מהאשמות קשות לתמיכה מוחלטת: זיגזג היחסים של טראמפ ונתניהו

עמדותיו של נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, כלפי ראש  הממשלה בנימין נתניהו, מציגות לאחרונה פרדוקס פוליטי בולט ורצף של תפניות חדות. לאחר חודשים של ביקורת נוקבת על החלטותיו הצבאיות של נתניהו - עד כדי האשמות שסיכן את המשא ומתן מול איראן - וחרף הימנעות מופגנת מהבעת תמיכה פוליטית, בחר טראמפ להכריז על תמיכתו המלאה בראש הממשלה שבוע בלבד לפני הבחירות בישראל. הזיגזג הזה, שהחל בכינוי "משוגע" שהטיח בנתניהו בחודש יוני והסתיים בשבחיו כ"ראש ממשלה לוחם גדול" באוקטובר, מעלה את השאלה: האם שיקולים פוליטיים גברו על מחלוקות עמוקות בנוגע לניהול המלחמה וההסדרה האזורית?

מחלוקת על לבנון: "מה לעזאזל אתם עושים?"

אחד מרגעי השפל ביחסים נרשם ביוני האחרון, סביב פעילותה של ישראל בלבנון שהתרחשה במקביל למגעים שניהלה ארצות הברית מול איראן. בשיחת טלפון סוערת, שפרטיה נחשפו ב-"Axios" ואושרו בהמשך על ידי הנשיא עצמו, מתח טראמפ ביקורת חריפה על המשך התקיפות הישראליות בביירות. הוא כינה את נתניהו "משוגע", השתמש בקללות, והטיח בו: "מה לעזאזל אתם עושים?". טראמפ, כפי שפירט מאוחר יותר בראיון ל"פוקס ניוז", טען כי התקיפות הקטלניות בוצעו בדיוק בזמן שוושינגטון הייתה קרובה להסכם עם טהראן.

מוקד ההתנגדות האמריקנית לא היה לעצם הפעולה הצבאית או לזכותה של ישראל להגן על עצמה, אלא לעיתוי ולפגיעה הפוטנציאלית בתהליך הדיפלומטי, שעליו תלה טראמפ תקוות לפריצת דרך ל"שלום ארוך ויפה". מאוחר יותר ציין טראמפ כי "כשאני מבקש מנתניהו לעשות משהו, הוא עושה זאת", כדי להמחיש את השפעתו, אך במקביל דווח כי הבהיר לנתניהו, שדחף להרחבת התקיפות מול איראן, כי "המלחמה אינה עוד מלחמתו".

תסכול גובר: "ביבי הוא האויב הגרוע ביותר של עצמו"

המתיחות לא הוגבלה רק לשדה הקרב, אלא חלחלה גם לאופן שבו העריך טראמפ את התנהלותו הפוליטית של נתניהו ואת טיב יחסיו עם ממשל ארצות הברית. באוגוסט האחרון, דיווחו גורמים אמריקניים כי חרף הערכתו לראש הממשלה, טראמפ הולך ומאבד סבלנות כלפי מדיניותו והחלטותיו. שני גורמים ששוחחו עמו ציטטו את הנשיא אומר: "ביבי הוא האויב הגרוע ביותר של עצמו" - אמירה ששיקפה את הפער בין חיבתו האישית לבין הסתייגותו ממהלכיו המדיניים.

הפער הזה ניכר היטב גם בפגישתם של השניים בחדר הסגלגל בסוף יולי. כשטראמפ שאל את נתניהו על מצבו בסקרים לקראת הבחירות בישראל, ראש הממשלה היסס. את השתיקה שבר אחד מיועציו שהתערב והכריז: "אדוני הנשיא, הוא מנצח".

העימות סביב "היום שאחרי" בעזה

חילוקי הדעות גלשו גם לחזון האזורי ולשאלת עתידה של רצועת עזה. נתניהו דחה בפומבי את היוזמה האמריקנית ליישום השלב הבא ב"תוכנית השלום" של טראמפ עבור עזה, וטען כי נסיגה ישראלית אינה באה בחשבון לפני פירוק המנהרות ופירוז חמאס מנשקו. במקביל, דחה נתניהו את הגדרתו של טראמפ לתוכנית כ"פריצת דרך היסטורית", והבהיר בישיבת קבינט כי ישראל מסוגלת לעמוד על עקרונותיה גם מול בעלת בריתה הקרובה ביותר. בעוד שטראמפ ביקש לקצור הישג דיפלומטי מהיר ולהציג סיום למלחמה, נתניהו התבצר בדרישות ביטחוניות ופוליטיות שראה כתנאי סף.

מהימנעות קרירה לתמיכה נלהבת: הלחצים מאחורי הקלעים

ככל שהתקרב מועד הבחירות בישראל, שנקבע ל-27 באוקטובר, עברה המתיחות מדיון מדיני-ביטחוני לשאלת העתיד הפוליטי. בראיון נרחב למגזין "טיים" בתחילת אוקטובר, סירב טראמפ בעקביות לענות אם על הציבור בישראל לבחור מחדש בנתניהו, והסתפק באמירה הקרירה: "אני יכול רק לומר שאני כבר לא מעורב בפוליטיקה".

אך בתוך ימים ספורים השתנתה התמונה לחלוטין. תשעה ימים בלבד לפני פתיחת הקלפיות בישראל, פרסם טראמפ פוסט ברשת Truth Social שבו הכריז על תמיכה חד-משמעית בנתניהו, תיאר אותו כראש ממשלה "חזק, אמיץ ומבריק", ושיבח את עמידתו האיתנה מול גורמי אופוזיציה.

מה עמד מאחורי התפנית? לפי דיווח ב"וואלה!", פקיד אמריקני חשף כי טראמפ היה נתון ללחץ כבד מתוך כוורת היועצים הקרובה שלו ומצד גורמים במערכת הפוליטית בישראל להביע את תמיכתו. עם זאת, המהלך לא עבר ללא התנגדות. מספר יועצים במעגל הפנימי הזהירו את טראמפ כי תמיכה בנתניהו עלולה להזיק לו פוליטית, במיוחד לאור הביקורת הגוברת בימין האמריקני על המחיר הכלכלי והאנושי של העימות מול איראן. במקביל, אותו בכיר ציין כי בוושינגטון נשמרים קשרים גם עם מקורביהם של נפתלי בנט וגדי אייזנקוט, מה שמעיד על כך שהדלת האמריקנית נותרה פתוחה גם עבור מפלגות אחרות בזירה הישראלית.