, ולא תמיד נראה שהם מבינים את הסכנה הטמונה בהם. רק אתמול סיפר לי חבר כיצד ניצל ברגע האחרון מתאונה חזיתית. זה לא עוד סיפור על כמעט תאונה, אלא תזכורת לכך שלפעמים ההבדל בין שגרה לאסון הוא שבריר שנייה.

והנה, היום בבני ברק התרחש לצערנו מקרה שממחיש עד כמה המציאות הזאת מסוכנת: רוכב אופניים חשמליים נפצע באורח בינוני ברחוב רבי עקיבא פינת מהרש"ל, לאחר שהתנגש חזיתית ברכב ואיבד את הכרתו במקום. קשה לקרוא את הפרטים האלה ולהמשיך הלאה כאילו מדובר בעוד ידיעה חדשותית שגרתית.

במקומות שבהם ילדים, משפחות והולכי רגל אמורים לנוע בבטחה, נוצרה מציאות שבה כל יציאה מהבית עלולה להפוך למפגש מסוכן.

אלה מחזירים אותי למה שראיתי הערב בירושלים: ילדים בני שמונה שרוכבים על קורקינטים חשמליים כאילו מדובר בצעצוע תמים. השתגענו? ילד בן שמונה על קורקינט חשמלי, ומה בדיוק עוד צריך לקרות כדי שנבין את גודל הסכנה?

קורקינט חשמלי הוא לא משחק ילדים. הוא כלי ממונע שעלול להגיע למהירויות מסוכנות, ובידיים לא מיומנות, ללא שיקול דעת ובמרחב צפוף, הוא עלול להפוך בתוך רגע מכלי תחבורה למקור של פגיעה קשה. ילד בגיל הזה עדיין לא בהכרח מסוגל להעריך מרחקים, לזהות סכנות בזמן או להגיב במהירות למצב בלתי צפוי.

תוסיפו לכך הולכי רגל שיוצאים מחנויות, ילדים קטנים שחוצים את הדרך, עגלות תינוקות ואנשים מבוגרים, ותקבלו מתכון לאסון שאפשר למנוע מראש.

והשאלה הגדולה היא איפה ההורים. איך ייתכן שילד בגיל שמונה מקבל גישה לכלי כזה? מי החליט שזה סביר לשלוח ילד צעיר לרכוב על כלי חשמלי במרחב הציבורי? האם אנחנו באמת צריכים להמתין עד שיקרה אסון כדי להבין שהאחריות מתחילה בבית?

התורה מצווה אותנו ״ונשמרתם מאוד לנפשותיכם״. אסור לנו להשלים עם מציאות שבה ילדים צעירים עולים על קורקינטים חשמליים ומסכנים את עצמם ואת הסובבים אותם. ילד שרוכב היום בלי להבין את הסכנה עלול לשלם מחר מחיר כבד, וגם ילד תמים או אדם שהולך לתומו ברחוב עלול להיפגע.

אני לא רוצה לחשוב על הרגע שבו הורה יקבל טלפון מבית החולים, או על המשפחה שתמצא את עצמה מתמודדת עם תוצאותיה של תאונה שאפשר היה למנוע. אף אחד לא רוצה להגיע לשם, אבל אם נמשיך להתעלם מהמציאות, אל לנו להיות מופתעים כשהתרחיש הזה יהפוך למציאות.

אל תגידו שלא ראיתם, אל תגידו שלא ידעתם, ואל תחכו לאמבולנס כדי להתחיל לפעול. הקורקינטים החשמליים אינם הבעיה היחידה. הבעיה היא ההשלמה עם רכיבה מסוכנת של ילדים צעירים והיעדר גבולות ברורים. האחריות שלנו היא לעצור את זה עכשיו, לפני שיהיה מאוחר מדי.